המעבר של ילדי הגן לכיתה א‘ הוא שלב משמעותי, שמציף חששות, פחדים ולעתים, גם חרדות, בקרב הילדים הצעירים וגם (ואולי אף יותר)  אצל ההורים

ד“ר יונית ניסים, הקמפוס לחדשנות בחינוך, המכללה האקדמית תל–חי

לפני מספר ימים, צעדו בפעם הראשונה יותר ממאה אלף ילדים את צעדיהם הראשונים לעבר מפתן בית הספר. המשפט האל–מותי “שלום כיתה א‘”, שנרשם בעבר בגיר על הלוח, הוקרן/הוקלד על אלפי לוחות חכמים, בכיתות קטנות, מרובעות וצפופות. השולחנות הם אותם שולחנות, הכיסאות קטנים ומתאימים לממדי גופם הזעיר ולא מתאימים לישיבה ממושכת של שש שעות בכל יום ויום, חמישה ימים בשבוע. המעטפת כמעט שלא משתנה ואתה גם החששות והפחדים של ילדים והורים. מנופפים שלום לילדוּת ושלום כיתה א‘. 

בנוסף, מגפת הקורונה אוחזת ולא מרפה, כבר מעל לשנה וחצי. מתווים, דיונים ועוד מתווים ובדיקות סרולוגיות, אנטיגן ומטושים. הילדים עוברים חוויות לא קלות בפן הרגשי–חברתי וחשים את האקלים הכללי שאינו יציב  אלא עתיר אי–ודאות. קשה לגדול בתקופות של אי–ודאות ומגפה.

גם כך, הכניסה לבית הספר, המעבר לכיתה א‘, מהווה שלב מעבר משמעותי. יש הגורסים שזהו אחד מהמעברים המורכבים והקשים הדורשים הסתגלות, גם במישור פיזי ובעיקר, במישור הרגשי. זהו מעבר שמציף חששות, פחדים ולעתים, גם חרדות, בקרב הילדים הצעירים וגם (ואולי אף יותר)  אצל ההורים. מדובר במעבר חד, מעולם הילדות, המשחקים, הדמיון, המרחב הקטן והמוכר של הגן, שנמצא בדרך כלל קרוב אל הבית, דומה ומאפשר, בדיוק כמו הסביבה הביתית והנעימה. מכל זה, מעבר אל עולם “הלמידה וההתבגרות“, הכיתה הצפופה, העמוסה, המשמעת הברורה יותר ובעיקר, הציפיות, התחרות, ההישגיות. שינוי, ככל שינוי, מייצר מערכת מורכבת של ציפיות, מימוש ואכזבות.

חוויה מתקנת

את חווית “שלום כיתה א” שלי אינני זוכרת, לא בגלל שחלפו שנים כה רבות , זכורות לי חוויות מוקדמות בהרבה, מגיל צעיר עוד יותר. אולי מדובר במנגנון הכחשה מפותח, שמוחק חוויות שאין רצויות, או שפשוט הזמן עושה את שלו. אך את חווית העלייה לכיתה א‘ של בני, אני זוכרת גם זוכרת. ימים מלאי התרגשות ושמחה שמהולות בהרבה מאוד חששות ופחדים. חוויות שמתבססות על ידע קודם, והבנה שבתי הספר הם מערכת שקיים בה עדיין פער משמעותי מאוד, בין מה שרצוי למה שמצוי. מערכת שלוקחת את ילדי הגנים שחונכו למשחק סוציו–דרמתי, זמן חופשי, יצירתיות אין קץ ותוחמת אותם במסגרת ממוסדת בהרבה, הישגית יותר, מוגדרת וקצת כמו מבנה הכיתה – “מרובעת” יותר.

