אני אוהבת את חג השבועות, חג מתן תורה, חג הקציר והביכורים וגם חג המים והחלב והדבש. אני אוהבת את שבועות לא בגלל האוכל, אלא בגלל כל האווירה שמסביב
אין כמו ערב של גבינות ויין. אני תמיד מתרשמת מפלטות יפות של גבינות עם קישוטי פירות וקצת זיתים, ירקות ויין טוב של הגולן לצדם. אז ככה אני מדמיינת לי את ערב שבועות שלנו: כל הילדים יגיעו בעזרת השם וזו סיבה למסיבה… נחגוג גם יום הולדת לשיאל, הבן השני, שהפתיע בערב שבועות לפני עשרים וחמש שנים… תהיה עוגת גבינה מושקעת ליומולדת ואולי גם כנאפה מתוצרת ביתית וגם פלטה של גבינות, על אף שלא כל הילדים ממש מתלהבים, אבל האיש כן וגם אני. יהיו גם מבחר של ירקות וסלטים חיים ודג סלמון עם עשבי תיבול, חרדל, שום, דבש, מעט תפוז ולימון ויהיו בארוחה גם תפוחי אדמה מדורה וגם פיצות שהמתבגרת תכין לנו, מבצק מושקע עם טסטר, שנח בלילה במקרר, ונאפה אותם בטאבון בחצר ויהיו גם פסטות מוקרמות ועוד…
בארוחת ערב החג, נאכל חלבי, כמיטב המסורת ולמחרת, כבר נחזור לארוחות בשריות… אני אוהבת את חג השבועות, חג מתן תורה, חג הקציר והביכורים וגם חג המים והחלב והדבש. אני אוהבת את שבועות לא בגלל האוכל… אלא בגלל כל האווירה שמסביב. ילדות ונשים בשמלות לבנות, עם זרי פרחים לראשן. אני אוהבת את מראה השדות אחרי הקציר ואת טנא הביכורים. סלים מלאים פירות העונה צבעוניים ואין על עוגות גבינה עם דובדבנים, או תותים, או לוטוס…
אני אוהבת גם את חגיגות הטרום בקיבוצים, או במושבים חקלאיים, עם תפאורות של חציר וטרקטורים וסידורי פרחים וסלי פירות ענקיים.
חמלה וחסד
אני אוהבת את שבועות גם בגלל המשמעויות הרבות שיש בו. הוא אחד משלושת הרגלים. בדיוק סיימנו לספור שבעה שבועות לעומר, שקצת מכבידים ולפי המסורת ביום זה גם ניתנה התורה במעמד הר סיני, מעמד מיוחד מלא בקדושה ויראת ה'.
זהו גם חג שמסמל שפע של פרי ויבול והבאת הביכורים למקדש. אני גם אוהבת את מגילת רות, סיפור של אהבה ומסירות ומשפחה וחסד עם סוף טוב. רות המואבייה, שבעלה מת, בוחרת שלא להשאיר לבד את נעמי, שהיא אלמנה שאיבדה גם את שני בניה ואת כל כספה. רות לא חוזרת למשפחה שלה והולכת עם החמות לארצה ומבטיחה לה שרק המוות יפריד ביניהן.
יש בסיפור הזה מסר חזק של חמלה ואהבה וחסד, רות מבינה את הצער של נעמי, שנשארה לבד בעולם ומרגישה צורך להישאר אתה. בסוף היא גם פוגשת את בועז, שגם זה סיפור אהבה יפה ומתחתנת שוב וגם זוכה לבן. המסירות והנאמנות משתלמים בסוף.
סיפורים על חסד ופתיחת הלב מעוררים בי התרגשות גדולה ואני מתפעלת מהם ומהטוב שבהם, מה שבעצם אמור להיות מובן מאליו, אנחנו אמורים להיות טובים, אבל איכשהו, בנסיבות חיינו, זה לא תמיד ככה. הסיפור של רות ונעמי הוא מסר נפלא לעשיית טוב שמושכת טוב.
שערי שמים
חגים הם מסורת ומשפחה ואוכל טוב. אצלנו בבית, אין התלהבות גדולה מהארוחה החלבית, אבל עם השנים, מתחילים לאהוב אותה יותר… יש לי גם זיכרונות ילדות נחמדים של מלחמות מים בשכונה, שרשראות עם עוגיות בצורות שונות שאימא שלי אופה, שהן מסורת תוניסאית שמשתמרת, שיעורי תורה לאורך הלילה ויש את הסגולה הידועה, שבערב שבועות בדיוק ב-24:00 בלילה, נפתחים שערי שמים וזה זמן טוב לתפילות ובקשות שמתמלאות.
רגע לפני שבועות, החקלאים חוגגים את סיום הקציר, הגולן חוגג את חג הדובדבן והיין, נמלֵא סלינו בפירות שיסמלו את הביכורים ואת השפע והנתינה, נקשט את שולחן החג באלומות שיבולים, נוסיף לזה פרחים צבעוניים ועלים ירוקים שיקשטו את הבית וימלאו את הלב, נאפה עוגות גבינה יפות לבנות מקושטות וטעימות שיוסיפו לחגיגיות, נכניס לחיינו אופטימיות ואמונה בטוב, בחסד, בשפע, באהבה ובתקווה ושיהיה לנו חג שמח וחיים טובים ושמחים!
