ארבעה אנשים יושבים בארבע פאותיו. המבטים מרוכזים. אפשר כמעט לשמוע את הגלגלים מסתובבים בין התאים האפורים. מחשבים הסתברויות. דריכות. מתח. ברידג’, רבותיי, ברידג’
עצמון אומרת שהוא הבייבי הפרטי שלה ושל הוותיקים בקצרין. המשחק משוחק מאז סוף המאה ה-19 ואחד המפורסמים והמצטיינים בין משחקיו היה שחקן הקולנוע עומר שריף.
איטה עצמון, בלתי נלאית, רכזת “55 פלוס” בקצרין, קיימה לפני חודשים ספורים ערב פתיחה חגיגי לקהילה, בהצחקת אסנת וישינסקי, מול אולם שהממוצע הגילאי שלו כמעט נושק לתקרה.
ואז שלום בלייר מפתיע אותה בשאלה – מה דעתה על פתיחת מועדון ברידג’ בקצרין, והיא משיבה: מה לי ולזה? “תחשבי על זה”, הוא אומר ונוסע להרצות בתל חי והיא, במקום לחשוב – נדלקת.
איטה עצמון: “כי זה ברמה ומתאים לגילאים של ’55 פלוס’. תשובתו של מנהל המתנ”ס, גילי פורת – ‘תריצי את זה’, הובילה אותי לשלב הבא של בירור עלויות ציוד, אבל מאיר אמסלם, אב הבית של המתנ”ס, אמר ‘רק רגע’, והכין את הדרוש במו ידיו.
“פניתי לבני כהן, ששיחק בקבוצת קצרין בעבר, בשאלה אם הוא מוכן להדריך והוא השיב: באהבה ובהתנדבות. מאז הוא מלווה אותנו. המועדון מתקיים מדי יום שני בבית גיל הזהב / בית הקשיש. יש ארבעה שולחנות של שחקנים, בכל אחד – ארבעה שחקנים, זה מקסים. הם משלמים מחיר סמלי של 10 ש”ח למפגש ואני מביאה להם כיבוד, קפה, חלב, פירות, עוגות וכיף כיף כיף לראות את זה. עם זה, אנחנו רוצים להגדיל את הקבוצה ואפשר תמיד להצטרף”.
להצטרף לקבוצה שפועלת כמה חודשים במשחק חשיבה לא פשוט?
איטה: “יש שנרתעים, אולי חוששים שלא יוכלו להשתלב מחוסר ידע. אבל לזכותו של בני, אפשר לומר שהוא יושב אישית עם כל אחד, קודם מדריך את הלומדים ואחר כך משלב אותם במשחק ומוכן אף להגיע לביתם הפרטי של המתקשים.
“בני מחלק את השחקנים בין השולחנות, אנשים מדריכים זה את זה ובכל ארבעה סיבובים הוא מחליף זוגות. כל מפגש נמשך שעתיים, לעתים גולש לשלוש כמעט, עד שאני אומרת: ‘חבר’ה הביתה!’. יש שכבר מכורים, כי זה כיף, לכן אמרתי שאחרי הסדנה הזאת נעשה גם סדנה נגד התמכרויות. יש מקום למשתתפים נוספים. מאוד אשמח אם יגיעו אנשים גם מיישובי המועצה האזורית גולן”.
על אילו גילאים אנחנו מדברים?
“אין הגבלה של גיל, אבל הבאים הם תחת הכותרת של ’55 פלוס’, למעט משתתפת אחת צעירה, שקד בוייר, בתו של שלום, שמאוד אוהבת את המשחק. זה משחק של אנשים שיושבים זה מול זה וצמאים להפעיל את התאים האפורים. זו חבורה מקסימה, זה לא רציני כזה, הם אמנם שקועים במשחק, אבל יש צחוקים ויש סיפור חוויות תוך כדי”.
אז למה לא פעמיים בשבוע?
“אולי זה יקרה פעמיים בשבוע, לא העליתי עדיין את האפשרות, אבל בעזרת השם, יהיה לנו מועדון משלנו, הלוואי”.
