אורי הייטנרהמתח בין פיתוח ושימור הוא מתח אין-סופי. הדרך הראויה לנהל אותו אינה במאבק בין שוחרי פיתוח ושוחרי שימור, אלא ביצירת אמנה מוסכמת על אודות פיתוח בר-קיימא, ברוח חזון הגולן
לפני כעשור ומחצה, הייתה בגולן יוזמה להגדיר את הגולן כשמורה ביוספרית – “גולן ירוק”, ברוח המנסה ליצור הסכמות בין האינטרסים השונים של בעלי העניין השונים בגולן.
לפני כ-15 שנה, אלי מלכה: “כדי לגשר על הפער בין פיתוח לשימור, החלטנו להניף את דגל ‘גולן ירוק’ ולקדם את הגולן כמרחב ביוספרי. פרויקט זה הוא כלי בעזרתו ניתן יהיה להגן על המגוון הביולוגי, מבלי לפגוע בעידוד של הפיתוח החברתי והכלכלי”
מי שהיה אז ראש המועצה האזורית, אלי מלכה, כתב באותם ימים: “אזורים רבים בארץ נתקלים בקונפליקט בין פיתוח כלכלי לבין שמירה על הטבע. המשאב הגדול ביותר של הגולן הוא הטבע ועלינו מוטלת האחריות לשמור עליו. כדי לגשר על הפער בין פיתוח לשימור, החלטנו להניף את דגל ‘גולן ירוק’ ולקדם את הגולן כמרחב ביוספרי. פרויקט זה הוא כלי בעזרתו ניתן יהיה להגן על המגוון הביולוגי, מבלי לפגוע בעידוד של הפיתוח החברתי והכלכלי. בנוסף לשימור ערכי הטבע, עלינו לפעול לפיתוח בר קיימא, שאיננו מכלה משאבים טבעיים. המחויבות המוסרית שלנו, כתושבי הגולן, היא להגן לטווח ארוך על הנופים, בעלי החיים והמערכות האקולוגיות… המועצה האזורית רואה בתכנית זו קו מנחה לפיתוח מושכל, למען הדורות הבאים”.
מרכיב מרכזי ברעיון של “גולן ירוק” היה יצירת ההסכמות בין האינטרסים השונים ולעתים, הסותרים ומי הם בעלי העניין יותר מתושבי הגולן עצמם? אחד ממרכיבי המהלך היה שיתוף הציבור. הוא כלל מרכיב של תכנון משתף – הצעה למתווה של תהליך תכנון באמצעות בניית קונצנזוס. בין העקרונות דובר על “שיתוף משמעותי, עמוק ורחב, של נציגי-בעלי-עניין ויידוע, הסברה והיוועצות עם כלל הציבור הגולני”. התכנית דיברה על הקמת גרעין של 5-10 אנשים בכל יישוב, שירכז את הנושא והוא אמור היה להיות נושא קהילתי מרכזי.
האנרגיה האמתית
למרבה הצער, זה לא קרה. תכנית “גולן ירוק” לא יצאה לפועל ותרבות האמנה אינה מתקיימת. הגולן, שהשכיל לשמור על אחדות יפה לאורך היובל הראשון, נקלע בשנים האחרונות למחלוקות עמוקות ומטלטלות. אולי לא במקרה, המחלוקות היו בדיוק בסוגיה שעמה התכנית נועדה להתמודד – המתח בין פיתוח התיישבותי וכלכלי לבין שימור הטבע והנוף.
לפני כחמש שנים, סער הגולן סביב הסוגיה של חיפושי הנפט בגולן. במחלוקת הזו, לא נעשה שיתוף אמתי של הציבור, לא היה דיאלוג של ממש ולכן נוצר מצב הפוך מזה של אמנה – מצב של ויכוח יצרי לוהט, רצוף השמצות והקצנה, משני הצדדים.
