עונת המסיק היא חגיגה של זיתים וטעמים. בתי הבד מתמלאים חקלאים ומבקרים שבאים לצפות בפעולת עצירת השמן. גם אני יצאתי לחגוג ולהכיר את בית הבד של שמן זית אליעד

רגע לפני סיום עונת המסיק וקצת לפני חג החנוכה יצאתי לקנות שמן זית להדלקת החנוכייה וגם לחוות את חגיגות שמן הזית בגולן, בבית הבד של שמן זית אליעד. אומנם השמן קרוי אליעד, אבל בית הבד ממקומם פיזית באזור התעשייה בבני יהודה.

הסיפור של שמן זית אליעד התחיל בשנת 2010, כשראובן סיץ, ארנון ברעם וטיבי שפר, חקלאים ממושב אליעד עם כרמי זיתים, חברו לשני שותפים מהמרכז והקימו יחד בית בד. כרמי הזיתים שלהם נטועים בדרום הגולן, מכפר חרוב עד נטור.

הם התחילו בקטן. היום, הם מייצרים מעל לחצי מיליון בקבוקים. שמן הזית שלהם מופץ בארבעה טעמים עיקריים לפי עוצמות, זנים ובלנדים של זנים. יש שמן קלאסי וקטיפתי ושמן פירותי. כשטועמים את השמן, מרגישים בהבדלים

הם התחילו בקטן. היום, הם מייצרים מעל לחצי מיליון בקבוקים. שמן הזית שלהם מופץ כמעט בכל רשתות השיווק ברחבי הארץ, בצרכניות ובמעדניות, בארבעה טעמים עיקריים לפי עוצמות, זנים ובלנדים של זנים. יש שמן קלאסי וקטיפתי ושמן פירותי. כשטועמים את השמן, מרגישים בהבדלים וזו חוויה מיוחדת לשתות שמן זית ולהרגיש את הטעמים בלשון ובגרון. הסיפור של שוקרון, מנהל בית הבד לא פחות מעניין מהסיפור של השמן.

הוא עלה לארץ ממרוקו, לבד, בגיל 14, בלי לדעת עברית, ישר לכפר הנוער מאיר שפיה, ליד זיכרון יעקב. לאחר שנה, עלו גם הוריו וששת אחיו והתגוררו באשדוד. בית הספר החקלאי היה עבורו גם בית ספר של החיים.

שוקרון: “שם למדתי לדבר ולכתוב נכון בעברית. למדתי עצמאות וחקלאות. גידולי שדה, רפת, כרמים. היינו חבורה של פטריוטים אמתיים. אחרי הצבא, ביקשנו מתנועת המושבים להקים יישוב חקלאי. היינו בוגרי י“ב מכפר גלים ומשפיה. בצבא, שירתנו בנח“ל ואז הגענו לגולן, לאליעד. בהתחלה, זה היה מושבוצ, מושב–קיבוץ. אחרי שנתיים, הפכנו למושב, אבל רק נשואים יכלו לקבל משק, אז מי שלא היה נשוי, לקח שנת חופש. אחרי שנה, הכרתי את רות שבאה לבקר, התחתנו ומאז הכול היסטוריה. גם את הרפת ניהלנו יחד. יש לנו שלושה ילדים, שני בנים ובת. אחד הבנים, ינון, גר באליעד ועובד אתי בבית הבד“.

הוא היה רפתן במשך 42 שנים. כשסגר את הרפת, השותפים של בית הבד קראו לו לבוא לנהל את המפעל. המעבר מהרפת לבית הבד היה מפתיע מבחינתו, אבל מהר מאוד הוא התחבר לעולם השמן. הוא אפילו הרגיש שיש כל מיני קווי דמיון, במכלים ובצינורות ובעצם, עולם הזית לא היה זר לו, גם כרפתן, גידל כרמי זיתים.

