עבד בגולן כמהנדס ובהמשך כקבלן בנייה עצמאי. היום הוא ח"כ מטעם מפלגת "עוצמה יהודית". "אף פעם לא קמתי בבוקר במטרה 'להיות חבר כנסת'. זה לא היה היעד, אלא הדרך". האורח שלנו לשבת הוא ח"כ יצחק קרויזר, מנטור
קצת על עצמך
"יצחק קרויזר, חבר כנסת, חקלאי ותושב הגולן, נשוי לעדי ואבא לשלושה ילדים מדהימים".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי ביישוב מצפה יריחו, כילד השישי מתוך תשעה אחים ואחיות. הוריי היו ממקימי היישוב, כך שגדלתי בתוך רוח של חלוציות, בנייה ועשייה למען הארץ. נופי המדבר וים המלח נחרטו בי ועד היום הם חלק בלתי נפרד ממי שאני".
מגורים
"אני מתגורר עם משפחתי בנטור. יש לנו קהילה מעורבת ונפלאה, שבה חיים יחד דתיים וחילונים בערבות הדדית, שותפות וכבוד הדדי. בעיניי, נטור היא מודל מעורר השראה לדרך שבה החברה הישראלית כולה יכולה וצריכה להיראות: חיבור אנושי מתוך אהבה גדולה לעם ולארץ".
עיסוק
"חבר כנסת מטעם מפלגת 'עוצמה יהודית', יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הוועדה למינוי שופטים, כספים, חוקה. מגיל צעיר, אני פעיל במסגרות השונות של המפלגה. למעלה מעשור, עבדתי כמהנדס ביצוע בחברת בנייה בצפון ולאחר מכן, כקבלן עצמאי ברמת הגולן.
"בנוסף, יש לנו כרם יין, באזור תל פארס, בשותפות עם מספר משפחות מהמושב. במשך השנים, פעלתי רבות לחיבור בין המפלגה להתיישבות העובדת, יחד עם התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים, מתוך המכנה המשותף הערכי של התיישבות וחקלאות.
"אף פעם לא קמתי בבוקר במטרה 'להיות חבר כנסת'. זה לא היה היעד, אלא הדרך. בכל פעם שנקראתי לדגל, להתייצב ולעבוד למען הכלל, התייצבתי. כיום, בכנסת, אני זוכה לפעול למען החקלאות, ההתיישבות, החינוך והחיבורים בין החלקים השונים בחברה הישראלית והמפלגות המייצגות אותם בכנסת. אני מאמין שחיבורים חוצי מגזרים ושיח ישיר הם המפתח להמשך חוסנה של החברה הישראלית".
איך אתה מסתדר עם המרחקים בין הגולן למרכז?
"לחיות על הציר שבין רמת הגולן לירושלים זו בחירה ערכית שגובה מחיר משפחתי לא מבוטל ולא מעט לוגיסטיקה. השבוע שלי מתחיל מוקדם מאוד בבוקר בירושלים, בדיונים בוועדות, חקיקה ובסיורי שטח. לקראת סוף השבוע, אני חוזר צפונה, והדרך הביתה היא ה'דלק' שלי: ברגע שהנופים נפתחים והמרחבים הירוקים של הגולן מתגלים לי מול העיניים, כל העומס של הכנסת נשאר מאחור. פה הבית, המשפחה וזו התזכורת הכי טובה למשמעות של הדרך הזאת".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי מוקדש כולו לבית ולמשפחה: הכנות לשבת, עבודה בחצר ובמשק. זה החלק בשבוע שבו אני עובר לעבוד עם הידיים ולא עם הראש וזה בדיוק מה שמנקה את הנפש. לקראת ערב, הבית מתמלא באורחים, חברים מהמושב, מהצבא ומהלימודים ואורחים שמגיעים מכל חלקי הארץ. שולחן שבת בלי אורחים זה אירוע חריג במיוחד אצלנו".
זיכרון ילדות משמעותי
"ערבי שבת בבית הוריי, במצפה יריחו. אבא ואימא, הרב והרבנית, דמויות משמעותיות בקהילה המקומית והבית תמיד היה סואן ומלא באנשים, אחים, אחיות ושכנים, או אורחים שנכנסו בלי צורך בהזמנה רשמית. הצפיפות הזו סביב השולחן, האוכל, השירה והאווירה הפתוחה מול הנוף המדברי הם זיכרונות שיישארו אתי".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"השקט והרוגע שיורדים על הבית ועל הגולן כולו, אחרי שבוע עמוס. השילוב של הקהילה החמה בנטור וזמן האיכות עם הילדים. בשבת, אני מתנתק לחלוטין מהמסכים והחדשות ויוצא באור ראשון לחתור עם חברים בכנרת. המשך היום מוקדש למשפחה ולמנוחה, קורא, לומד, מטייל ונמצא עם עדי והילדים".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה?
