המעבר החד, מעולם הילדוּת, המשחקים, הדמיון, מהמרחב הקטן והמוכר של הגן, לעולם “הבוגר” שלכיתה א’, מחייב התייחסות לציפיות – למימושן, או לאכזבה
ד”ר יונית ניסים
בעוד ימים אחדים, יצעדו יותר ממאה אלף ילדים את צעדיהם הראשונים לעבר מפתן בית הספר, בפעם הראשונה. המשפט האלמותי “שלום כיתה א'”, שנרשם בעבר בגיר על הלוח, יהיה מוקלד/מוקרן על אלפי לוחות חכמים, בכיתות קטנות, מרובעות וצפופות. השולחנות – אותם שולחנות, הכיסאות קטנים ומתאימים לממדי גופם הזעירים של הלומדים הצעירים. המעטפת כמעט שלא משתנה ואתה החששות והפחדים של הילדים וההורים. מנופפים שלום לילדוּת ואומרים: שלום כיתה א’.
הכניסה לבית הספר, המעבר מהגן לכיתה א’, מהווה שלב מעבר משמעותי. יש הגורסים שזהו אחד מהמעברים המורכבים והקשים הדורשים הסתגלות, גם במישור פיזי ובעיקר, במישור הרגשי. זהו מעבר שמציף חששות, פחדים ולעתים, גם חרדות, בקרב הילדים הצעירים וגם (ואולי אף יותר) אצל ההורים. מדובר במעבר חד, מעולם הילדות, המשחקים, הדמיון, המרחב הקטן והמוכר של הגן, שמזכיר את הסביבה הביתית והנעימה אל עולם “הלמידה וההתבגרות”, הכיתה הצפופה, העמוסה, המשמעת הברורה יותר ובעיקר, הציפיות, התחרות, ההישגיות… זהו שינוי, שככל שינוי, מייצר מערכת מורכבת של ציפיות, מימוש ואכזבות.
את חווית “שלום כיתה א” שלי, אינני זוכרת, אולי בעקבות השנים, או בעזרת מנגנוני הדחקה, אך לעומת זאת, חוויית העלייה לכיתה א’ של בני הותירה בי רושם עמוק. ימים מלאי התרגשות, שמחה מהולה בהרבה מאוד חששות ופחדים. חוויות שמתבססות על ידע קודם והבנה שבתי הספר הם מערכת שקיים בה עדיין פער משמעותי מאוד בין מה שרצוי למה שמצוי.
זו מערכת שלוקחת את ילדי הגנים שחונכו למשחק סוציו-דרמתי, זמן חופשי, יצירתיות אין קץ ותוחמת אותם במסגרת ממוסדת בהרבה, הישגית יותר, מוגדרת וקצת כמו מבנה הכיתה – “מרובעת” יותר. מבעד למסך מצועף בדמעות, ראיתי איך הילד הקטן שלי נכנס, תרתי משמע, בשער אנושי שבנוי משילוב ידיים של צוות חינוכי, מורות, מחנכות, מנהלת, ששילבו ידיים ויצרו שער כניסה אל עולם הלימודים, החינוך וההשכלה. אין ספק שחוויה זו הייתה תיקון לחוויית “שלום כיתה א'” שלי, אי שם בשנות ה-70′, הרחוקות והנוקשות.
זאת רק ההתחלה
לצד ההתרגשות, החששות והפחדים, ניתן להיערך למעבר משמעותי, זה בכדי שיהפוך לחלק עד כמה שניתן. להלן כמה עצות:
- להפוך את העלייה לכיתה א’ לחגיגה, מסע, פרויקט מתוכנן וסוחף. כדאי לדבר עם הילד ולספר לו על חוויותיכם מהיום הראשון בבית הספר, להסביר מה עומד להיות ולהדגיש כמה הוא גדול, בוגר ומסוגל לעבור בהצלחה את השינוי הצפוי.
- יש להיערך הן ברמה האישית, מוכנוּת הילד והן ברמה ההורית והמשפחתית. יש להכין מראש ומספיק זמן את הילד, לדבר על הצפוי, לתת לו מרחב לבטא את עצמו, שיחות ועוד שיחות. לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים שמאפשרים לו לבטא את מחשבותיו, פחדיו, תחושותיו, דמיונותיו ועוד. להגיב בסבלנות ובעיקר, להקשיב. לא לחרוץ דעה, עד כמה שניתן לנסות שלא להשפיע ולא לעצב גישות על בסיס ניסיונות עבר (טובים או רעים), לתת לילדים לעצב את חוויית המעבר שלהם.
- לסייר יחד בבית הספר ובכיתה, כדי להוריד את רמת החרדה מהבלתי צפוי.
- להכיר את הצוות ואת המחנכת. לעדכן את הצוות החינוכי אם יש בעיות מיוחדות, לקויות למידה, רגישויות למזון, בעיות בריאות, או לחלופין ייחודיוֹת (תחביבים, אינטליגנציה גבוהה באופן יוצא דופן, תחומי עניין מיוחדים שיכולים לתרום ללמידה). גם כאן, חשוב לשמור על ערוצי הידברות פתוחים עם הצוות החינוכי, לעדכן, ולהסתייע.
- מומלץ בתקופה זו לשמר שגרה, לשמור על המוכר ולהימנע מעוד שינויים נוספים. להיות שם ולתמוך, לסייע.
- להפוך את הכניסה לבית ספר והעלייה לכיתה א’ לפרויקט משפחתי. להכין יחד רשימות ציוד נדרשות, לצאת לקניות יחד, להכין את התיק, לשחק משחקי דמיון “איך יראה היום הראשון שלי?”, “איזה תלמיד/ה אהיה?”
- בעיקר, לעבוד על עצמנו, ההורים. זכרו שאתם צריכים להיות המבוגר האחראי עבור הילד הרך, שעובר את השינוי המשמעותי בחייו הצעירים. בצד ההתרגשות הרבה, הדמעות וההצפה הרגשית אצל ההורה (זיכרונות, הילד/ה הקטנ/ה שלי גדל/ה) חשוב לפנות מקום לילד, לתחושות ולמחשבות שלו.
- כל הסתגלות ומעבר דורשים זמן וסבלנות. ככול שנקדים להבין זאת, כך ייטב לכולם וכך נעבור את המעבר בשלום ובאופן איכותי.
באו נעשה שלום עם כיתה א’.
זכרו, זאת רק התחלה של דרך ארוכה ונפתלת לרכישת השכלה, ידע, דעת, ערכים ומיומנויות בעולם משתנה.
ד”ר יונית ניסים היא ראשת הפקולטה לחינוך, במכללה האקדמית לחינוך “אוהלו” בקצרין
