כחניכה נלהבת, מדריכה וקומונרית חדורת אידאלים ותחושת שליחות, אני עדיין קצת מתרגשת לקראת שבת הארגון של “בני עקיבא“, שחלה השבת
השבת, יחגגו עשרות אלפי חניכי “בני עקיבא” ברחבי הארץ את שבת הארגון, לאחר חודש של פעילויות בנושא שנבחר השנה – “קמעא קמעא בענווה דרכנו נפלס“. כל כך מתאים לתקופה ולתהליכים שאנחנו עוברים בשנתיים האחרונות, להאט את הקצב ולשמור על ענווה וצניעות.
כחניכה נלהבת, מדריכה וקומונרית חדורת אידאלים ותחושת שליחות, אני עדיין קצת מתרגשת לקראת שבת הארגון. “בני עקיבא” של ילדותי, בסניף צפת דרום, בו גדלתי, היה מבנה אבן עתיק עם חדרים ענקיים לכל שבט, אולם מרכזי גדול ששימש בית כנסת עם ספר תורה, שרבים מאתנו היו מגיעים להתפלל בו את תפילות השבת. חרוטים בזיכרוני חזק הסניף שהיה לנו ממש כבית שני, הפעילויות, החברים ואני אפילו עדיין זוכרת את ההבדלה עם השיר “לעד חיה בלבבנו האמונה הנאמנה“, ששרנו כולנו בעוצמה.
היה לנו בסניף גם חדר הנצחה, ששימש חדר מדריכים, עמוס בחוברות הדרכה וספרי עיון. בחצר, היה מגרש גדול עם אמפי למִפקדים, פעילויות, קידושים ועוד…
אני ממש זוכרת את הלהט וההתלהבות, שהיו לנו ב“בני עקיבא” של ילדותי, עם הרבה שירי תנועה שהיינו מפזמים בכל הזדמנות, ו“פיזמונסניף” סניפי וארצי, והתנדבויות ופעילויות מיוחדות וועדות וגולת הכותרת – שבת התנועה ושבת הארגון
בשבת, כולנו הגענו בכחול–לבן ועניבה כחולה עם סמל. אני לא בטוחה שהילדים הקטנים שלי יודעים מה זה “סמל” ו“עניבה” וגם על כחול–לבן לא ממש מקפידים אצלנו היום. אני ממש זוכרת את הלהט וההתלהבות, שהיו לנו ב“בני עקיבא” של ילדותי, עם הרבה שירי תנועה שהיינו מפזמים בכל הזדמנות, ו“פיזמונסניף” סניפי וארצי, שנראה לי שלא מתקיים כבר שנים והתנדבויות ופעילויות מיוחדות וועדות וגולת הכותרת – שבת התנועה ושבת הארגון. חודש שלם התכוננו לקראת שבת הארגון עם תערוכות שלא היו מביישות מוזאון נחשב והצגות מושקעות וריקודי פנסים ומסע לפידים ודגלים ברחבי העיר וכתובת אש והרבה מאוד התלהבות וגאוות יחידה.
אתגרים והתמודדויות
רגע לפני שבת הארגון, וההכנות שילדיי שותפים להן, אני עוקבת אחריהם מהצד. השנה, אמנם בלי בגדים מלוכלכים, כי לצערי אין להם מבנים לקשט, אבל עם היערכות להצגות ופעילויות. במבט של אימא, אני חושבת גם על הצדדים שלא תמיד נוצצים ומלהיבים. על חלוקת התפקידים בהצגות של שבת הארגון, חניך אחד מקבל חמש שורות ואחד שמונה ויש חניך שקיבל רק שורה וחזר הביתה בתחושה לא נעימה. למדריכים הצעירים, אין תמיד את ההכוונה ויכולת ההכלה למצוקות החניכים ויש לא מעט בעיות משמעת, למרות שמדובר בילדים נפלאים ומדריכים שמתכוננים לפעולה ואופס… אין חניכים.
כשמגיעים לגיל של ההדרכה, תמיד יש את המתוסכלים שלא נכנסו להדרכה, כי אי אפשר להכניס את כולם ותמיד יש נפגעים מהסיטואציה, כי הם רוצים להדריך ולהנהיג ולהשפיע ויש עוד, כל מיני דוגמאות וסיפורים.
אבל כמו בכל דבר בחיים, יש אתגרים והתמודדויות והרבה טוב וחוויות ו“בני עקיבא“, בתוך שאר תנועות הנוער, הן חלק חשוב ומשמעותי בהתפתחות של ילדינו, בחינוך לערכים, למנהיגות, לעשייה ובעיניי, יש חשיבות גדולה שניתן את לבנו לעניין ונעודד אותם להיות שותפים. נדאג שיהיה להם בית יפה לפעול בו ותלבושת של התנועה וגאוות יחידה והבנה של המהות והחשיבות והשליחות והאידאלים והעשייה, שלשמם קמה תנועת “בני עקיבא“.
הנה, שבת הארגון הגיעה ויהיו ארוחות שבטיות וקידוש ופעילויות של שליחים ומִפקדים ומצעדים והצגות ודגלנות ואולי גם ילדים מאוכזבים, אבל גם זה חלק מהחיים והחינוך ותפקידנו הוא לחזק, לעודד ולתמוך. אז שבת ארגון כבר כאן, החניכים והמדריכים מצפים וערוכים. נברך אותם: “ה‘ עמכם!”, שבת ארגון מוצלחת ומהנה ו“קדימה, בני עקיבא, הידד במעלה!”.
