אם נחסמה הדרך הישנה, נפלס חדשה במקומה. זה לא יהיה קל, יהיו מכשולים ויהיה קשה להתרגל לדרך החדשה. אחרי זמן, ניווכח שהדרך החדשה אפילו טובה יותר

בכפר אחד, שהיה ממוקם באמצע היער, היו הולכים תושבי הכפר כל יום אל הנהר להביא מים. הדרך הזו ארכה שבע דקות. השביל שבו מדי יום היה רחב, פנוי ומוכר להם מאוד, כי הרי הלכו בו מדי יום. עד כדי כך טוב הכירו את הדרך, שהיו יכולים ללכת בה בחושך, בלילה ואף בעיניים עצומות.

יום אחד, התחוללה סערה גדולה ביער והרבה עצים קרסו. השביל נחסם והיה זה בלתי אפשרי כעת ללכת בו לנהר. התושבים החלו לפלס שביל חדש לנהר. בהתחלה, השביל היה צר מאוד והיה קשה ללכת בו. היו מכשולים מסוימים על השביל שהיה צריך לעבור אותם והדרך הייתה לוקחת להם חצי שעה, עד שהיו מגיעים אל הנהר. אך מהר מאוד, ככל שהלכו בשביל החדש עוד ועוד, הוא החל להתרחב ולהתפנות מהמכשולים.

לאחר חודש של הליכה בשביל החדש אל הנהר, השרך התקצרה ב-15 דקות ולאחר חודשיים, כולם כבר הכירו את השביל החדש היטב והיו מגיעים אל הנהר תוך 10 דקות בלבד. אנשים שחזרו אל הכפר אחרי תקופה שלא היו בו, לא הכירו את השביל החדש, שכן הוא היה חדש ומוזר להם והיה על אנשי הכפר ללמד אותם כל מה שצריך לדעת על השביל החדש הזה. הם התרגלו כעת אל השביל החדש והיו הולכים בו בקלות ובשמחה ואף גילו שהוא בעצם קצר יותר מהשביל הישן, כי כעת, אחרי מספר חודשים שהם הלכו בו, הם היו מגיעים אל הנהר תוך חמש דקות.

לאחוז באמונה

בדיוק כשהתחלתי להרגיש שהחיים שבים למסלולם, חזרתי מהחל"ת לעבודה, עסקים נפתחו מחדש, אירועים נחגגו, בתי מלון ומסעדות החלו לפעול והיה נראה שאנחנו מנצחים את הקורונה, היא הכתה שוב ובחוזקה. ברגע הראשון, חשתי שוב את החרדה והחששות והשאלות של מה יהיה ואיך נתמודד עם המצב? יש לי ביקורת על התנהלות הממשלה, על כך שעוצרים לנו את החיים שוב, על כך שאין מי שידאג לנו ואני מודה שזה מדיר שינה מעיניי.

ברגעים שכאלה, כשהפחד משתלט עליי, אני מאזינה לאחד משיעוריו הנהדרים של הרב יובל אשרוב. הוא מחזק אותי ומחדיר בי אמונה. אני מאמינה שכל אחד צריך למצוא לו משהו או מישהו שירגיע אותו, שידבר אליו ויפתח את לבו למצוא את האור והטוב

ברגעים שכאלה, כשהפחד משתלט עליי, אני מאזינה לאחד משיעוריו הנהדרים של הרב יובל אשרוב. הוא מחזק אותי ומחדיר בי אמונה. אני מאמינה שכל אחד צריך למצוא לו משהו או מישהו שירגיע אותו, שידבר אליו ויפתח את לבו למצוא את האור והטוב. אני תמיד זוכרת שיש לי משפחה וילדים ושאני צריכה לשדר להם חוסן ואיתנות, גם במצבי משבר ואני צריכה למצוא בעצמי את הכוחות בכל דרך.

עברנו לא מעט משברים בחיינו וניצחנו. המשכנו הלאה בכוחות מחודשים. זו לא סתם קלישאה שאחרי ירידות מגיעות עליות, זה קורה באמת. אבל הנקודה הכי חשובה שקיבלתי מאותו שיעור ששמעתי השבוע, מיד כשהבנתי שהחיים שלנו שוב הולכים להשתנות, הוא שצריך לאחוז באמונה שהדברים יסתדרו. כשמאמינים באמת באמונה שלמה, ומתעוררים בהודיה על היש והטוב, זה עובד. הפחד והחרדה משתקים אותנו ומקשים עלינו לפעול, להמשיך ולהתקדם ואם עושים מאמץ לסלק אותם, ומבינים שהמשבר הזה הוא זמני  ויעבור, זה מחזק ונותן כוחות לשמור על רוגע ולא להיכנס לפאניקה. זה לא פשוט, זו עבודה יום–יומית.

אנשי היער מהסיפור לא נבהלו שהדרך שלהם נחסמה. הם היו חייבים להמשיך ללכת לנהר להביא מים ולכן הם דאגו לעצמם וסללו דרך חדשה. בהתחלה, זה לקח להם זמן ועבודה להגיע לנהר, לפלס את הדרך, אבל כשהדרך נפתחה והם התרגלו אליה, זה כבר הלך להם בקלות ובמהירות.

צריך לדעת לקבל את השינויים שהחיים מזמנים לנו, ללמוד למצוא פתרונות יצירתיים לחיות אתם ולהתרגל לחיות עם השינוי. בהתאם לכך, עלינו לסגל לעצמנו הרגלים חדשים בתקופות כאלה, להרגיל את עצמנו לחייך ולשמוח ולמצוא את הטוב, למרות הקושי. זו כנראה תקופה שמביאה אתה הזדמנות לחישוב הדרך מחדש. צריך לדעת שהשבילים אף פעם לא נחסמים, שיש זמנים כאלה ותמיד אפשר למצוא דרך חדשה. זה לא קל, זה דורש עבודה, מי אמר שהחיים זה פיקניק… אבל לפעמים, הדרך החדשה יכולה להיות טובה יותר ומהירה יותר.

אני תפילה ותקווה שיבואו עלינו ימים טובים יותר בבריאות ושמחה ושנדע לשמור על אופטימיות ואמונה ושתיפתח לכולנו הדרך חזרה לשגרה במהרה.