אולי אולי… להגיע גם לתחרויות בין-לאומיות?
אפשר להתחיל כאן במילה – פעם. כן, פעם הייתה בקצרין קבוצת ברידג’ ענקית, 24 משתתפים. קבוצה שהתחילה בניהולם של רמונה בר לב ונוח טימיאנקר, עד שהאחרון עזב את קצרין ואת מקומו לצד רמונה תפס בני כהן, עם דירוג של אמן בתחום.
“בראשית שנות ה-90′, אף ערכנו תחרות כלל-ארצית באולם הספורט בקצרין”, נזכר כהן בערגה. “רמונה, נוח ואני ניהלנו, ארגנו שולחנות וכיסאות ובאותה שבת באו לשחק מכל הארץ – מרחובות, אשדוד, תל אביב, חיפה, ירושלים… התחלנו בתשע בבוקר, סיימנו בשש בערב, 64 זוגות, באולם ספורט מלא. שיחקנו, נהנינו והגענו לרמות נהדרות. אלה היו שנות ראשית המאבק על הגולן והאנשים שהגיעו מרחוק התלהבו, גם מרמת הגולן, מקצרין ומהאנשים.
“אבל מועדון הברידג’ שלנו הלך והתפרק. חלק ניכר מהמשתתפים עזב את קצרין, נשאר גרעין קטן מדי ואני ממשיך לשחק במקומות אחרים, לאחר שמצאתי בן זוג שדובר שפת-ברידג’ זהה”.
עכשיו כהן רוצה להחזיר עטרה ליושנה ומדריך בהתנדבות את מועדון הברידג’ המתחדש. יש כבר 16 משתתפים, יש ציוד ומקום לשחק. הוא מקווה להתקדם עם הקבוצה בכל שבוע, להתחיל לקיים תחרות מקומית, להגיע לתחרויות ארציות ו”אולי אולי גם אירופיות או כלל-עולמיות”, כדבריו, אינשאללה.
כהן: “כשאיטה פנתה אליי, השבתי מיד שאני מוכן ללמד ובהתנדבות, העיקר שזה יהיה כאן, כי רקע פדגוגי כמורה לספורט וגיאוגרפיה יש לי כבר.
“התחלתי ללמד את היסודות, זה קצת קשה בהתחלה, אך מתקדמים עם הלמידה. כפי שאמר לי מישהו בעבר: ‘אנחנו לומדים ומשחקים במשך עשר שנים ואז מגלים עד כמה אנחנו לא יודעים לשחק’. צריך לקרוא ספרות, להתעמק וזה מה שאני מבקש מהמשחקים כאן, אם כי איני כופה דעתי; מתרגלים ומשחקים עוד משחק ועוד משחק. בהמשך, ארשום את מי שיתמיד לאיגוד הברידג’ ונתחיל לחלק נקודות בהתאם למיקום”.
מה זה ברידג’, בני?
“זהו משחק עם חפיסה של 52 קלפים – לזוג, אשר יכולים להיות גבר ואשה, חברים, שמתחרים נגד הזוג שיושב מולם, וגם כנגד כל אנשי האולם שמשחקים באותה שעה, כאשר המטרה היא לצבור את מירב הנקודות.
“השורשים של הברידג’ נעוצים כבר במאה ה-16, במשחק הרוסי ‘סוויפט’, במשחק נוסף – ‘בלוט’ הצרפתי ובמשחק נוסף, דרום אפריקני. בסוף המאה ה-19, מישהו ליקט את הכול והפך את זה למשחק אחד – הברידג’. הכוונה במשחק היא תחרות לשמה, צבירת נקודות על מנת להגיע לרמות ולאחד מהדירוגים הקיימים בתחום: שחקן רגיל, סגן אמן, אמן, רב אמן, רב אמן בין-לאומי, מאסטר וכן הלאה. הניקוד נצבר באיגוד הברידג’, הכול נרשם וממוחשב. המשתתפים משחקים בארץ, באליפויות אירופה ואליפות העולם, כאשר את אותה חלוקת קלפים משחקים בארץ ובכל העולם באותה שעה. השאיפה היא להגיע למקום הראשון באותה חלוקה עולמית.
