אני לא ממש אוהבת לבשל. כלומר, אני לא שונאת. אבל אני גם ממש לא מהנשים האלה שעבורן המטבח הוא מרחב טיפולי והעמדת סירים על האש היא אהבת חייהן
לא מזמן, הייתי במפגש נשים. רובן בסביבות גיל ארבעים, נשים עובדות, אימהות, כאלה שמנהלות במקביל קריירה, ילדים, בית ועוד הרבה משימות שאף אחד לא תמיד מעריך. בסבב ההיכרות, שתי נשים סיפרו, אפילו קצת בגאווה, שהן לא אוהבות לבשל. לא רק שלא אוהבות, הן גם לא יודעות לבשל ולא מבשלות ולא מתכוונות ללמוד את רזי המקצוע העתיק הזה שנקרא בישול.
הסתכלתי עליהן וחשבתי: האמת? אני די מבינה אותן. גם אני לא ממש אוהבת לבשל. כלומר, אני לא שונאת. אבל אני גם ממש לא מהנשים האלה שעבורן המטבח הוא מרחב טיפולי והעמדת סירים על האש היא אהבת חייהן. באופן כללי, עמידה ממושכת במטבח די מעייפת אותי. גם יש משהו קצת לא הוגן בבישול. את יכולה לעמוד שעות, להתעייף, ללכלכך, לשטוף המון כלים ולהזיע לפעמים ותוך פחות מחצי שעה, הכול כבר בבטן וכל ההשקעה נעלמה.
אני מודה, זה קצת מבאס אותי. מצד שני, אני מאוד אוהבת כשהילדים שלי רוצים אוכל של אימא. זה מחמם לי את הלב וממש בא לי למלא להם את הבטן וגם תמיד נחמד לקבל מחמאות מאורחים. רק שלפעמים, הביקורת העצמית שלי קצת הורסת גם את הכיף הזה. כי אם לא אוכלים הכול, אני קצת נעלבת וישר אומרת מה לא יצא טעים? גם כשהם נשבעים שממש טעים ובישלתי הרבה והם כבר שבעים, אני לא תמיד מאמינה…
בישולים של שבת
מדי פעם, אני מעלה רעיון שאולי נקנה אוכל מוכן לשבת. הילדים אומרים שהם לא אוהבים, שזה קצת מעניין, כי מסעדות הם דווקא מאוד אוהבים. בימות השבוע, אין להם שום בעיה שנזמין אוכל מוכן. כנראה שיש משהו אחר בבישולים של שבת, משהו באוכל של בית. למרות שכבר ביום רביעי אני מתחילה לקטר לעצמי שאין לי כוח שוב לבשל לשבת ובחמישי בערב, אני עדיין מוצאת תירוצים למה לא להתחיל, בשישי אני כבר מתעוררת עם אנרגיה טובה. פתאום יש לי חשק. אני נכנסת למטבח ודואגת לאוכל טעים ופינוקים ועוגות. במהלך השבוע, לא תמיד יש ארוחה חמה. בדרך כלל, יש במקפיא שניצלים ביתיים שרק צריך לטגן, פסטה מהירה, או סיר אורז. מבחינתי, זה קליל. אז לשבת אני מרגישה צורך להשקיע. כנראה שמשהו עמוק יותר מנצח את העצלנות. כי בסופו של דבר, אני לא באמת רוצה שמישהו אחר יבשל במקומי. אני רוצה שהילדים שלי יאכלו את האוכל שלי. אולי כי אוכל הוא לא רק אוכל. הוא זיכרונות, חום, תשומת לב ופינוק. אבל אני לגמרי מבינה את הנשים שלא אוהבות לבשל ומעדיפות שמישהו אחר יעשה את העבודה. אצלי, כנראה, זה משהו שבא מהבית. מהחינוך. מהזיכרונות. ואולי אני בעצם כן אוהבת לבשל…
מתכון לסלמון שלי
המצרכים למרינדה:
חצי צרור פטרוזיליה
חצי צרור כוסברה
5 שיני שום מעוכות
4 כפות דבש
כף חרדל דיזון
מלח
פלפל שחור גרוס
שמן זית
ומיץ לימון
ההכנה:
מניחה את הדג חתוך או שלם בתבנית, יוצקת עליו את הרוטב. מקשטת בחצאי עגבניות שרי ופרוסות גמבה. מכניסה לתנור טורבו ל-20 דקות.
טעים וקל…
