אומרים שעוד מעט נחזור לשגרה. על איזו "שגרה" מדובר? לאן בדיוק אנחנו "חוזרים"? מה עושים כשהתחושה הפנימית לא מתכתבת עם הקצב החיצוני?
מאת: איתמר מור, מלווה רגשי פסיכודינמי – חפשו בגוגל: "איתמר מור ליווי רגשי" itamar@itamarmor.co
אומרים שאוטוטו, ממש מעבר לפינה, החיים שלנו עומדים לחזור "לשגרה". כי המלחמה בעזה כנראה עומדת להסתיים, בתקווה שגם כל החטופים ישובו.
ואז מה?
על איזו "שגרה" מדובר? הרי זה לא שמאז השבעה באוקטובר 2023 מערכות החינוך, מקומות העבודה, העסקים, השירותים, החופשות, הטיסות, ההופעות והבילויים חדלו. השלמנו עם "שגרה בתוך מצב חירום". התרגלנו לשמוע בקולנוע, בתחילת כל הופעה, או אירוע ציבורי, את הכריזה עם ההנחיות במקרה של אזעקה. נראה לנו מובן מאליו שפרסומים של אתרי נופש, דירות ומשרדים להשכרה, מפרסמים בגדול הימצאות של מרחב מוגן.
אז כשמדברים כעת שעוד קצת נחזור "לשגרה", כזו שאין על ידה התניות, תוספות והגבלות, על איזו "שגרה" מדובר? לאן בדיוק אנחנו "חוזרים"? מה עושים כשהתחושה הפנימית לא מתכתבת עם הקצב החיצוני? האם "השגרה הלכה לאיבוד"?
שיקום תפקודי
התשובה היא שאחרי שנה ועשרה חודשים של מלחמה, "שגרה" הפכה להיות מושג לא ממש ברור. המצב הביטחוני וההגבלות גרמו לנו לאבד הרגלים שבעבר החזיקו אותנו. רבים חוו את ההשלכות של מצב החירום בתחום התעסוקתי. הגוף התרגל לערפול. קימה מאוחרת בבוקר, תזונה אקראית, חוסר תנועה. מנוי לחדר כושר שלא חודש כבר למעלה משנה. כשהנפש מתרגלת להחזיק את עצמה במתח תמידי, היכולת לבנות רצף מנוטרלת באופן מידי. כי כשאין ודאות – אין בשביל מה לייצר שגרה. כשכל תכנית עלולה להתבטל, וכל מסגרת להתפרק, ההיגיון היום-יומי מתערער.
אז מה עושים עכשיו? בהנחה שממש עוד קצת, הנסיבות יאפשרו לכולנו חזרה לתנועה "רגילה", איך מתחילים לשקם את מה שפעם נראה מובן מאליו האם זה בכלל אפשרי?
התשובה היא: "שיקום תפקודי".
"שיקום תפקודי" הוא מושג המגיע מעולמות הפיזיותרפיה וגם מתחום ההתמכרות. אלו שני תחומים המייצגים טראומה משמעותית, שפוגעת בצורה אנושה בתפקוד "השגרתי", הכולל את הדברים הבסיסיים ביותר: סדר יום, אחריות ותחושת שליטה בתוך המרחב הפרטי. במקרים של קריסה, "שיקום תפקודי" הוא הליך המאפשר בנייה מחודשת ושיקום של מה שהיה פעם, מתוך מה שיש עכשיו.
שיקום טוב נשען על ארבע עקרונות פשוטים:
• עקביות לפני שלמות
• עדיפות לפעולה סבירה מתמשכת מדי יום, על פני מטרות שאפתניות שמתייאשים מהן אחרי יומיים
• חיבור מחודש של הגוף לנפש: תנועה ותזונה מיטיבה
• צריכה מופחתת של מידע, לטובת רגעים של שקט מובנה
כשמאבדים את השגרה, הנפש מאבדת את העוגנים שלה למציאות. השבתם של העוגנים לא חייבת להיות דרמטית. דווקא הדברים הקטנים הם אלו שמאפשרים בנייה מחודשת ומהירה של שגרה בריאה: שעת השכמה קבועה, שעה קבועה לשינה, קפה של בוקר, שיחת טלפון קבועה פעם ביומיים עם מישהו שיקר לנו, לחזור ולטפח תחביבים ועוד.
בראש ובראשונה, שיקום השגרה תלוי בכך שהדברים הקטנים הללו יחזרו על עצמם שוב ושוב בזמן קבוע, בצורה קבועה. זוהי תזכורת לעצמנו: אנחנו כאן, פועלים ונוכחים.
שיקום של שגרה הוא תהליך. יהיו רגרסיות, אכזבות ולעתים אפילו תחושת מיאוס. אבל זאת הדרך היחידה לחלץ את עצמנו מתחושת הקיפאון שיצר המתח המתמשך. זו היציאה מהשהייה האין-סופית במצב ההמתנה.
ככל שנקיים את התהליך הזה כיחידים, כך נוכל גם להחזיר אותו למעגלים רחבים יותר: משפחות, קהילות, מערכות. לא משום שאמרו שאפשר "לחזור לשגרה", אלא משום שאנחנו מעוניינים להחזיר לעצמנו את האיכויות, היכולות והכישרונות שלנו בצורה אחראית וסבלנית.
מי שמחכה שהשגרה תחזור אליו, עתיד לחוות אכזבה. שגרה נבנית, כל עוד יש מי שנושא באחריות לבנייתה, בזהירות ובחוכמה.
