בעגלת הקפה בנטור, אכלנו עוגה שהעיפה לאיש את הסכך. "קחי ממנה מתכון", הוא אומר לי. לא היה לי נעים. ניגשתי בכל זאת. לא נתנה. מצאתי באינטרנט. יצא ממש דומה
בערב הראשון של השבוע, אחרי שבת "בראשית", ירד הגשם הראשון במלוא עוצמתו לכמה דקות. מיד אחרי שפסק, יצאתי החוצה. הריח היה מטריף. ריח רענן וטוב של אחרי הגשם. עשיתי סיבוב בחוץ והיה די קר והרגשתי באוויר תחושה מרעננת כזאת של ניקיון והתחדשות.
כשחזרתי הביתה, ממש התחשק לי כוס תה ועוגת תפוזים. החשקים האלה של ערבי החורף הם משהו מיוחד ועוגת התפוזים שלי היא הכי עוגת חורף טעימה, קלילה וכיפית, שמשרה תחושה נהדרת של חמימות ובית. אבל הייתי כבר די עייפה ולא היה לי כוח לאפות ובמקרר הייתה עדיין עוגה משבת והחלטתי שעדיף שנסיים אותה, כי זו לא סתם עוגת שבת, זו עוגה שהשקעתי בה את כולי.
אפיתי אותה במיוחד לאיש שלי, ביום שישי, אחרי שהיינו בעגלת הקפה, בנטור. יצאנו עם החייל שלנו לקפה עם פאי שוקולד שאכלנו שם. לחייל התחשק לאכול אותה שוב. אבל כמו עוד דברים בחיים, לא כל מה שמתחשק לנו אנחנו מקבלים. ביום שישי האחרון, לא היה פאי שוקולד. אפרת, הבעלים של העגלה, התנצלה והציעה את פאי טופי קרמל, שהייתה במקרר התצוגה. סמכנו על ההמלצה והזמנו אותה.
כשהאיש טעם את העוגה, הוא עף בהתלהבות וטען שבחיים לא טעם עוגה מעולה שכזאת… אני קצת נעלבתי. נו, באמת, הוא חי עם אישה שאופה כבר 30 שנה ואף פעם לא טעם עוגה טעימה שכזאת? זו סיבה מוצדקת לגמרי להיעלב ולעשות ברוגז
כשהאיש טעם את העוגה, הוא עף בהתלהבות וטען שבחיים לא טעם עוגה מעולה שכזאת… אני קצת נעלבתי. נו, באמת, הוא חי עם אישה שאופה כבר 30 שנה ואף פעם לא טעם עוגה טעימה שכזאת? זו סיבה מוצדקת לגמרי להיעלב ולעשות ברוגז, אבל החלטתי להיות בוגרת ובטוחה בעצמי ולא לעשות עניין.
הסיפור לא נגמר. רגע לפני שהלכנו, הוא התעקש שאבקש מתכון. לא היה נעים לי ללכת לקונדיטורית שמתפרנסת מהעוגות שלה ולבקש מתכון, אבל האיש לא ויתר והתחיל להגיד שאני אף פעם לא מוכנה להתאמץ בשבילו והוא ממש רוצה שאכין לו עוגה שכזאת… בשביל שלום בית, אני מוכנה להתאמץ קצת לפעמים. אז בראש מורכן, מבוישת קצת, אבל כמו אישה טובה, ניגשתי לבקש את המתכון. אפרת לא ממש מיהרה לנדב את המידע ולגמרי הבנתי אותה. חזרתי אליו בלי המתכון והוא היה מאוכזב.
די דומה למקור
בדרך הביתה, החלטתי לחפש ברשת מתכון לפאי קרמל עם שיבולת שועל ומצאתי.
מצאתי את המתכון והתלהבתי. לפאי הזה קוראים "קראק פאי" ומסתבר שמי שהמציאה אותו היא קונדיטורית בשם כרסטינה טוסו, מניו יורק. ברשת היו כל מיני מתכונים עם שינויים ושדרוגים. בחרתי אחד ויצאתי לדרך. קפצתי לצרכנייה, קניתי שיבולת שועל וחמאה ואז גיליתי שהמתכון מורכב. זו לא עוגת תפוזים פשוטה, זו עוגה שעובדים עליה קשה… לשים בצק ואופים אותו לביסקוויט ואז מקררים וטוחנים אותו ויוצרים תחתית לפאי ומקפיאים אותה ואז מוצאים מהמקפיא ואופים קצת וצריך שוב לקרר ואז מכינים את המלית ואופים שוב…
בקיצור, פרויקט שסיימתי אותו כמה דקות לפני שבת. הכנסתי אותה למקרר ורק בבוקר שבת טעמנו. הסתבר שזה היה די דומה למקור.
"אמרתי לך שגם אני יודעת לאפות למרות שהמתכון דורש כמה שיפורים כדי להגיע לעוגה של אפרת…".
אבל זה שהאיש התלהב ואמר שזה דומה למקור שימח אותי. למה אני מספרת לכם את כל הסיפור הזה? כי עכשיו, כשהסתיו הגיע ותכף חורף, והערבים יהיו גשומים וקרים, הכי כיף לפנק את בני המשפחה במתוקים. לא חייבים לעשות דברים מסובכים. בשביל זה יש עגלות קפה ובתי קפה וקונדטוריות. אני אוהבת לאפות עוגות פשוטות, ביתיות וקלילות, אבל לפעמים, מוכנה להתאמץ, כי חשוב להשקיע גם בזוגיות.
