הסיפור של שמעון קינן עם השופרות התחיל עוד כשהיה ילד. הוא הוקסם מקולו של השופר. היום, בן למעלה מ-70, יש לו מפעל מפואר לייצור שופרות “כי שופרות יוצרים באהבה”
בימים אלו של סליחות וחגי תשרי, כשמבתי הכנסת בוקעים קולות השופר, גיליתי ש”קול שופר” הוא גם שמו של מפעל לייצור שופרות, הממוקם בגבעת יואב שבגולן. לכבוד ראש השנה, יצאתי לפגוש איש מרתק שהקים מפעל חיים לייצור שופרות. הוא כבר חצה את גיל 70 ומסתובב מלא מרץ ותשוקה לעשייה בין ייצור שופרות להרצאות, הדרכות וסדנאות לקהל הרחב, במרכז המבקרים המרשים שהוא מנהל, יחד עם בנו חנן.
הסיפור של שמעון קינן עם השופרות התחיל עוד כשהיה ילד והלך עם אביו לבית הכנסת לתפילת סליחות, באשמורת הבוקר. הוא התחבר לניגונים ולפיוטים, אבל הוקסם במיוחד מצלילי קולו של השופר. הצלילים שיצאו מהכלי גרמו לו להתרגשות רבה וגם לסקרנות. כבר כילד חלם שיהיה לו שופר משלו, כדי שיוכל ללמוד את אומנות התקיעה. מכיוון שלא היו בידי המשפחה האמצעים לרכוש שופר, הוא אלתר לעצמו אחד מצינור גומי שאליו חיבר משפך פח והתחיל להתאמן בתקיעה. עם השנים, כשגדל והתבגר, כבר היה בידו שופר שרכש מכספו ובגיל 18, הפך לבעל תוקע בשני בתי כנסת בטבריה.
שמעון, יליד שנת 1947, עלה בילדותו עם משפחתו מקזבלנקה לטבריה ובאמצע שנות השבעים, עבר להתגורר במושב גבעת יואב. הוא הרגיש שהנופים הקסומים של הגולן מרחיבים את הדמיון ומעניקים לו השראה ליצירה. במהלך השנים, פתח מסגרייה, התמקצע באומנות הברזל והקים סדנה לעבודות נפחות.
אבל האהבה לשופרות נשארה ברקע והיה בו רצון עז ללמוד את מלאכת היד הקדומה והסודית לייצור שופרות.
בהכוונה מלמעלה, כפי שהוא מספר זאת, ובסיוע של רב שהכיר באמצע שנות התשעים, הוא הגיע אל יצרן שופרות מבוגר שביקש לפרוש ולהעביר את הידע שלו הלאה. במשך שנתיים, היה נוסע כל שבוע לדרום תל אביב, ללמוד את רזי מלאכת יצירת השופרות ובמקביל, החל להקים בחצר ביתו בית מלאכה לייצור שופרות.
גאוות ההורים
ספר לי על ההתחלה?
שמעון: “תוך כדי שלמדתי את סודות היצירה, פיתחתי בעצמי כלים ובניתי מכונות, שכללתי ושיפרתי שיטות ייצור מסורתיות, הכול במטרה ליצור את השופרות הטובים ביותר, כי שופרות יוצרים באהבה.
“אני אוהב להסתכל על קרן גולמית ולדמיין איך היא תיראה כשופר מהודר. אני אוהב לעבור את השלבים השונים שכולל תהליך הכנת השופר ואת הניסיונות לדייק ולשפר את הטכניקות שלי כל הזמן.
“כשהתחלתי לייצר, לא ידעתי מאיפה קונים. חקרתי את הנושא לעומק ,הסתובבתי בכל מיני מקומות לחפש את חומר הגלם ועשיתי הרבה ניסיונות, עד שהגעתי לתוצאה שאני מרוצה ממנה. נסעתי בהתחלה לתורכיה לקנות קרני אייל. בנסיעה הראשונה, אמי ז”ל הייתה על ערש דווי, חיכתה שאחזור. כשחזרתי, חיבקה אותי ושמחה על הגשמת החלום. לשמחתי, גם אבי, שזכה לאריכות ימים, היה מגיע אליי אל בית המלאכה, עזר במה שיכול והיה גאה”.
איך בעצם מייצרים שופר?
