גיא אדריהתעצבנתי, די, כל כך הרבה מידע קיים בעולם. הגלובליזציה, בעיקר באמצעות האינטרנט, הביאה את היכולת לצרוך ידע לכל אדם אל כף ידו, אך עדיין, משום מה, הגופים הגדולים חושבים שאפשר לגרום לנו לחשוב בצורה מסוימת, על ידי שיווק אגרסיבי של דעות ורעיונות. אני יכול להעיד על עצמי שאני בודק עשר פעמים לפני שאני מחליט מה אמת בכל פרסום שאני רואה, אבל לצערי, רבים האנשים שנוטים להאמין לדברים רק מפני שיש להם אמון כלשהו באדם המציג אותם, או במערכת אותה הוא מייצג.
הרכבת הממשלה
סביב הנושא של הרכבת הממשלה עפו באוויר מאות, אם לא אלפי ספינים. דיברו על הגודל, על המורכבות, על חוסר האמון ועל מי שנכנס ומי שנשאר בחוץ. עד לרגע זה, אני לא יכול להביא לכם מידע בדוק לגבי הנושא, כי ברובו הוא מורכב מרגשות ואנשים, שלרוב אינם חד–משמעיים בדבריהם. אך אוכל להגיד כמה דברים. אין ספק שהוקמה כאן ממשלה מנופחת. היהירות של הצדדים להסכם, לעמוד מול הציבור ולהגיד שעדיף לבזבז מיליארד ולא שלושה מיליארד מכספנו שלנו, זו אחיזת עיניים ממש. גם מי שיספר לכם, שהאפשרויות היו או–זה–או–זה, משקר במצח נחושה. הרי כל בר דעת מכיר את המשפט שעם קצת רצון וקצת יכולת גם ביצה יכולה להיות תרנגולת ועם קצת ענווה ויושרה, מצד החברים בממשלה, היה ניתן בוודאי לצמצם את מספר בעלי התפקידים, מתוך ההבנה שהכסף השייך לציבור לא נועד לטובת סידור עבודה של מי מהיושבים בה.
חוקים ותקנות
לצורך הקמת הממשלה, חוקקו בכנסת מספר חוקים התפורים למידתה. גם סביב עניין זה חגו ספינים רבים, אך אחד הרתיח אותי במיוחד. באחד הפרסומים סביב הנושא, שמעתי את אחד הגורמים המעורב בנושא טוען כי החוקים שחוקקו בעניין מעון ראש הממשלה החלופי, וכן נושאים נוספים, לא יבוצעו בפועל וקיימים רק כמעין פוליסת ביטוח.
אומנם רוב החוקים המדוברים אינם חוקים הנדרשים לאכיפה, או משפיעים כהוא זה על כלל הציבור. בפועל, ישנן השלכות רבות לחקיקה מיותרת ובטח כשמראש נאמר שאין כוונה לאכוף אותה. הכוח המרכזי והבלעדי הנתון לשלטון הוא היכולת לאכוף את החלטותיו. במידה שזה לא מתבצע, ההחלטות חסרות משמעות. אגב, גם עניין התקנות העירוניות שהתקבלו במליאה האחרונה דינן זהה. במהלך הדיון, שמעתי כי אין כוונה בפועל לאכוף בצורה נוקשה את התקנות. אם כך מה הצורך בהן? מחקרים רבים מראים שכשל השוק המרכזי במשטרים דמוקרטיים הנו רגולציית יתר, דבר הגורם לציבור לבלבול וחוסר הבנה של המותר והאסור. על כן, כשבא המחוקק להשתמש בכוח, שאנו הציבור נתנו לו, על מנת לארגן ולייצר לנו סביבת חיים נוחה ונעימה, ראוי שיבדוק היטב שתוצאות חוקיו לא גורמים לחיינו להיות קשים ומורכבים יותר. אני מאמין שלכל חברה חייב להיות קוד התנהגותי כזה או אחר וחייבת החברה לוודא שכולם ללא יוצא מן הכלל פועלים על פיו.
קורונה ומתווים
טוב, מזה אי אפשר להתחמק. כל ערב, בכל מהדורת חדשות, ניתן היה לשמוע מומחים מסוגים שונים שטוענים שהיה צריך לנהוג כך, או אחרת. אין ספק כי חוכמת הבדיעבד היא הגדולה ביותר ועם התוצאות אי אפשר להתווכח. יכול להיות שאם היינו נוהגים בצורה אחרת היה קורה משהו אחר, אבל יש לי תחושה שכל המומחים הטוענים כי הסגר היה מוגזם, לא היו משלמים בכיסאם, או במעמדם, במידה שהתוצאות היו אחרות. אין ספק שיש בלבול עצום בציבור בנושא ולדעתי, הבעיה העיקרית היא בעצם זכות היסוד לחופש מידע, או בפרשנות הישראלית שלו: הזכות לדעת הכול ומיד. הבעיה עם הקורונה היא שאף אחד לא באמת ידע. הכול התנהל בניסוי וטעייה ועל כן החלטות התקבלו תוך כדי תנועה, כך שלדעתי, אלא אם יש נביאים בקהל, הדבר לא יכול היה להשתנות.
להכניס את היד לכיס
מי לא שמע את המשפט הנדוש בכלי התקשורת ולא רק, “שהממשלה תכניס את היד עמוק לכיס“. איזה משפט יפה ומרגש ואין ספק שאם לממשלה היה כיס, הייתי דורש זאת גם. אבל, ויש פה אבל עצום, לאיזה כיס בדיוק הממשלה תכניס את היד לדעתכם בשביל לפתור את המשבר? לצערי, אתם יודעים את התשובה…
שבת שלום, בריאות ובשורות טובות
