בתחילת ההתיישבות בגולן, הייתה אולי הצדקה להפריד את המועצות – אזורית ליישובים, מקומית לקצרין. היום, הפעילות המפוצלת מחמיצה הרבה. הגיע הזמן לעשות יותר דברים ביחד. הציבור בגולן ודאי מוכן לזה
שלום בלייר, קצרין
מעל ל-40 שנה, רוב חיי כאדם בוגר, אני חי ברמת הגולן. 25 שנים בקיבוץ אל-רום ואחרי זה בקצרין. היו אלה שנים מאושרות. אני רואה ומגדיר עצמי כאיש רמת הגולן. אוהב את נופיה, מרחביה, את המטעים והכרמים, את שטחי המרעה, את הזרימות בחורף ובאביב. את המרחבים בכל השנה. אני אוהב את קצרין היפה והשלווה (מי ביקר לאחרונה בתל אביב וגם ניסה לחנות בה?). אני אוהב את האנשים, את הרוח הגולנית המיוחדת. שמח בהתפתחות ובצמיחה שאנו חווים בשנים האחרונות.
במדינות רבות באירופה, האזורים הפריפריאליים מאוגדים במועצות משותפות : עיר/עיירה מרכזית וסביבה כפרים העוסקים בחקלאות. השירותים הניתנים לתושבים בעיר ובכפרים זהים, מחינוך, תרבות וספורט ועד תברואה, ביוב וחשמל. בעשייה משותפת, ניתן לחסוך ממון רב ולשפר את השירות לאזרח.
אצלנו זה עובד אחרת. מועצה אזורית ומועצה מקומית. כאשר לומדים את תולדות הקמתה של המועצה האזורית גולן, רואים שגם זה הוא שיפור גדול בהשוואה לאזורים אחרים בארץ, בהם מושבים/קיבוצים מאורגנים במועצות נפרדות. ראו את המועצות בגליל. אצלנו השכילו לאחד את כולם יחד: קיבוצים, מושבים, דתיים, חילונים וטוב שכך.
כאשר שאלתי פעם את המובילים והמנהיגים של ההתיישבות בגולן מדוע לא ניתן לאחד את המועצות, התשובה הייתה: איחוד המועצות יבוא על חשבון קצרין. ימנע את פיתוחה.
הרבה עבר מאז. קצרין גדלה ומתפתחת. בתים חדשים רבים נבנים בה. היישובים בגולן בתנופת פיתוח מרשימה. אין יישוב ברמת הגולן שאינו מוביל הרחבה וקליטה. השינוי מרשים. הוא תוצאה של פעילות ברוכה של הנהגות אמביציוזיות ויוזמות בשתי המועצות. וגם: עם ישראל מודע ליתרונות ולאיכות חיים של רמת הגולן. גם בנים חוזרים, גם תושבים חדשים, שמחליפים את הערים הצפופות במרכז הארץ, במשהו טוב יותר. הם צודקים ואנחנו נהנים מתנופה של פיתוח וגידול.
יש המון דברים שאפשר לעשות יחד והם לא נעשים. כאשר השכילו בעלי תפקידים בשתי המועצות ליזום סדרת מנויים לתיאטרון, קיבלנו את "מתורבתים" והלב התרונן לראות את האולם בקצרין מלא באנשי קצרין והיישובים בסביבה. אז למה לא ניתן להרחיב את הפעילות המשותפת?
על אף שרחוק היום (אם בכלל) בו ניתן יהיה לתפקד כמועצה אחת – יש המון דברים שאפשר לעשות יחד והם לא נעשים. כאשר השכילו בעלי תפקידים בשתי המועצות ליזום סדרת מנויים לתיאטרון, קיבלנו את "מתורבתים" והלב התרונן לראות את האולם בקצרין מלא באנשי קצרין והיישובים בסביבה. אז למה לא ניתן להרחיב את הפעילות המשותפת?
האוכלוסייה של הוותיקים, מייסדי ההתיישבות בגולן, מתבגרת. בקצרין הקימו את "55+", בהובלתה של איטה עצמון החרוצה והיוזמת וגם במועצה האזורית יש פעילות לוותיקים. שילוב של שתי האוכלוסיות הללו יכול להביא מגוון רחב ואיכותי יותר ולא רק לוותיקים. פעילות נוער, ספורט ועוד. רק צריך להעז, ליזום ואין ספק שזה יכול להצליח.
הפעילות הנפרדת – החמצה
שתי דוגמאות של "פספוס" בשל הפעילות הנפרדת:
- במועדון "55+" בקצרין, הוקם חוג ברידג'. החוג הוא בהדרכתו של בני כהן, שעשה את הפעילות בהתנדבות. החוג התחיל עם 15 משתתפים, ירד תוך מספר שבועות לארבעה, או שישה ואם זה ימשיך כך, הוא ייסגר. עוד לא מאוחר לצרף שחקנים ומתלמדים מהיישובים הקרובים לקצרין. זה יאפשר המשך פעילות ברוכה ומעניינת ולא רק לתושבי קצרין.
- בת קצרין מוכשרת ואמיצה, טליה צור, הקימה מרכז לאמנויות הבמה, בסיוע של גורם פרטי שעזר במימון. ילדים מקצרין ומהסביבה (ולא רק ילדים), יכולים ללמוד נגינה על חצוצרה וצ'לו, מחול וציור ועוד. אף אחת מהמועצות לא "חיבקה" את היוזמה והביעה רצון להשתתף בפעילות ברוכה זו. או שכל אחת עוסקת בהוראת מוזיקה במקביל, או שהילדים נאלצים להרחיק לערים אחרות בסביבה, ללימודי נגינה. למה?
אלה שתי דוגמאות בלבד. יש עוד והרבה. הגיע הזמן לעשות יותר דברים ביחד. צריך רק רצון טוב של בעלי התפקידים במועצות. הציבור בגולן ודאי מוכן לזה.