“רוב השופרות הם מקרניים של אייל, שזה בעצם כבש בוגר. מוציאים את עצם הזכרות שהיא נמצאת בתוך הקרן. שני-שלישים של הקרן חלולים. מיישרים את הקרן עם חום, שזה סוד מקצועי איך בדיוק ואז חורצים חריץ כהכנה לפיה ובמלאכת יד עדינה יוצרים את הפיה.
“הידיים שלי הן כלי העבודה המשמעותי ביותר, מבחינתי, אני סומך עליהן ואוהב ליצור אתן”.
השופרות של שמעון מיוצרים בעבודת יד מוקפדת, בבית המלאכה, תוך שימת לב מרבית לאיכות ברמה הגבוהה ביותר, לכשרות, לקלות התקיעה, לניקיון ולצליל המיוחד.
במרכז המבקרים “קול שופר”, ניתן לראות סוגים רבים של שופרות, בין השאר כאלה המעוטרים ומצופים בזהב וכסף. לא כולם כשרים לתקיעה. חלקם משמשים כמזכרות בעלות ערך מסורתי. שמעון אוהב את היצירה וגם את המפגש עם האנשים. הוא מספר שהמפגשים משמחים אותו. אנשים כבר מכירים אותו לאורך השנים ומביאים לו שופרות בעלי ערך היסטורי, כמו שופר ששרד את השואה. אנשים שתוקעים בשופר גם מתייעצים אתו לגבי התאמת הכלי לתוקע, שיצאו צלילים טובים ונכונים.
סוד התקיעה
מהו שופר כשר?
שמעון: “ארבעה פרמטרים מעידים על שופר כשר: א. עשוי קרן של אייל. ב. שיעור – במשנה מצוינת מידת אורך טפח, 3 ס”מ מכל צד. ג. שלא יהיה נקב שיוצא ממנו אוויר. ד. שלא יהיה בו סדק.
“את הכשרות לשופרות אנחנו מקבלים מהמועצה הדתית גולן, שבודקת את הכשרות”.
מהם סוגי השופרות שאתה מייצר?
“ראשית, חשוב לדעת שכל הקרניים הם תוצר של שחיטה. השופר הקלאסי הוא של אייל בוגר. על פי ההלכה, בדיעבד, אם אין לנו קרן של אייל, כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה, שמזכירה לנו את חטא העגל. יש ספרדי, אשכנזי ותימני, על דעת הרמב”ם, בבלי, יש גם שופר מרוקאי. בתימני, מקפידים שלא השתנתה צורתו. בשופר התימני אין תרועה, יש יבבה”.
לאיזה שופר אתה מתחבר במיוחד?
“יש לי שופר מקרן של יעל, שאני שומר עליו בקנאות, כי מאוד קשה להשיג קרן של יעל”.
מהו הסוד לתוקע טוב?
“סוד התקיעה הוא בטכניקה נכונה של השפתיים. תקיעה נכונה בשופר מתבצעת ללא מאמץ וברוגע. יש לנשוף את האוויר מהבטן, ולא מבית החזה, אל תוך פיית השופר באופן ישיר ורציף. לרוב האנשים, יש נטייה לנשוף חזק מדי, מתוך רצון להשיג צליל חזק, אבל התוצאה היא לרוב צלילים גבוהים וצורמניים, שמעידים על נשיפת אוויר רב יותר מזה שהשופר יכול להכיל. מומלץ לנסות. מכיוון שהשופר הוא כלי קדום ואינו משוכלל מבחינת שליטה בצליל, יש חשיבות מכרעת למיומנות של בעל התקיעה ולשליטה על שרירי השפתיים. יש לסגור את השפתיים חזק, אבל לא חזק מדי ולשחרר את האוויר מנקודה אחת מרוכזת וקטנה”.
ב”קול שופר”, של שמעון קינן, פגשתי יזם-אמן, שמייצר בשנה קרוב ל-2000 שופרות. השופרות שלו נמכרים בארץ ובעולם ובבתי הכנסת נשמעים קולות השופר של שמעון, ששמח בחלקו. בראש השנה, מדי שנה, מאז גיל 18, הוא משמש בעל תוקע בבתי כנסת ברחבי הארץ ושמו יצא למרחוק בכל נושא שקשור בייצור ותקיעה בשופר.