“משחק הברידג’ מתקיים באחת מכמה שפות. המתחילים לומדים את השפות ‘אקול’ ו’גורן’. מועדון הברידג’ בקצרין לומד את שפת ה’פרסיז’ן’ המדוברת אנגלית ויש שפות שמיועדות לרמות גבוהות יותר.
העיקרון הוא לשחק כמובן עם הרבה אינטואיציה, עם הרבה סבירות סטטיסטית וניתוח מדויק של חלוקת קלפים, על מנת לבצע, או להפריע לזוג השני להגשים את החוזה שערכו ביניהם בתחילת המשחק.
חלוקת הקלפים לזוגות נקבעת מראש בהוראת מחשב, הקלפים מועברים במהלך האירוע משולחן לשולחן, תוצאות המשחקים נרשמות ועל פיהן נקבע דירוג ההצלחות.
כהן: “כדאי לציין כי מדינת ישראל היא מעצמת ברידג’ אמיתית, שחקנים ישראלים זכו במקומות ראשונים בעולם; קבוצת הנוער והצעירים עד גיל 26 היא אלופת העולם ואלופת אירופה. יש, למשל, קבוצת צעירים בכיתה י”ב באשדוד, אשר עובדים על הברידג’ כמקצוע לבגרות. הם אלופי הארץ וזוכים בתחרויות כלל-ארציות ואירופיות. הם כל כך חדורים, כל כך עמוקים, עם שפה והבנה וניתוח ברמה כל כך גבוהה, שהם מצליחים יפה מאוד בכל מערך התחרויות שמתקיימות בעולם”.
פיתוח הזיכרון ויכולת הניתוח
איך אתה בכלל מגיע לכל הסיפור הזה?
“התחלתי ללמוד ברידג’ בשנת 1979, למדתי אצל רב אמן ואצל מאסטר בשדרות. הייתה לנו קבוצה נהדרת שהידלדלה כי לא כולם מוכנים להקדיש שעות וזמן, לקרוא ספרים, לפתור בעיות וכולי. המשכתי לשחק בקיבוץ בארי, באר שבע, אשדוד ואחר כך באזור תל אביב, נתניה. לאט לאט התפתחתי והגעתי לכאן”.
אילו כישורים נדרשים למשחק זה?
“יכולת ניתוח גבוהה של סבירויות סטטיסטיות, יכולת ליצור קשר אינטואיטיבי חזק בין בני הזוג וזיכרון אדיר. במקביל, המשחק גם מפתח את הזיכרון בצורה בלתי רגילה, את הריכוז ואת יכולת הניתוח. אני מקווה שתוך שנה יגיעו כל המשתתפים לרמה סבירה, שכל אחד יוכל לומר: אני שחקן ברידג’, אני נהנה ויודע וזה יהיה הכיף שלי. כרגע הם לומדים ומתרגלים”
.
כולל שיעורי בית?
“אין דרישה להכנה לפני שיעור, אבל כן נדרש לחזור על החומר שנלמד. הם רושמים במחברות, אני מחלק להם חומר כשצריך, ועליהם לשנן, לזכור וללמוד, שאם לא כן, ניאלץ לחזור שוב ושוב על אותו החומר. אני נהנה כשאני רואה שתפסו את זה, שמיישמים אותו וזזים הלאה”.
מדוע קוראים לזה ברידג’?
“יש כמה סיבות. האמת היא – קודם כול גשר וקשר בין בני הזוג. השם המיוחד נוצר מעירוב של כמה שפות. לשאלתך: כסף לא מעורב בזה כלל, אבל בתחרויות עולמיות זוכים בסכום כסף נאה. אפשר להזכיר כאן את השחקן עומר שריף – אחד מאלופי העולם בכל הזמנים, אשר זכה כמה פעמים בהמחאות מאוד מאוד משמעותיות. הוא עצמו אף תכנן את חלוקת הקלפים הממוחשבת שמשתמשים בה עד היום”.
