אורי הייטנר
עפיפון התבערה אינו צעצוע, אלא כלי טרור וכך יש להתייחס אליו. חוליה המשגרת “עפיפוני תבערה” כמוה כחוליית משגרי רקטות. יש להשמיד אותה, רצוי לפני הביצוע
ה”סבב” בגבול עזה, ב-29 במאי, הסתיים בכישלון ישראלי מחפיר.
אינני מן המתלהמים בנוסח “למוטט את החמאס”, “לכבוש את הרצועה”, “לחסל אחת ולתמיד את הטרור”. אני יודע שאלו סיסמאות פופוליסטיות. איני מאמין ב”זבנג וגמרנו”, אלא בהרתעה ארוכת טווח. במלחמות בעצימות נמוכה, כלומר מלחמות שאינן בין צבאות סדירים קונבנציונליים, אין “תמונת ניצחון” ברורה וחד-משמעית. הניצחון נבחן לאורך זמן, במבחן התוצאה.
מלחמת לבנון השנייה הייתה רצופת כשלים, בכל הרמות, בתחומים רבים, אך 12 שנות שקט מוחלט, בגבול שדימם 40 שנה, הן ניצחון גדול יותר מכפי שמישהו חלם עליו. זה לא נראה כך אחרי המלחמה. בראש השנה שאחרי המלחמה, הכתרתי כאיש השנה את נסראללה – בחירה המעידה על האופן שבו הערכתי את תוצאות המלחמה. טעיתי, לשמחתי הרבה.
ב”עופרת יצוקה”, דובר על הצלחה, על שיקום ההרתעה, על התיקון הגדול למלחמת לבנון השנייה, אך מהר מאוד חזר המצב לקדמותו ובדיעבד, ברור שהמבצע נכשל.
זו משוואה בלתי נסבלת. מדינה ריבונית אינה יכולה להשלים עם הצתת שדותיה והפיכת חבל ארץ בתוכה לאדמה חרוכה ואינה יכולה “להכיל” זאת. דין “עפיפון תבערה” כדין רקטה. דין משגרי “עפיפונים” כדין משגרי רקטות
מבחן התוצאה ב”צוק איתן” טוב הרבה יותר, כיוון שהמצב שבו ירי טילים ורקטות היה חלק מן השגרה במשך 14 שנה הסתיים. בארבע השנים האחרונות, המצב טוב לאין ערוך מכפי שהיה. אך עדיין מפעם בפעם יורים רקטות ונמשכת הפגיעה בריבונות ישראל, כמו בניסיונות הפלישה המכונות “צעדות השיבה”.
אירוע 29 במאי אינו מלחמה ולא מבצע, אך גם יום קרב ראוי להיבחן. במקרה זה, אין צורך להמתין זמן רב. מבחן התוצאה היה מידי.
הסבב הסתיים בהפסקת אש. בעיקרון, הפסקת אש היא דבר חיובי, בשל עצם העובדה שהיא מפסיקה את האש. אבל יהיה זה לעג לרש, לכנות בשם הפסקת אש מציאות שבה מדי יום אוכלת האש בעשרות שדות חקלאיים וחורש טבעי לאורך גבול עזה, במתקפת טרור של האויב.
הסבב הסתיים בהפסקת אש, שהתייחסה לירי טילים בלבד ולא ל”עפיפוני התבערה”. משמעות הדבר היא לגיטימציה ישראלית למתקפת הטרור הזאת, כך שאם ישראל מגיבה עליה היא, לכאורה, הפרה את הפסקת האש. זו משוואה בלתי נסבלת. מדינה ריבונית אינה יכולה להשלים עם הצתת שדותיה והפיכת חבל ארץ בתוכה לאדמה חרוכה ואינה יכולה “להכיל” זאת.
דין “עפיפון תבערה” כדין רקטה. דין משגרי “עפיפונים” כדין משגרי רקטות.
ההצתות הן טרור
כפי שאיננו יורים “ליד” משגר רקטות, כך אל לנו לירות ליד חוליית משגרים של עפיפוני הצתה וחבלה. המושג התמים “עפיפון” אינו רלוונטי כלל, כאשר מדובר בכלי משחית. היחס בין עפיפון ל”עפיפון תבערה”, הוא כמו היחס בין אקדח מים לאקדח אמתי. עפיפון התבערה אינו צעצוע, אלא כלי טרור וכך יש להתייחס אליו. חוליה המשגרת “עפיפוני תבערה” כמוה כחוליית משגרי רקטות. יש להשמיד אותה, רצוי לפני הביצוע.
התגובה על מתקפת ההצתות חייבת להיות זהה לתגובה על מתקפת טילים. אין מדינה שיכולה להשלים עם הפרה כה בוטה של ריבונותה ועם הרס כה כבד לחקלאות שלה. ההצתות הן טרור לכל דבר, ויש להילחם בהן בכל העוצמה.
בימים האחרונים, התגובה הישראלית מסלימה. הכיוון הוא נכון, אך זה מאוחר מדי, מעט מדי ולאט מדי. ככה לא נלחמים בטרור.