לפני כשלוש שנים, חזרה התמונה על עצמה, בוויכוח שניצת, ולא כבה עד עתה, בנושא טורבינות הרוח. בפרשה זו, שוב סערו הרוחות, שוב תחושות של אובדן אמון ושוב – בשל חוסר שקיפות ובעיקר, הימנעות משיתוף אמתי של הציבור ומהידברות עם הציבור.
כעת, כאשר התכנית של חוות הרוח בעמק הבכא קורמת עור וגידים, ועל הפרק הרחבת המיזם לאזורים נוספים, שוב מתעוררת מחלוקת. האם הפעם ננהל אותה באופן אחר?
על הגולן לאמץ את גישת האמנה הקהילתית, כדרך חיים. מן הראוי שגישה זו תנחה אותנו בנושאים רבים ככל הניתן ותהיה לדרך חיים גולנית. כיוון שבנושאים רבים יש בעלי עניין שונים, שהאינטרסים שלהם אינם חופפים, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מחלוקות,
היא אמנה, שבה מגיעים כל הצדדים לפתרון המוסכם וכל צד מכבד את צרכי רעהו.
גם כשעוסקים באנרגיית הרוח, יש לשמור על רוח הגולן, רוח של חברות, כי זו האנרגיה האמתית שלנו.
המליאה בעובי הקורה
כל עוד איננו פועלים במתכונת של אמנה חברתית, את ההחלטות בסוגיות המרכזיות של הגולן, יש לקבל במוסד הנבחר העליון של האזור – מליאת המועצה. בשתי הדוגמאות שהצגתי, קידוחי הנפט ושלב א’ של תכנית חוות הרוח, המליאה הודרה מן הדיון. כשמספר חברי מליאה, אני ביניהם, ביקשנו דיון במליאה בנושא קידוחי הנפט, המקסימום שהצלחנו להשיג הוא דיון בלתי-רשמי של המליאה, לאחר סיום ישיבה פורמלית, לא כחלק מסדר היום, ללא רישום בפרוטוקול וכמובן, ללא זכות החלטה. גם לדיון במתכונת הזו לא התאפשר באמת להתפתח.
אני שמח שכעת, בנושא הטורבינות, הוחלט להכניס את המליאה לעובי הקורה. המליאה עומדת לעבור סדרת פגישות עם כל הנוגעים בדבר – החל ביישובים השותפים בתכנית, דרך חברת “אנלייט” ועד הארגונים הירוקים והמתנגדים בתוך הגולן
אני שמח שכעת, בנושא הטורבינות, הוחלט להכניס את המליאה לעובי הקורה. המליאה עומדת לעבור סדרת פגישות עם כל הנוגעים בדבר – החל ביישובים השותפים בתכנית, דרך חברת “אנלייט” ועד הארגונים הירוקים והמתנגדים בתוך הגולן. המטרה היא ללמוד את הנושא לעומקו, מתוך לימוד אמתי של הטענות לכאן ולכאן וקבלת החלטות מתוך הלמידה.
אני מקווה שגם אם התהליך הזה אינו תהליך קהילתי כולל, במתכונת של שיתוף הציבור הרחב, הוא יתנהל ברוח האמנה הקהילתית, כיאה למוסד של נבחרי הציבור מכל יישובי הגולן.
הבסיס לדיון
לצערי, יש היום לא מעט דם רע בין הצדדים במחלוקת. יש המציגים זאת כמחלוקת בין אוהבי הגולן ושומריו לבין רודפי בצע, שמה שמעניין אותם הוא רק הכסף. יש המציגים זאת כמחלוקת בין נאמני ההתיישבות ופיתוח הגולן לבין רחפנים ירוקים מנותקים. נפערת תהום של חשדנות הדדית, חוסר אמון והטלת דופי בין הגורמים. למרבה הצער, קולות כאלה קיימים גם במליאה. חבל. מן הראוי לטהר את האווירה, כדי להגיע לתהליך נקי, בניסיון לגבש הסכמות.
יש לזכור שאנו נאמנים למספר יעדים שאינם חופפים ולעתים, הם סותרים ויש להגיע לעמק השווה.