"עם הצוות החינוכי והמחנכים שלי מתיכון 'יפתח', באבנת. למדתי שם בתקופה שבה המסגרות הפורמליות פחות התאימו לי והם היו הראשונים שזיהו בי את הפוטנציאל והכוחות במקום להסתכל על הקשיים. הייתי רוצה לשבת אתם היום ולהגיד להם תודה מעומק הלב. הגישה החינוכית והערכית ב'יפתח' מעוררת השראה ואם ביום מן הימים אצא מהפוליטיקה, ארצה לעסוק בחינוך מהסוג הזה".
בשעות הפנאי, מה אתה עושה?
"מנצל כל הזדמנות לטיולי ג'יפים עם חברים מהמושב. יחד אנחנו יוצאים לסיורי שטח בכל רחבי הארץ. שטח אמיתי, שבו הראש באמת מתנקה. מעבר לזה, קורא ומנצל כל שעה פנויה להיות עם המשפחה".
איך השפיעה עליך המלחמה?
"המלחמה שינתה מהיסוד את המציאות ואת הפרספקטיבה על מה שחשוב באמת. כמי שביצע שירות מילואים פעיל לאורך השנים, נלחמתי גם כחבר כנסת על הזכות לצאת למילואים ולשרת בשטח וכך עשיתי עם פרוץ המלחמה ובתמרון בלבנון. התקופה הזו חידדה באופן הכואב והברור ביותר את גודל האחריות המוטלת עלינו, הן בשדה הקרב והן במשכן הכנסת. אין מקום לפשרות בביטחון אזרחי ישראל ובהכרעת האויב. ההתיישבות בקו העימות ובפריפריה היא נדבך קריטי במערך הביטחון הלאומי שלנו. מעבר לכך, התקופה הזו הוכיחה כמה קריטית העבודה המשותפת והאחדות בין כל סיעות הבית".
מהו המוטו שלך בחיים?
"חוויתי אובדן אישי קשה מנשוא כשאחיי סרן שלמה קרויזר ז"ל ואחי הקטן ישי ז"ל נהרגו יחד עם שני חברים בתאונת דרכים קשה, בכניסה למצפה יריחו. לאחר האסון, אבא שלי כינס את כולנו במרפסת מול ים המלח ואמר לנו: 'עכשיו זורקים את כל השאלות… קמים ומתעסקים בעשייה, בהנצחה ובחיים. להרים את הראש ולהסתער'.
"מתוך הציווי הזה, הקמתי לזכרם את עמותת 'מרכז החסד', המסייעת למשפחות נזקקות ולחיילים בודדים (עם סניף פעיל גם בגולן), את מצפה 'מרפסת ים המלח', מרוץ ופרויקטים למעורבות נוער בשירות משמעותי בצה"ל. המשפט הזה של אבי הוא המצפן שלי לכל דבר בחיים: לא לעצור מול הקשיים, אלא להמשיך בעשייה מתמדת, מתוך שליחות ואמונה".
מה אתה הכי אוהב בגולן?
"את המרחבים האין-סופיים, האנשים המדהימים שחיים פה יחד והעובדה שבמרחק כמה דקות מהבית אפשר לקפוץ למעיין, או לרדת לכנרת. הגולן הוא מקום שבו החלוציות היא לא זיכרון מהעבר היא חיים בהווה.
"אם לבחור רגע אחד מיוחד, זו שעת בין ערביים, בכרם שלנו בתל פארס: כשהשמש שוקעת על הגפנים, השקט של הצפון עוטף את הכול ואתה פשוט נושם את האוויר הנקי הזה ומבין בדיוק למה בחרת לבנות פה את הבית".
מה אתה מאחל לעצמך?
"להמשיך להיות שליח ציבור נאמן וישר של עם ישראל, לפעול ללא לאות לחיזוק ההתיישבות, החקלאות וחיזוק הביטחון בנגב בגליל ובגולן ושנזכה לראות את החברה הישראלית מאוחדת, חזקה ומלאת אמונה".
