אמיר אבו סאלח, ממג'דל שמס, מסרב להרים ידיים וממשיך לטפל במטעים שלו, בכל יום מחדש. השמים מתוחים וההתמודדות קשוחה. ריאיון מיוחד
מאת: גלעד כהן
תחילת השבוע האחרון כללה שיגורים רבים משטח לבנון לעבר יישובי הצפון, ושינויים בהנחיות פיקוד העורף בצפון הגולן ובקצרין למצב כתום. באמצע השבוע, חזר המרחב למצב ירוק. מנגד, כוחות צה"ל ממשיכים לבסס את מרחב האבטחה בלבנון וחיל האוויר ממשיך לתקוף מטרות טרור מהאוויר, בעיקר בדרום לבנון. האירועים המתגלגלים האלו גרמו לגל ביטולים של תיירים באזור צפון הגולן וגם בדרום הגולן. חקלאי הגולן, שהתכוננו בהתרגשות לפתוח את עונת הקטיף העצמי של הדובדבנים, הבינו שבעקבות המצב, הם ייאלצו בסופו של דבר למכור חלק מהפרי לבתי האריזה.
בתוך המציאות הזו, אמיר אבו סאלח (43), ממג'דל שמס, חקלאי העוסק גם בשיפוצים, מסרב להרים ידיים וממשיך לטפל במטעים שלו, בכל יום מחדש. שוחחנו על הבחירה שלו לצאת לעבודה תחת שמים מתוחים, על ההתמודדות הכלכלית הקשוחה בתקופה הזו, על החוסן מעורר ההשראה של תושבי מג'דל שמס, ברקע הטרגדיות הקשות שחווה הכפר במהלך המלחמה וגם: מה דעתו על פרויקט טורבינות הרוח בצפון הגולן.
קודם כול ולפני הכול – איך יצאו הדובדבנים השנה מבחינת איכות?
"ברוך השם, מלא פרי יפה ומושלם".
המטעים שלך הם לקטיף עצמי?
"כן, ברוב המקרים. אני מזמין כמדי שנה אנשים, משפחות וקבוצות לקטיף עצמי".
איך המצב כיום משפיע על העסק מבחינה כלכלית?
"בשנתיים-שלוש האחרונות, המצב מאוד השפיע על התיירות בכפרים הדרוזיים בצפון, בכלל ובגולן, בפרט. אבל העונה, ברוך השם, הכיוון חיובי. יש לי הרגשה טובה, אני מקבל מאות טלפונים ביום והלקוחות מחכים ומצפים לתחילת העונה. נקווה לטוב.
"חוץ מזה, ברור לגמרי שהמדינה חייבת לתת כתף ולתמוך בחקלאים בגולן ובצפון, אחרי תקופה כל כך קשה ומאתגרת. מקווה שבעונה הזו, שתתחיל בעוד ימים ספורים, עם ישראל יגיע בהמוניו לתמוך בעסקים בגולן, בכפרים ובצפון בכלל. מבחינתנו, במג'דל שמס, נקבל את כולם באהבה. תמיד ובכל מצב".
לשמור על המדינה
מג'דל שמס חוותה טרגדיות קשות מאוד במהלך המלחמה הזו – מהאסון במגרש הכדורגל ועד לחלל הראשון של הכפר, מאהר ח'טאר ז"ל שנפל השנה בלבנון. החוסן של הקהילה במג'דל שמס מאוד התחזק. מה לדעתך גרם להתחזקות הזאת?
"קודם כול, אנחנו במג'דל שמס ובכפרים הדרוזיים – משפחה אחת גדולה, בטוב וברע. מה שגם גרם להתחזקות זו התמיכה שקיבלנו משכנינו הנפלאים בקיבוצים ובמושבים מסביב וגם החיבוק של עם ישראל כולו, שניתן למשפחות ולתושבי הכפר. זה היה משהו מצמרר ומרגש".
בשנתיים האחרונות כמות הבקשות של דרוזים בגולן לקבלת אזרחות ישראלית הגיעה לאחוזים מטורפים. אתה חושב שבשנים האחרונות השתנה משהו בתפיסה של רוב תושבי הכפרים בגולן?
"ברור שהתפיסה השתנתה לטובה ויש עוד ועוד צעירים וגברים דרוזים מהרמה שמצטרפים לשורות כוחות הביטחון – משטרה וצבא – בכלל התפקידים, כמובן אחרי הטבח שתומכי אל-ג'ולאני עשו לאחינו הדרוזים בסוריה. אצלנו יש תחושה שאחוזים מאוד גבוהים רוצים להיכנס מתחת לאלונקה ולהגן על מדינתנו האהובה. בסופו של יום, כל אחד ואחת בוחרים במה שטוב להם בחיים".
בשנים האחרונות, אחד הנושאים הרגישים והבוערים ביותר בגולן הוא פרויקט טורבינות הרוח באדמות החקלאיות, שעורר לא מעט סערות. מהי העמדה שלך בנושא הזה?
"נושא טורבינות הרוח, שהמדינה והחברה מנסות להציב לנו באדמות הפרטיות של חלק מהחקלאים, רק יזיק לטבע היפה אצלנו בגולן ויפגע בחקלאים, בציפורים ובתושבים מסביב. אישית, אני נגד הצבת טורבינות באדמות פרטיות ובקרבת בתי תושבים ונמשיך להתנגד לנושא. המדינה והחברה רוצות לייצר חשמל? אחלה, צעד מבורך – תציבו את זה באדמות מרוחקות מתושבים ששייכות למדינה.
"בכללי, אנחנו הדרוזים ככה חונכנו מאז ומתמיד: לשמור על המדינה שאנחנו חיים בה, נעשה בשבילה הכול, ניתן לה את הלב – רק אל תתקרבו לנו לאדמה, או לבית".
פינה אהובה בגולן?
"הפינה האהובה עליי בגולן היא המטע שלנו. הישיבה בין עצי הפרי, השקט וכוס קפה, או תה על אש גחלים. זה פשוט וואו".
מהו המסר הכי חשוב שאתה רוצה להעביר לתושבי הגולן?
"המסר שלי לתושבי הגולן: תפזרו אהבה, תעשו טוב – אלוהים יחזיר לכם בדרכים לא צפויות. בשורות טובות לכולנו".
