“יש היום הרבה חיילים במצב כזה”, מסבירה ציפקה הראל, שרגלה נקטעה. “הם איבדו רגליים. צפיתי בראיונות עם קטועים – זה ממש כואב וחשבתי: איך אני

אני קורא ליצירת ברית הגשמה ציונית בין ההתיישבות העובדת לציונות הדתית. הציונות הדתית תצטרך לבחור בין המשך הברית עם כהניסטים ומשתמטים, לבין ברית ציונית את

כשמדינה יוצאת למלחמה, עליה להגדיר את יעד הניצחון ולעצב את היום שאחרי הניצחון. היום שאחרי מה? כלומר, מהי ההכרעה הנדרשת, מהו הניצחון? כשמדינה יוצאת למלחמה,

עלינו לעשות חשבון נפש, כמדינה, כהנהגה. חשבון הנפש הזה הכרחי כדי לסכל כל יוזמה לעצמאות פלשתינאית על גבולנו. ראינו את התוצאה של עצמאות פלשתינאית בעזה

זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל כולה אינה ניתנת לערעור. מדינת ישראל ריבונית להחליט על גבולות מימוש זכות זו, בהתאם לשיקולים דמוגרפיים, מדיניים וביטחוניים

העיקרון שמנחה את ישראל מאז מלחמת ששת הימים הוא: “לא תהיה נסיגה לקווי 4 ביוני 1967”. ישראל קיבלה את החלטת מועצת הביטחון של האו”ם 242,

הקריאה להקמת מדינה פלשתינאית לא נדמה. גם טבח ה-7 באוקטובר לא השתיק אותה. דעתנים, ובראשם הנשיא ביידן, דוגלים ב”חזון שתי המדינות”. אלא שרעיון המדינה הפלשתינאית

הטבח בנגב המערבי הוא השבר הגדול ביותר בתולדות הציונות. המכנה המשותף הבסיסי, הרחב ביותר של הציונות, הוא הביטחון; ההכרח במדינה עצמאית שתשמש מקלט ליהודים בשמחת

מדינת ישראל – יותר יהודית, או יותר דמוקרטית? על יהדות ודמוקרטיה במלאת חמישים שנים למותו של בן גוריון אחד העיוותים הגדולים בשיח הציבורי בשנים האחרונות,

בעיניי, אנחנו עדיין במלחמת הקוממיות הראשונה. זו אותה מלחמה, כבר למעלה ממאה שנה, מראשית הציונות. אנחנו אומה במלחמה, כתופעת קבע. העובדה שקצת שכחנו זאת, היא

אחרי ה-7 באוקטובר, קונספציות, פרדיגמות ומיתוסים ראויים להישלח אחר כבוד לפח האשפה של ההיסטוריה. יהיה עלינו לגבש פרדיגמות חדשות, לחשוב אחרת הטבח בשמחת תורה ומלחמת

הקונספציה היא שהסכסוך הוא תוצאת הכיבוש וסיום הכיבוש יביא לסיום הסכסוך. “רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב, הו יהיה טוב, כן”. שיר יפה. קשר למציאות –

פרדיגמות וקונספציות שכשלו תושלכנה לפח האשפה של ההיסטוריה, רעיונות חדשים, חדשניים ויצירתיים יעלו ויש גם רעיונות ישנים, לא רעים בכלל: הגמ”ר – הגנה מרחבית אילו

בימים הקשים האלה, ימים של העמקת הקיטוב והרחבת הקרע, ימים של בריונות, אני חוזר אל חיים גורי. בימים אלה, מלאו מאה שנים להולדתו של חיים