“בא לי טוב” – מאור אדרי
מאור אדרי הוא זמר ים-תיכוני מצוין. יש לו קול אדיר והוא יכול לשיר כל שיר, את רוב השיר, בשתי אוקטבות, נמוכה וגבוהה וכך הוא גם עושה ב”בא לי טוב”, אלבומו החמישי. אם הפלייליסט של גלגלצ הוא מדד להצלחה, אדרי הכניס לשם שיר (“קטנה”) רק מאלבומו הרביעי. אבל גלגלצ אינה מדד לכלום, בטח לא בצד הזה של המקלדת ואדרי, אני מניח, נוחל הצלחה במחוזותיו, בין המועדונים לאולמות השמחות.
אדרי הוא גם יוצר מוצלח. חלוקה ראשונה: הוא כותב מילים ברמה של המיליה שלו (אבי אוחיון, אושר כהן, צ’ולי זכאי, דניאל חן ואחרים), כלומר – כלום ושום ודבר. המוזיקה שהוא כותב, לעומת זאת, היא ממש טובה, עם חריגות לא אופייניות לז’אנר. העיבודים שלו מצוינים, הגם שהם נשענים לרוב על סימפולים ותכנותים, שזה בגדול עבודה של מישהו אחר.
חלוקה שנייה: השירים שאדרי כתב לאלבום מול השירים של השאר. אדרי עולה על כל מי שמשתתף ביצירת “בא לי טוב” בכמה דרגות וזה כולל גם את יעקב למאי. גם בשירה ניכרת נינוחות ושמחת חיים יתרה, כשהוא שר שירים משל עצמו. נשאר רק לתהות לאיזה צורך העמיס אדרי על אלבומו זה 16 שירים בינוניים ומטה, כשיכול היה להסתפק ב-9-10 שירים טובים מפרי עטו?
אם אתם מחפשים דוגמה לפער ענק בין שני תחומים קרובים, האלבום הזה הוא מקום טוב להתחיל בו וזו החלוקה השלישית. טקסטים מול לחנים. לאורך כל האלבום, עוסקים הטקסטים עד לזרא ביחסים שבינו לבינה: “את עוזבת”, “מתי את חוזרת”, “את אוהבת”, “את משקרת”. טקסטים עלובים, שלא אומרים דבר, דומים דמיון חשוד אחד לשני וזה כל העברית שאבזבז פה על העניין הזה.
המוזיקה בכללי טובה לאין שיעור, למרות ה”כללים” הנהוגים: שיר שקט, שיר מרים, בלדה קורעת, תרגום מיווני, עוד אחד שקט, שיר כפיים עם אירוח ראפר וכו’. גם מבנה כל שיר נוסחתי ומעייף: שני בתים, נסיקה לפזמון, עוד שני בתים, נסיקה וכו’. יחד עם זה, כבר בהאזנה ראשונה, אפשר לדמיין את חתונות השנה הקרובה, עם רחבות ריקודים צפופות, שרוקדות חלק גדול מהשירים כאן, עם ידיים באוויר, לשביעות רצונו של הדי-ג’יי.
גבריאל
גבריאל הוא זמר-יוצר נהדר וחדש, שאין לי עליו שום פרטים. אבל דיסק יש, עם שמונה שירים מקסימים. המילה “בינתיים” בולטת ביצירה של גבריאל. מדברים על בינתיים, אבל נושמים את המחר (“נחיה כל רגע”). בשיר אחר, בחורה שבורת לב מבינה שאין יותר בינתיים. בינתיים כהווה זמני של פשרה גרועה, של רע במיעוטו.
משמונת השירים האלה עולים תצלומים של עיר (ת”א?), עם שדרה, ספריית רחוב וחניות באדום-לבן. גם זה סוג של בינתיים, עד שנעבור מהמרק הזה לאיזה פרבר, או כפר.
גבריאל מלחין מאוד שקט. רוב השירים מהורהרים, אטיים ועדינים. יש לו קול גבוה, מפותח ויפה וניכר שהוא שר את זה מהמותן ולא מתעכב באולפן על כל מילה שהוא בולע.
לא יודע איפה משיגים את הדיסק הזה, אבל כדאי לחפש אותו.
