בטח כשמדובר באמונות טפלות. חתול שחור מביא מזל רע? ילד שעברו מעליו לא יגדל? בואו, אין לזה שום קשר למציאות
עד ממש לאחרונה, בכל פעם שהייתי רואה חתול שחור, הייתי יורקת ומגרשת אותו. חייתי שנים עם האמונה שחתול שחור מביא מזל רע ושלא טוב אפילו להסתכל עליו. זו הייתה אחת מאותן אמונות שהלכתי אתן בלי לעצור לרגע ולשאול את עצמי אם יש בהן בכלל היגיון.
לפני כמה שבועות, הגיעה לחצר שלנו חתולה שחורה. בפעם הראשונה שראיתי אותה, מיד ירקתי וגירשתי אותה. אחר כך, היא חזרה. ושוב חזרה. ושוב. זה כבר התחיל לעצבן אותי וקצת להלחיץ אפילו. מה היא נדבקה דווקא אלינו?
בוקר אחד, השמים היו כחולים, השמש זרחה והפרחים בגינה נראו יפים וצבעוניים במיוחד. יצאתי החוצה וראיתי את החתולה השחורה יושבת ביניהם בשקט. בפעם הראשונה בחיי, הסתכלתי עליה בלי חשש ופתאום ראיתי שהיא דווקא חתולה יפה. לא מפחידה, לא מאיימת, לא מביאה אסונות ולא גוררת אחריה ענן שחור של מזל רע. סתם חתולה.
באותו הרגע, אמרתי לעצמי: "יאללה, די עם השטויות האלה". החלטתי להעיף את האמונה הזאת מהראש שלי, אחת ולתמיד. הרי אם חושבים על זה לעומק – איזה כוח יש לחתולת רחוב בצבע שחור להשפיע על המזל שלי? "הכול בראש", אמרתי לעצמי. באותו יום, דווקא ביום שבו הרשיתי לעצמי להסתכל עליה בלי פחד ובלי דעות קדומות, היה לי יום נפלא. המזל האיר לי פנים, דברים הסתדרו והרגשתי טוב.
החופש לבחור
זה לא היה בגלל החתולה, כמובן. אבל בשבילי זה היה סימן קטן לכך שאולי הגיע הזמן להשתחרר מעוד כמה אמונות שמנהלות אותנו בלי שבכלל שמנו לב. הרי גדלנו על אין-ספור אמונות כאלה.
למשל, אם ילד שוכב על הרצפה ומישהו עובר מעליו – הוא לא יגדל. עד היום, כשאני רואה ילדים עוברים אחד מעל השני, אני נבהלת ומבקשת מהם לחזור ולעבור מחדש. אסור לשבת בפינת השולחן, שלא חלילה לא יתחתנו. לא מעבירים סכין מיד ליד, כדי שלא נריב. נשים לא שותות מיין ההבדלה, כדי שלא יצמח להן שפם. אסור לטאטא או לשטוף את הבית, כשמישהו מהמשפחה בדרך, עד שיגיע ליעדו בשלום. מראה שנשברה מביאה מזל רע. חולצה הפוכה? מיד צריך להפוך אותה, שלא יתהפך המזל. המצחיק הוא שאני מספרת עליהן וקוראת להן "אמונות טפלות" ובכל זאת ממשיכה כאילו להאמין בהן.
אבל ככל שאני מתבגרת, אני מגלה שמשהו בתוכי משתנה. מצד אחד, אני דווקא מתחברת לעולם הרוח, למיסטיקה, לסימנים ולהשראה. מצד שני, מתחזקת בי ההבנה שיש אמונות שאני בוחרת לשחרר ויש כאלה שאני דווקא שמחה לאמץ.
אני אוהבת לצאת ולהיכנס ברגל ימין. אני אוהבת לזרוק סוכריות באירועים כסמל למתיקות, שפע ומזל טוב. אני מאמינה בכוח של הדלקת נרות, בתפילה, בכוונה טובה ובמחשבות חיוביות. אולי גם אלה סוג של אמונות. אבל יש הבדל גדול בין אמונה שמחזקת אותי לבין אמונה שמפחידה אותי. בין אמונה שמרחיבה את הלב לבין אמונה שמכווצת אותו.
ואולי זה השיעור שהעניקה לי דווקא אותה חתולה שחורה. לא על מזל רע, אלא על חופש. החופש לבחור אילו מחשבות ינהלו אותי, אילו אמונות יגורו אצלי בראש ואילו הגיע הזמן לגרש מהחצר של החיים. כי בסוף, יותר מכל חתול שחור, מראה שבורה, או חולצה הפוכה, מה שבאמת משפיע על המציאות שלנו הוא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ומה שאנחנו בוחרים להאמין בו ובאותו עניין של מיסטיקה ואמונות. כל סגולה שתעשו, אם לא תהיה לכם אמונה תמימה בה, לא תעבוד והכול, אבל הכול, מתחיל בראש.
