במלחמת יום כיפור, נהרגו אחיו בקרבות הבלימה בתעלה ודודו בכיבוש החרמון הסורי. לפני שהיגון המשפחתי מטביע אותו, רונן גאון בחר לצמוח מזה. היום הוא בקלע אלון
מאת: גלעד כהן
אחרי קריירה באגף התקציבים במשרד האוצר, וכמנהל סניפי בנקים, עזב רונן גאון את מודיעין ועבר לקלע אלון. זה קרה לפני עשור, בעקבות בתו שבנתה בית במרום גולן. כיום, כאב לחמישה וסבא לשלושה, רונן מכהן כחבר מליאה ופעיל בוועדות המועצה. הוא מספר על הבחירה לצמוח מתוך השכול האישי של מלחמת יום כיפור, בה נהרגו אחיו בקרבות הבלימה בתעלה ודודו בכיבוש החרמון הסורי ועל ההתנדבות שמלווה אותו מגיל 14 ועד היום.
מה גרם לכם לעזוב את מודיעין ולעבור לגולן בעקבות הבת?
"אחרי עולם הבנקאות, הקמתי עם שותפים גוף חדשני לאותה עת למימון מיזמי נדל"ן. השילוב של פיתוח ה'דרופבוקס' – עבודה בכל מקום, יחד עם קסם הגולן גרמו לנו להיענות להצעתו של שמעון מלול, משעל, להתעניין במגרשים באזור".
לאחר עשור שאתה מתגורר בקלע אלון, מה מיוחד בעיניך במקום?
"בקלע יש אקלים פנטסטי וקרבה לכל מקום. לפני שנה, הייתה לי פגישה בבני ברק וישנתי אצל גיסתי בראשון לציון. לקח לי שעתיים וחצי להגיע. היום, על האופנוע, הדרך מקלע למרכז לוקחת זמן דומה, כולל הפסקות. בנוסף, יש פה אנשים ואווירה נפלאה של 'חיה ותן לחיות'. הנהלת היישוב ואני פועלים לחזק את האגודה הקהילתית בדרכים חדשות והמועצה עוזרת מאוד בדמות פרויקטים שיכניסו כסף לאגודה".
בוחר לצמוח
איך מצליחים לבחור "לצמוח" אחרי שמאבדים גם אח וגם דוד באותה מלחמה?
"גדלתי בקהילה מופלאה בשכונת 'אפרידר', באשקלון, עם חתך ערכי, מוסרי וחברתי שמאוד דומה לגולן. הבנתי שאו שהיגון המשפחתי מטביע אותי, או שאני מתחשב בו, אבל בוחר לצמוח. הייתי פעיל בצופים, בספורט ימי חונך ועוד והמון עם חברים. מצאתי שהצער והשמחה לא מתחרים זה בזה, להפך – הם מחזקים זה את זה: ככל שאתה שמח, אתה יכול להרשות לעצמך להתאבל וככל שאתה מפרק את הצער, אתה יכול להרשות לעצמך לשמוח. הם שלובים.
"באופן דומה, אני חושב שצריך היום לאמץ את הנרטיב שהגיתי, לפיו אמונה ואימונים שזורים זה בזה. למען העתיד המשותף, חייבים להפסיק את הדיכוטומיה השחצנית לפיה מנצחים את אויבנו רק בזכות האמונה, או רק בזכות האימונים. זה גם וגם וכך גם לגבי היהדות והדמוקרטיה. רק ההבנה ששני הערכים הללו שזורים זה בזה היא המפתח שיחלץ אותנו מהפלגנות המופרעת שיש היום. עצב ושמחה, אימונים ואמונה, יהדות ודמוקרטיה יחיו יחד וגם עם ישראל יתפייס ויחיה יחד. זו הנוסחה לדעתי".
מופת לקירוב לבבות
כחבר מליאה, מה היית משמר בגולן ומה היית משנה?
"אנחנו לא בימים רגילים. שאפו לרוקח בשעתו ולקלנר שהשיגו משאבים ותשומת לב לגולן. אם אלה היו ימים רגילים, הייתי מבקש לתכנן את הגולן ל-100 השנים הבאות. גם רוקח בעבר וגם קלנר כל הזמן היה (עודו) במאבקים מול הצבא, 'הירוקים' ואחרים, במאמץ אין-סופי לשמר ולפתח. זה מה שהייתי מצפה לו בזמנים רגילים. תכנון ארוך טווה עם משאבים בהתאם".
לאיזה חלק מהטבע של הגולן הכי התחברת?
"הכול. אני כל הזמן מצלם תמונות מטורפות. יש עוד אירוע שאני אשמח לשתף: בכל פעם שאני לפני העליות לקלע, נניח מכיוון גונן, והשמש שוקעת בהרי נפתלי, אז כשעולים לקלע, באמצע הדרך 'מתחילה' זריחה. ממליץ להתנסות. בנוסף, יש רעיון של צביקה האוזר ליצור מפה של שבילים בגולן לתיירים: שביל היקבים, שביל המעיינות, שביל הנחלים, שביל הצימרים, שביל המלונות, שביל המסעדות וכדומה, על מנת לאפשר לאנשים לתכנן מסלולים ומעבר בין מסלולים. כדאי מאוד לאמץ את הרעיון הזה".
לסיום, מהו המסר שלך לשאר תושבי הגולן?
"תמשיכו להיות מופת לקירוב לבבות, להעביר את המסר ואת הרוח הגולנית שהכול תלוי בהכול ואהבת חינם תומכת בשגשוג".
