נורית אורבך מאירוביץ’ מוותיקות קצרין, פעילה בקבוצת היוצרים בביתם, בקבוצת תרבות למען הקהילה, חברה בוועדת מל”ח, ועוד, ובין מקבלי אות המתנדב לשנת 2015. היא מתרגשת במיוחד מתערוכת הרחוב שנפתחה השבוע, ומייחלת למתנדבים צעירים
נורית אורבך מאירוביץ’ ממקימות קצרין, היא המתנדבת הרביעית שמקבלת ביום קצרין את אות המתנדב. נורית אורבך משמשת כיו”ר קבוצת היוצרים בביתם, פעילה בקבוצת תרבות למען הקהילה, מחזיקת תיק בריאות בוועדת מל”ח וחברה בוועדת חזות העיר.
לאחר שהייתה עוזרת ראשית של יו”ר ההקמה בקצרין, נורית למדה אומנות, תחום שתמיד היה חלק ממנה, אבל לא שימש כעיסוק העיקרי כפי שהיא מתארת: “אחרי שסיימתי ללמוד אמנות, עבדתי בסניף מד”א של קצרין ואז הקמתי וניהלתי כאן סניף של קופ”ח לאומית. עוד לפני שיצאתי לגמלאות, התבקשתי להצטרף בשעת חירום לצוות מל”ח כאחראית על תיק הבריאות ובמקביל עברתי גם קורס חילוץ כדי להצטרף לצוות ההתנדבותי. בפרויקטים האלו, כמעט כל המתנדבים הם מבוגרים ודווקא הצעירים מאוד חסרים בצוותים.”
מתי התחלת לעסוק בהתנדבות ומה כוללת הפעילות?
“נושא ההתנדבות הוא משהו שקיבלתי תמיד מהבית בעקבות הוריי. אני זוכרת אפילו שאבי בנה מקלט תת קרקעי לתושבי השכונה ברחובות כעזרה לזולת. זה חלק ממני ומאחר שהאמנות בדמי, כיום אני משקיעה את רוב זמני בתחום כבר חמש שנים. במסגרת הפעילות, אני מנהלת את קבוצת היוצרים בביתם, מארגנת איתם פעילויות ויוצאת איתם לציור בטבע. התוצרים מוצגים בתערוכות במוסדות ציבור למען הקהילה, באירועים כמו יום האישה, יום השואה, פורים, יום העצמאות ושבוע הבתים הפתוחים. אני עדיין מרגישה שיש לי יכולת לתרום והכל נעשה בתיאום לפי בקשות המתנ”ס.”
אילו תגובות מגיעות מתושבי קצרין על הפרויקטים השונים?
“זה מגיע למצב שאנשים שואלים אותי – ‘לא יצאת לפנסיה, את עובדת במתנ”ס?’ גילי המנהל אומר שאני לגמרי חלק מהצוות וגם דימי, ראש המועצה נותן גיבוי מלא לדברים. עדה, רכזת התרבות יודעת לנצל כל אחד שיש לו כישורים ומאוד כיף לעבוד איתה. מכל הפרויקטים אני הכי גאה בתערוכת הרחוב שנפתחה השבוע בפעם ה-12. אחרי שאני מנדנדת לאמנים, זה עובד כאן ממש יפה והתוצאות מחממות את הלב.”
הופתעת מהבשורה על קבלת האות?
“כמובן שהתרגשתי, למרות שאני לא עוסקת בפעילויות אלו על מנת לקבל פרס. אחרי כל השנים, פתאום החליטו שהאות הזה מגיע לי, אז זה בהחלט מחמם את הלב ומהווה מעין סגירת מעגל. אני מתארת לעצמי שאף אחד ממקבלי האות, לא עושה את זה עבור תמורה, אלא מדובר סך הכל בחינוך מהבית. לא פחות מקבלת האות עצמו, אני מתרגשת מתערוכת הרחוב הגדולה שנפתחה השבוע.”
מדוע בעינייך ההתנדבות כל כך חשובה ואילו תחושות זה מעורר?
“אני מרגישה פה כמו עץ ותיק ושורשיי מאוד עמוקים בקצרין – נדמה שנולדתי פה. נכון שקצרין גדלה ולא כולם מכירים את כולם, אבל זאת בכל זאת מדובר בקהילה במקום קטן שבה כל אחד צריך לתרום את מה שהוא יכול. מי שלא מוכשר בתחום ספציפי, ניתן להכשיר אותו למשל בתחום החילוץ. יש אנשים שאומרים שאין מה לעשות פה, אבל יש הרבה מה לעשות. נוח לאותם אנשים לקטר ואני לא אוהבת את זה, אלא שואפת שהכל יהיה יותר טוב. מה שחסר לי בפרויקטים, הם אנשים צעירים יותר שעוד לא פיתחו מודעות להתנדבות. בתל אביב, כנראה שלא הייתי מרימה פרויקטים כאלו, אך פה זה רלוונטי ואני לא מתכוונת להפסיק בשום פנים ואופן כל עוד יש לי מרץ, כוח ורצון.”