כולנו אוהבים את הגולן. כולנו הגענו לכאן מתוך אהבה ליופיו הבראשיתי של חבל ארץ זה. מי שנולד לתוך המקום הזה, גדל בתוכו והחליט לבנות בו את ביתו, על אחת כמה וכמה. כולנו מחויבים לשמור על צביונו ויופיו של הגולן הקסום.
כולנו רוצים בחיזוק ההתיישבות בגולן, בפיתוח היישובים והאזור, בחיזוק החוסן הכלכלי והחברתי של קהילת הגולן, למשוך קליטה איכותית שתוכל להתפרנס בגולן בכבוד, להתפתח בגולן ולפתח את הגולן.
הכרה בכך שהערכים האלה משותפים לכולנו, היא הבסיס לדיון. אם יהיה זה דיון סכום אפס, בין “משקיסטים” שנלחמים על הפיתוח, לירוקים שנאבקים על השימור וכל צד מנסה להשיג את המקסימום, אולי נגיע להחלטה, אך לא להסכמה ונצא מצולקים מן התהליך. רק דיון משותף, היוצא מהנחה שהשימור והפיתוח הם אינטרס משותף של כולנו, יביא להסכמות.
מן הראוי לציין שבנושא חוות הרוח, המחלוקת אינה רק בין פיתוח ופרנסה לבין שמירת הסביבה, אלא גם בין ערכים שונים של שמירת הסביבה. יש לזכור שהיוזמה של חוות הרוח נועדה לספק למדינת ישראל אנרגיה נקייה, ירוקה, כמענה לזיהום הסביבתי
מן הראוי לציין שבנושא חוות הרוח, המחלוקת אינה רק בין פיתוח ופרנסה לבין שמירת הסביבה, אלא גם בין ערכים שונים של שמירת הסביבה. יש לזכור שהיוזמה של חוות הרוח נועדה לספק למדינת ישראל אנרגיה נקייה, ירוקה, כמענה לזיהום הסביבתי של האנרגיות הישנות. הוא הדין בפיתוח אנרגיית השמש, שגם הוא מעורר התנגדות מטעמים ירוקים. עם זאת, אין לזלזל בטענות הרציניות נגד טורבינות הרוח, למשל, בכל הקשור לפגיעה בנשרים ועופות נוספים, רעש ומראֶה (אם כי לגבי המראה – זו שאלה של טעם. כשנסעתי בצרפת, לאורך עשרות קילומטרים וראיתי מכל עבר אין-סוף שבשבות פעילות, היה זה מראה רב-קסם בעיניי).
בדיון על חוות הרוח, ניצבת שאלה נוספת והיא תרומת הגולן ליעדים הלאומיים. כל חיינו בגולן, לא ראינו את עצמנו רק כמי שבאו לכאן לבנות את ביתם, אלא כחלוצים המקדמים את הייעוד הלאומי של מדינת ישראל. אם מטעמים אקולוגיים, קבעה מדינת ישראל יעד לאומי של הפקת אנרגיה ירוקה, וביכולתנו לתרום לכך תרומה משמעותית, השיקול הזה חייב להיות חלק משמעותי בכל דיון.
זה החזון
המתח בין פיתוח ושימור הוא מתח אין-סופי. הדרך הראויה לנהל אותו אינה במאבק בין שוחרי פיתוח ושוחרי שימור, אלא ביצירת אמנה מוסכמת על אודות פיתוח בר-קיימא, ברוח חזון הגולן.
כך נאמר, בחזון הגולן: “…להיות חבל ארץ מועדף, שבו יכול אדם לבנות את ביתו ולממש את עצמו בקהילה רב-גונית, שוחרת איכות ומסבירת פנים. קהילה שמקיימת חיים המושתתים על חירות, אחריות, יוזמה, צדק חברתי, זיקה למורשת ואהבת האדם, העם והארץ.
“ליצור תנופת עשייה, פיתוח וקידום יזמויות, תוך שמירה על ערכי הטבע והנוף ויצירת סביבה שופעת אנושיות, פשטות ושלווה למען התושבים, המטיילים והדורות הבאים”.
