“פרס עוז ציון” 2016 הוענק בשבוע שעבר ליהודה הראל, אבי ההתיישבות בגולן, יחד עם הרב בני אלון והעיתונאית קרוליין גליק. ועדת הפרס ציינה, כי גיבוריה האמיתיים של הציונות לא תמיד זוכים להכרה הממסדית לה הם ראויים, והפרס בא לתקן זאת
ברכות חמות ליהודה הראל, אבי ההתיישבות בגולן, על קבלת “פרס עוז ציון” לשנת 2016 יחד עם הרב בני אלון והעיתונאית קרוליין גליק. הפרס ניתן במסגרת מפעל פרס מוסקוביץ’ לציונות, למגשימי הציונות בחברה הישראלית, הפועלים לטובת צרכי הכלל, וכדי להבטיח את חוסנו של הבית הלאומי היהודי. הפרס מוענק לאזרחים ישראלים, המגלמים במעשיהם את הציונות המודרנית בישראל, ואת ההתמודדות עם האתגרים המורכבים הניצבים בפניה.
ועדת הפרס מדגישה, כי הצורך בפרס התעורר בשל התחושה, כי גיבוריה האמיתיים של הציונות בישראל של ימינו – אינם תמיד זוכים להכרה הממסדית ולהוקרה הציבורית להן הם ראויים.
בדברים המוקדשים להראל נכתב כי היה חבר ב“אחדות העבודה“, קרובומקורבליצחקטבנקיןותמךמצעירותובהשגתשלמותהארץ
בדרך של התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל.
ביולי 1967 היה ממקימי קיבוץ מרום גולן, מאז הוא פעיל בהקמת היישובים בגולן, בהקמת ועד יישובי הגולן ובכל המאבקים הפוליטיים והציבוריים נגד ויתור ונסיגה מהגולן. הוא יזם ודחף להחלת החוק הישראלי בגולן.
הראל היה מבין מקימי מפלגת “הדרך השלישית“, והיה יושב ראש סיעתה בכנסת ה-14. הוא יזם והביא לחקיקת חוק היסוד המחייב משאל עם על כל ויתור בגולן ובירושלים.
באמצע שנות השמונים יצא עם משנה סדורה לשינויים מבניים בקיבוצים, וניהול המשק על פי כלכלת השוק, והקים את חברת ‘וקטור’ שניהלה את השינוי בעשרות קיבוצים. את משנתו העלה על הכתב בספרו “הקיבוץ החדש” שיצא בהוצאת כתר ב-1993.
במשך למעלה מעשור היה יו“ר מכללת “אוהלו” בקצרין והוא פעיל בה עד היום.
מאז סיום חברותו בכנסת הוא עוסק בתכנון אסטרטגי של יישובי הגולן וקצרין במסגרת המכון לחקר הגולן. היחידה האסטרטגית עסקה, בין השאר, באכלוס הגולן, בפתוח קצרין, בחינוך חדשני, בחקלאות, בהקמת הפקולטה לחקלאות בגליל ועוד.
ב-2010 יצא לאור ספרו “להפריט” המנתח את הסיבות לכישלונן של האידיאולוגיות הגדולות במאה ה-20 והשיטה הקולקטיבית של הקיבוץ.
חיבור העם היהודי לאדמה, זה המהות של הציונות
בדברים לקראת קבלת הפרס בשבוע שעבר, אמר הראל: “התיישבות של יהודים בארץ ישראל, זה ציונות. באידיאולוגיה שאני בא ממנה מדינה זה לא מטרה, מדינה זה אמצעי. התיישבות של יהודים בארץ זו המטרה.
“ארבעה ימים אחרי מלחמת ששת הימים, הזמינו אותי לפגישה של נציגי היישובים בגליל. הרעיון היה להקים יישוב על הרמה הסורית, ככה זה נקרא אז, כדי להבטיח שלא יקרה עם הרמה הסורית מה שקרה לסיני ורצועת עזה אחרי מבצע סיני. האישור שלנו היה להיות קבוצה לאיסוף בקר מטעם צה“ל ומזה התפתח קיבוץ.
“בשנת 78-9 בגין החליט לוותר על היישובים של פתחת רפיח, אופירה וימית. ראינו שממשלה לא יכולה להקים יישובים אבל היא יכולה להרוס אותם. זה הביא את ההצעה להחיל את החוק הישראלי בגולן.
אחרי שלושת רבעי שנה ומניפולציות פוליטיות מורכבות שכנענו את בגין, והוא החיל את החוק הישראלי בגולן.
“אני בדרך כלל לא מאמין בפוליטיקה, אבל בזמן שרבין היה ראש ממשלה בפעם השנייה, שלחו אותי ועד יישובי הגולן לארגן את השמאל בארץ שיתמוך בגולן. הקמנו תנועה שנקראת ‘הדרך השלישית‘, זה תפס גובה, המון אנשים הצטרפו, ואז חשבנו לעצור את האפשרות, רבין היה במשא ומתן עם הסורים ואני ידעתי בדיוק איפה זה עומד. נלך לבחירות לכנסת ונקים סיעה שלא תיכנס לזה. המאמץ הגדול שלנו בגולן כך אני ראיתי את זה, זה להביא חיים נורמליים לגולן. אפשר להגדיר את המטרה שלי בנורמליזציה של האזור הזה, שיראו בו שדות, מטעים, בתים, ילדים ובתי ספר, והוא יתקשר בתודעה, במיתוג שלו – עם פירות, יין, ולא עם מלחמות ועם ביטחון. אני מאמין בהתיישבות, מאמין בארץ, אני לא חושב שאדמה זה פאשיזם, בעיניי החיבור של העם היהודי לאדמה, זה המהות של הציונות“.
דניאלה שאול
