חמש תערוכות נפתחות החודש בקצרין. התערוכות שונות זו מזו, אבל כולן יחד מספרות משהו על מקומה של האמנות בקצרין. הרבה צבע ויצירה
חודש ספטמבר בקצרין נצבע באמנות: חמש תערוכות, חמישה מפגשים עם יוצרים, סגנונות וסיפורים שונים, שייפתחו במהלך החודש במרחבים שונים ברחבי העיר.
את החודש תפתח ב-2.9, בספריית קצרין, התערוכה "נופי הגולן בפסיפס", יצירה משותפת של ילדים דרוזים ויהודים, בהנחיית האמנית ענת בארי סימוניץ. ב-6.9, תיפתח במרכז צעירים התערוכה "מציירת יחיד", שבה ברכה משיל מציגה ציורי פרחים בצבעי מים. ב-14.9, תגיע למרכז גיל התרבות התערוכה "ציורים/פסיפס", ובה יוצגו עבודות של תלמידי חוגי הציור והפסיפס במתנ"ס קצרין, בהדרכת אולסיה קריק ונורית אורבך-פרידמן.
בהמשך החודש, ייפתחו שתי תערוכות יחיד, שלהן מוקדשות הכתבות שלפניכם: ב-15.9, תציג שונית גל בקריית הממשלה וב-22.9, תיפתח תערוכת היחיד של משה כגן, כתערוכת רחוב ליד גן מיקי.
חמש תערוכות שונות זו מזו, אבל כולן יחד מספרות משהו על מקומה של האמנות בקצרין – מהיצירה הקהילתית והחוגים המקומיים ועד לאמנים בעלי שפה וסיפור אישי. ספטמבר אחד, חמש תערוכות – והרבה צבע ויצירה ברחבי קצרין.
בין השדות לים: נופי הילדות של שונית גל
הים, החולות והשדות שבהם גדלה מלווים את שונית גל כל חייה. בתערוכת היחיד "שדות וים – נופי ילדות", שתיפתח בקצרין, היא חוזרת אל נופי ילדותה ומציירת אותם בשטח, בשעות הבוקר המוקדמות, במפגש ישיר בין זיכרון, טבע וצבע.
שונית גל, ילידת קיבוץ שדות ים, חיה ויוצרת כיום באור עקיבא. היא עוסקת בציור ובמיצג, אוצרת תערוכות, מעצבת ומפיקה ספרי אמן וקטלוגים. היא בוגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון, למדה תולדות האמנות וספרות כללית באוניברסיטת תל אביב ולימודי אוצרוּת בסמינר הקיבוצים. במהלך השנים, הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתית ועבודותיה נמצאות באוספים פרטיים.
בסדרת העבודות החדשה, חוזרת גל אל נופי ילדותה בחוף הכרמל – הים, החופים, החולות, השדות, שרידי קיסריה העתיקה, מורדות הכרמל ונחל תנינים. היא יוצאת אל הטבע בשעות הבוקר המוקדמות, מציבה את כן הציור ומציירת בשמן על בד, עד שהחום מתחיל לעלות. מבחינתה, ההתבוננות בטבע היא חוויה מדיטטיבית המאפשרת לדמיון ולבלתי צפוי להיכנס אל הנוף.
בשנים האחרונות, החיבור לנופי הילדות קיבל משמעות נוספת בעקבות בתה אריאל, שבחרה בשיט תחרותי, במועדון השיט בשדות ים. גל עצמה חזרה להתגורר באזור והנופים המוכרים הפכו שוב לחלק מחיי היום-יום ומהיצירה שלה.
עבורה, האמנות היא גם דרך לייצר מפגש ושיחה בין אנשים.
"התפקיד שלנו, האמנים, הוא ליצור מרחבים לשיחה ולתרבות בכל מקום שנהיה", היא אומרת ומודה לאוצרת עדה בארי סימוניץ ולמועצה המקומית קצרין, על יצירת מרחבי האמנות בעיר.
תערוכת היחיד "שדות וים – נופי ילדות" | יום שלישי, 15.9, בשעה 18:00 | קריית הממשלה, קצרין | אוצרת: עדה בארי סימוניץ. חלק אומנותי: אבירם אור איתן – שירה וגיטרה.
לצייר את ארץ ישראל: משה כגן – בין אור לזיכרון
מילדות בפולין, דרך המלחמה ואובדן משפחתו ועד לחיים החדשים בקיבוץ שמיר, סיפור חייו של משה כגן נשזר ביצירתו. תערוכת היחיד שתיפתח בקצרין מציגה אמן שמצא בנופי הגליל, במים ובאדמה את ביתו ואת שפתו האמנותית.
"אני הצייר המאושר ביותר בעולם", אמר האמן משה כגן, שחייו נעו בין שני עולמות – ילדות בפולין והרס הקהילה והמשפחה בתקופת המלחמה ומנגד, החיים החדשים שיצר בקיבוץ שמיר, שלמרגלות החרמון.
כגן נולד בשנת 1922, בקרמניץ שבפולין, עלה ארצה ב-1948 והצטרף לקיבוץ שמיר, שם עבד כרועה צאן. בשעות שבהן יצא עם העדר, נהג לשבת ולרשום את הנוף. המרחבים הפראיים של הגליל העליון הפכו עבורו למקור של שקט, חופש והתחלה חדשה.
המתח בין ה"כאן" הישראלי ל"שם" האירופי מלווה את יצירתו. בציורים בצבעי המים שלו מופיעים נופי הגליל והכנרת כשהם בהירים, שקופים ומלאי אור. לעומתם, יצר גם רישומים בשחור-לבן, שבהם חזר אל זיכרונות השואה, האובדן והמלחמות, צד אפל וכואב יותר ביצירתו.
כגן עסק גם בפסיפס וב-1958, יצר פסיפס על קיר חדר האוכל בקיבוץ שמיר. אהבתו לארץ לא הסתיימה בציור: במהלך שיטוטיו, גילה שרידים ארכיאולוגיים ואף הקים מוזאון לעתיקות בקיבוץ.
במהלך חייו, הציג עשרות תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל ועבודותיו נמצאות באוספים פרטיים, בישראל ובעולם. כגן נפטר בשנת 2016, אך הנופים שצייר ממשיכים לספר סיפור של אובדן, התחדשות ושייכות לארץ.
תערוכת רחוב משה כגן | יום שלישי, 22.9, בשעה 18:00 | תערוכת רחוב מול גן תמר קצרין | אוצרת: שונית גל | עוזרת אוצר: עדה בארי סימוניץ. חלק אומנותי: חבורת הזמר "ברמה ישוררו", בניהולו המוזיקלי של אריה ברכה.