במבט מצועף בדמעות, ראיתי איך הילד הקטן שלי נכנס, תרתי משמע, בשער אנושי שבנוי משילוב ידיים של צוות חינוכי, מורות, מחנכות ומנהלת, ששילבו ידיים ויצרו שער כניסה אל עולם הלימודים, החינוך וההשכלה

במבט מצועף בדמעות, ראיתי איך הילד הקטן שלי נכנס, תרתי משמע, בשער אנושי שבנוי משילוב ידיים של צוות חינוכי, מורות, מחנכות ומנהלת, ששילבו ידיים ויצרו שער כניסה אל עולם הלימודים, החינוך וההשכלה. אין ספק שחוויה זו הייתה תיקון לחוויית “שלום כיתה א‘” שלי, אי שם בשנות ה-70′ הרחוקות והנוקשות.

אתם, ההורים, צריכים להיות המבוגר האחראי עבור הילד הרך, שעובר את השינוי המשמעותי בחייו הצעירים. בצד ההתרגשות הרבה, הדמעות וההצפה הרגשית אצלכם ההורים, חשוב לפַנות מקום לילד, לתחושות ולמחשבות שלו

שיחות ועוד שיחות

הנה כמה עצות להורים שילדיהם נכנסו זה עתה לכיתה א‘:

• תנו לילד תחושה שהעלייה לכיתה א‘ היא חגיגה, מעין פרויקט סוחף ומלהיב. כך יגברו המחשבות החיוביות על החששות והפחדים.

• זכרו שכל הסתגלות ומעבר דורשים זמן וסבלנות. ככל שנקדים להבין זאת, כך ייטב לכולם וכך נעבור את המעבר המשמעותי לכיתה א‘ ואת השבועות הראשונים, בשלום ובאופן איכותי.

• אתם, ההורים, צריכים להיות המבוגר האחראי עבור הילד הרך, שעובר את השינוי המשמעותי בחייו הצעירים. בצד ההתרגשות הרבה, הדמעות וההצפה הרגשית אצלכם ההורים, חשוב לפַנות מקום לילד, לתחושות ולמחשבות שלו.

• קיימו עם ילדכם שיחות ועוד שיחות. שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים שמאפשרים לו לבטא את מחשבותיו, פחדיו, תחושותיו, דמיונותיו ועוד. יש להגיב בסבלנות ובעיקר להקשיב. לא לחרוץ דעה, עד כמה שניתן לנסות שלא להשפיע, לעצב גישות על בסיס ניסיונות עבר (טובים, או רעים). כך תאפשרו לילדכם לעצב את חווית המעבר שלו בצורה טובה ומכילה יותר.

• סמכו על צוות בית הספר ובעיקר על המחנך/ת של ילידכם. ברגע שאתם בוטחים בהם, גם הילדים יחושו שיש להם על מי לסמוך.

• עדכנו את הצוות החינוכי אם יש בעיות מיוחדות, לקויות למידה, רגישויות למזון, בעיות בריאות.

• עדכנו את הצוות גם ביכולותיו ובכישוריו של הילד: תחביבים, תחומי עניין מיוחדים שיכולים לתרום ללמידה. חשוב לשמור על ערוצי הידברות פתוחים עם הצוות החינוכי, לעדכן, ולהסתייע.

• בתקופה זו, מומלץ לשמר שגרה קבועה, לשמור על המוכר ולהימנע משינויים נוספים, להיות שם ולתמוך, להיות קשובים ולסייע.

בואו נעשה שלום עם כיתה א‘. למחנכים, למערכות התומכות יש מקום מרכזי. אך כל זאת, לא מפחית ממקומם ומרכזיותם של ההורים ועל אחת כמה וכמה, בתקופה כל כך מורכבת ומלאת אי–ודאות. ההורים, הבית והמשפחה הם המעטפת הראשונית והמרכזית לחוויה חיובית של הילד כלומד, לאורך שנות חייו. כולנו יכולים לעשות את ההבדל.

לבסוף, זכרו שזאת רק התחלה של דרך ארוכה ונפתלת לרכישת השכלה, ידע, דעת, ערכים ומיומנויות בעולם משתנה. דרך ארוכה ונפקחת לאופק, שהכול בה אפשרי.

בהצלחה!