היא מאמנת כושר ובעלת סטודיו בנטור. “שבת היא זמן מנוחה“, היא אומרת, “זמן לעצור את מירוץ היום–יום“. האורחת שלנו לשבת היא סימה שטרנברג, נטור
קצת על עצמך
“סימה שטרנברג, נשואה לצחי ואימא לארבעה ילדים בני שמונה, עשר, ארבע עשרה וחמש עשרה“.
עיסוק
“מאמנת כושר ובעלת סטודיו במושב נטור.
“למדתי חינוך מיוחד ותרפיה בעזרת בעלי חיים ועסקתי כעשור וחצי בתחום ההוראה. אז, החלטתי לעשות שינוי והפכתי להיות מאמנת כושר. אני כל הזמן יוצאת לקורסים והכשרות נוספות בתחום. שמחה על השינוי ונהנית מאוד מהעבודה שלי“.
מגורים
“מושב נטור“.
איפה נולדת וגדלת?
“בירושלים, שכונת בית וגן“.
איך נראה יום שישי שלך?
“בימי שישי, אני קודם כול לשה בצק ומתפיחה אותו לחלות. אחרי אימון וקפה של בוקר, צחי ואני מבשלים יחד לשבת וברקע שומעים גלגל“צ והילדים שלא לומדים בשישי מתרוצצים עם חברים בבית. אם יש אורחים, וזה קורה די הרבה בקיץ, יוצאים לכנרת. בימי שישי חורפיים, משתדלים לסיים מהר עם הבישולים ויוצאים לטייל בגולן הירוק והזורם“.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“חלות וסלטים מבושלים שאני מכינה. בשבתות חורפיות, מרק עוף שיש בתוכו הכול. בשבתות קיץ, קדירת עוף בתנור שגם בה יש הכול מהכול. כשיש אורחים, תהיה מנה נוספת של בשר בקר, או כדורי בשר ותוספות שונות מהצומח. לעתים, מגוונים עם דגים מסוגים שונים בערב, או לארוחת שבת בצהריים“.
זיכרון ילדות משבת
“זכור לי שאימא, שהיא אלמנה מאז היותי בת שנה ו-10 חודשים, הייתה תמיד לחוצה בימי שישי, עם ניקיונות ובישולים והכריחה אותי לעזור לה. לא כל כך אהבתי את זה, אבל חיכיתי בציפייה לבואם של אחיי הגדולים. יש לי שלושה אחים, שהצעיר מבניהם מבוגר ממני ב-13 שנים. לקראת שבת, כשכולם הגיעו, הבית הפך למואר ושמח, ההכנות היו משתלמות“.
ספר מומלץ
“צחי ואני נהנינו מאוד לקרוא (יחד) את סדרת הספרים של ג‘פרי ארצ‘ר – ‘ימים יגידו‘. מצד אחד, הרגשנו כמו זוג מבוגר שהאחד מקריא לשנייה ומצד שני, זה היה בילוי זוגי דווקא נחמד לשבת בבוקר/אחר הצהריים“.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“שבת, מבחינתי, היא זמן מנוחה, זמן לעצור את מירוץ היום–יום.
לאחר שכל השבוע אני לבושה בבגדי ספורט, מאמנת בבקרים ובערבים, בערב שבת, אני נהנית להתלבש בשמלות, להתקשט במעט איפור ותכשיטים ולצאת יחד עם צחי והילדים בשקיעה, לקראת בית כנסת
“לאחר שכל השבוע אני לבושה בבגדי ספורט, מאמנת בבקרים ובערבים, בערב שבת, אני נהנית להתלבש בשמלות, להתקשט במעט איפור ותכשיטים ולצאת יחד עם צחי והילדים בשקיעה, לקראת בית כנסת. מאז ימי הקורונה, התפילה מתקיימת ברחבת בית כנסת, מה שמוסיף אוויר נעים ונוף כנרת. אני פוגשת את השכנים ואת השכנות מסביב, שביום–יום עמוסים ועסוקים ושירי קבלת שבת מרגשים אותי מאוד“.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“אחרי אימוני הבוקר, אני נהנית לשבת ולשתות קפה בנחת, בתוך השקט שמשאירים הילדים, אחרי שהם יוצאים למסגרות“.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“בימי הקורונה, השקט והנחת קצת הלכו לאיבוד. היו ימים של אימונים בחלל פתוח, היו ימים של סגר ובהם נאלצתי לסגור את הסטודיו לגמרי. הייתה תחושה מבאסת שסופה לא ידוע. באותו זמן, צחי החליט לסיים את עבודתו לאחר שמונה שנות ניהול. בצורה די ספונטנית, החלטנו לטוס למסע משפחתי ארוך. טיול כזה חשבנו לתכנן לעוד כמה שנים ובעקבות הקורונה, שיצרה מצב שבו הילדים גם ככה לומדים מרחוק, והכול די מושבת, פשוט יצאנו.
“טיילנו במשך שבעה וחצי חודשים בדרום ובמרכז אמריקה והרגשנו לאורך כל הדרך שאנחנו עושים את הדבר הכי טוב שהיה יכול להיות למשפחתנו. טיילנו כמוצ‘ילרים, עם תרמילים על הגב, ישנו במגוון מקומות לינה, בתקציב נמוך מאוד, נסענו בתחבורה ציבורית מקומית, טיילנו במסלולים מרהיבים, שחלקם די קשוחים, ראינו תופעות טבע מדהימות ונחשפנו לתרבויות שונות ומגוונות.
“שבנו הביתה שמחים ונרגשים לחזור לשגרה, לחברים ולמשפחה המורחבת“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“הכול בחיים הוא עניין של איזון“.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“אני אוהבת את השקט והשלווה. את הניתוק מהלחץ, מכלי הרכב הדוהרים, מבניינים גבוהים שמסתירים את הנוף“.
מה את מאחלת לעצמך?
“אני מאחלת לעצמי להמשיך ולהצליח כמאמנת כושר, לגרום לכמה שיותר אנשים לנוע ובכך לדאוג לגוף ולנפש שלהם“.