שם המשחק: מיד

“בארבע השנים האחרונות, היינו בית הבד הטוב ביותר בארץ“, מספר לי שוקרון בהתלהבות. הקירות במשרדו מלאים בתעודות הוקרה, מדליות ואותות הצטיינות לשמן זית. לפני שנה, שמן זית גשור לקחו את הבכורה, אבל זה בסדר מבחינתו. כשהוא מדבר על בית הבד באליעד, אפשר לטעות ולחשוב שזה העסק שלו, כי הוא מדבר בהתלהבות ואהבה גדולה למה שהוא עושה ולא פעם, במהלך שיחתנו, הוא מזכיר לי שהוא רק המנהל.

רגע לפני שסיירנו בבית הבד, יצאתי לשטח לראות את המסיק המכני במוסקות. אני מכירה את המסיק הידני, בו פורסים יריעות מתחת לעצים, מנופפים את העץ עם המקל ואוספים את הזיתים. המוסקת, זה כבר משוכלל. בן אדם אחד יכול להשתלט על 2000 דונם. בשטח, הסתובבה המוסקת וכמויות של זיתים נקטפו ברגע ונערמו בדולבים.

הגעתי לבית הבד בשיא עונת המסיק ועצירת השמן. זו תקופה מאוד לחוצה. מאחרי החגים, עד סוף דצמבר, מגיעים זיתים לבית הבד.

שוקרון: יש מתח עצום. צריך להספיק לייצר את השמן מיד כשהזיתים מגיעים. מספיק שיש תקלה קטנה, זה יוצר עיכוב ומשבש את העבודה. הסוד לשמן איכותי הוא שברגע שהזית נמסק מהעץ, הוא מגיע לבית הבד והופך לשמן

“יש מתח עצום“, הוא משתף אותי. “צריך להספיק לייצר את השמן מיד כשהזיתים מגיעים. המכונות ענקיות ומשוכללות, אבל מספיק שיש תקלה קטנה, זה יוצר עיכוב ומשבש את העבודה. זו גם בעיה, כי הסוד לשמן איכותי הוא שברגע שהזית נמסק מהעץ, הוא מגיע לבית הבד והופך לשמן“.

טעימות

תהליך הייצור מקסים ומעניין. הזיתים נשטפים במכונה לפני שהם נמעכים ואז, בתהליך מיוחד, יש הפרדה בין הגפת לשמן. השמן נוזל מהמכונה בצבע ירקרק, יפהפה ובוהק והריח מטריף… לאחר שהשמנים מהזנים השונים נעצרו, הם מאוחסנים במכלי נירוסטה ענקיים, שם טעמם מתייצב. חלק מהשמן מבוקבק כשמן חד–זני, השומר על הטעמים והארומה המאפיינים את זן הזית שממנו הופק. חלק אחר מהשמן נמזג לשילוב בין–זני, מה שקרוי “בלנד“, המוליד שמן איכותי, עשיר ומפתיע, ממש מזכיר יין.

מהגפת הרטובה, מוציאים  את חרצני הזיתים והיא עוברת למפעל הביו–גז בגולן, שם מסבים אותה לגז המשמש לייצור חשמל. גם החרצנים שהופרדו מהגפת מנוצלים באופן ידידותי לסביבה ומשמשים כחומר הסקה לתנורים, לרבות תנורי בית הבד, האחראים על שמירת טמפרטורת המים במפעל.

בסיום הסיור, התיישבנו יחד על צלחת שמן זית וכוסיות לטעימה. שמן הזית שטעמנו היה ראשון המסיק, מיד מהמכונה, טעמו היה עז ומריר קצת. שוקרון לימד אותי כמה סודות על טעימת שמן מקצועית. איך לחמם את הכוס, להריח ולטעום. זאת הייתה עבורי חוויה נהדרת שתכניס אותי לחנוכה עם טעם נפלא.

שמחתי לשמוע ששמן הזית של אליעד מבוקש מאוד בארץ וגם בקרב קהילות יהודיות בעולם, שרוצות שמן ישראלי, כי אין כמו הטעם של שמן זית מהגולן. מאז כד השמן הקטן, שהספיק להדלקת המנורה לשמונה ימים, הפך שמן הזית לשם דבר בעולם כולו.