לינוי אליאס-זדה
אחת מנפלאות הקורונה, שהחלה עם היציאה לחל”ת בסגר הראשון, היא ביטול הכתרים שהיו לאנשים מעל ראשם. כולנו באותו המצב, באותה הסירה.
סמנכ”לים, דוקטורים. מנהלי מחלקות.
בזום, כולם יושבים ומדברים באותו גובה.
לכולם, אותו גודל של ריבוע שחור בזום. אתה מגיע איך שאתה.
אין במות. אין מדרגות.
לראשונה, בשיעור באוניברסיטה עם ראש החוג, היא הצליחה לדבר אתנו בגובה העיניים. לפרט בפנינו את התחושות הקשות שהיא מתמודדת אתן בסגר. (בשיעור רגיל, לפני הקורונה, זה לא היה קורה).
זהו אחד היתרונות שאני מבקשת לשמר לאחר המגפה הזו.
זה לא משנה מה היה התפקיד שלך, מה המעמד שלך כאן בעולם. כולנו שווים.
אז רגע לפני שעוצר אותך שוטר במחסום, אל תשכח מאין באת ולאן אתה הולך.
שנזכה.