ובמבט לעתיד המועדון, הרך הנולד?
“אני מקווה שיצטרפו עוד משתתפים, גם לומדים חדשים, ואלמד שוב ושוב, העיקר לפתח ולהגדיל את המועדון למספר זוגות רב יותר. אם נגיע ל-20-24 זוגות, זה יהיה פנטסטי.
“בעבר, זו הייתה הצלחה בלתי רגילה ונכונה מכל בחינה – תיירותית, אנושית וקהילתית”.
מהמדשאות והבירות לשולחנות הברידג’
בלילות, כשהוא עשה דרכו ממשחקי הברידג’ לביתו, שם כהן את לבו לבני הנוער היושבים על המדשאות בלילות – בירות, עישון וחוסר מעשה של ממש.
כהן: “באחד הלילות פניתי אליהם אישית ואמרתי להם: ‘רק תגידו לי כן! תביאו לי שמונה, שנים עשר וגם עשרה משתתפים, גם אם יחסר זוג אני מוכן לתת ולהקריב, על מנת שאתם תלמדו נושא מאוד חשוב’. הם שאלו: ‘מה?’, השבתי להם: ‘ברידג”. ‘זה עולה?’, הם שאלו, השבתי: ‘שום כסף’. אחד אומר לי: ‘וואלה, זה מדליק’. אמרתי: ‘קדימה, קח את המשימה, תביא לי קבוצה, תגיד לי: “בני, הנה יש לנו שישה, עשרה, שישה עשר חבר’ה”, יהיה מצוין. אני מוכן ללמד אתכם מדי שבוע אפילו פעמיים’. אני מקווה שבקרוב הוא יגיע ויאמר לי אמן. אמרתי: ‘אתם יודעים מה? תרצו לעשן, תעשנו, אבל אני אלמד אתכם משהו אחר’.
“יש לנו מקום במתנ”ס, במחסני המועצה עדיין קיים הציוד של המועדון הקודם ולי יש לי זמן לעשות את זה. אם אצליח למשוך את הנוער לדברים החיובים – למה לא? נקווה להצליח, אללה כארים”.
זו מסגרת חברתית, זה מסדר את הראש
אורה טיומקין, מה זה ברידג’ עבורך?
טיומקין: “זה להכיר אנשים חדשים, להכיר משחק חדש; זה מפגש מאוד נחמד, פלורליסטי, כולל את כולם, גם עולים חדשים. זה מסדר את הראש, לא עוסקים בזה רק במפגש, אלא גם בבית כל הזמן, מול המחשב. אני מקפידה להגיע בכל פעם, זו מסגרת חברתית, זה נעים, יש קפה ובין השעות שמונה עד עשר זה פשוט טס בספיד אימים. מאוד נחמד ונעים”.
עומר שריף והברידג’
השחקן המצרי עומר שריף, הזכור לטוב מהסרטים “דוקטור ז’יווגו” ו”לורנס איש ערב”, היה שחקן ברידג’ נלהב ברמה גבוהה, שדורג בין 50 השחקנים הראשונים בעולם. הוא כתב את מדור הברידג’ בעיתון” שיקגו טריביון” וכתב כמה ספרי ברידג’. הוא נידב את שמו למשחק ברידג’ למחשב. נפטר לפני שנה בגיל 83.
מדוע ברידג’?
מילון אוקספורד טוען שמקור המילה האנגלית bridge הוא באופן הביטוי של המלה “ביריץ'”, ממקור מזרח-תיכוני בלתי ידוע. לפי המילון, ישנן השערות שמקור המילה הוא מהצירוף בשפה הטורקית “ביר-אוץ”, אותו ניתן לתרגם ל”אחד-שלוש”, מושג שיכול לתאר את העובדה שבמהלך המשחק “יד” אחת פתוחה בעוד שלוש “ידיים” סגורות. (ויקיפדיה)
