אם יש תשובה לשאלה "איך עושים אלבום קאברים?", בדיסק הזה נמצאת התשובה. סי היימן התחילה להופיע עם החומר הזה לפני כשנתיים וחצי, יחד עם המוזיקאי והזמר אלעד שודלר, תגלית בפני עצמה.
14 מהשירים הנהדרים שהלחין נחום היימן המנוח, אולי גדול המלחינים בדור המוזיקלי שבין וילנסקי לכספי. ההלחנות של היימן כל כך יפות עד שהשתלטו על השירים וניכסו אותם אליו. את "ימינה שמאלה והלאה", כתבה לאה נאור, את "כפל" – יהודה גור אריה, את "אנשי הגשם" – רחל שפירא. רק קוטנר ואני זוכרים את זה. אלה הפכו להיות שירים "של נחצ'ה היימן". כמי שמגדיר את מילות השיר – לב היצירה והדבר החשוב בה, אני לא כל כך אוהב את התופעה הזאת, אבל היא קיימת ומלמדת על הדומיננטיות של היימן.
אלעד שודלר ומשהNBA לוי הפיקו מוזיקלית ועיבדו. נכון, יש פה אקורדיונים ומפוחיות, גיטרות אקוסטיות וקלאסיות, אבל שום דבר לא מזכיר את הביצועים המקוריים. מקצבים שונו, עיבודים אחרים נכתבו, הביצוע הקולי שונה וכך בדיוק עושים קאברים: מוסיפים את שלך החדש על הקיים, אחרת, מה הטעם?
שודלר, כזמר, מאוד מפתיע. בריטון נהדר, אפילו קרוב קצת לקולו של נחצ'ה עצמו והוא שר נפלא, גם לבד וגם בדואטים עם סי. בעבר, מתוך רצון להביע בקולה את מהות השיר, חטאה לפעמים סי בדרמטיות-יתר. הביצועים שלה כאן חפים מזה.
זה מתחיל ב"שירים עד כאן", הולך ל"סוס מעץ", "כפל" ומגיע ל"אנשי הגשם". כאן עוצרים, כדי לשמוע ש"אנשי הגשם" הוא בעיניי אחד משלושת השירים היפים שנכתבו בעברית אי פעם. השניים האחרים, סקרנים שכמותכם, הם "בחופשתו" (רחל שפירא, חנן יובל, דורית ראובני) ו"יום אחרון" (שלונסקי, חנוך ואריאל, חנוך ואריאל). "עטור מצחך"? הרביעי.
ממשיכים: "שיר אהבה ישן", "חופים", "ימינה שמאלה והלאה". זה שיר שנחצ'ה היימן ביצע גם בעצמו, מה שלא הרבה לעשות. "אני הולכת אליי" המופתי, "מרדף" וכל הזמן ההתרגשות עולה, מהשירים, מהביצועים, מהעיבודים, מהאווירה שכל אלה יוצרים.
אז מגיע "רק הד קולך", עם הסלאלום המלודי המפואר ועם הביצוע של סי היימן, בגרסה הצרפתית של השיר. אי אפשר לעמוד בפני היופי הזה וכפעולת תגמול התחלתי לדמוע.
הרביעייה המסיימת נותנת את "אילו כל האוהבים", "עכשיו בעצם טוב", "אני ממשיך לשיר" ודובדבן הסיום – "כמו צמח בר", שסי שרה כאן עם תומר עפרון.
הדיסק יצא סמוך ליום השנה ללכתו של נחצ'ה.
תענוגות.
