אצל תינוק, המושג פרידה אינו רק בהקשר של פרידה דרמטית ממישהו, או משהו, שהתינוק לא יראה יותר. הוא חווה פרידה כשינוי בנוכחות: מוצץ, חיתול, פרידה מההורים לפני השינה, מהגננת האהובה שעוזבת, ממיטת תינוק, ממיטת מעבר, מעבר דירה, או מההורים שיצאו לחופשה קצרה, מחפץ מעבר, מהצעצועים וכד’
אנו חיים בחיים דינמיים, כאלו שבהם כל יום נראה שונה. דברים יכולים להשתנות מעכשיו לעכשיו. בדרך כלל, התינוק לומד מאתנו על התמודדות במעברים ובשינויים בחיים. ישנם מעברים טבעיים – בין אוכל למשחק, או לשינה ומעברים של יום ולילה וכד’. יש מעברים כמו נסיעה לעיר, נסיעה לדודים, אורחים לא צפויים, מילואים, שינוי ופרידה מהרגיל והמוכר, אלה שינויים שהילדים לא תמיד ערוכים אליהם.
חשבו על עצמכם לקראת משהו לא נודע. נסיעה לא מתוכננת. הודעה מפתיעה, שינוי בלו”ז הקבוע. האם אתם מרגישים בטוחים? נינוחים? מהי שפת הגוף שלכם?
תינוק שחש בשינוי, תינוק שנפרד ממשהו חש חוסר ביטחון. הגוף מתרגש ונכנס לסטרס, זה מלחיץ. אז מופעלת בגוף המערכת הסימפתטית, הדרוכה והלא רגועה. אם אין שלווה, רוגע וביטחון סביב השינוי, הפרידה, התינוק עסוק בלשרוד, להגיב בהישרדות. הביטחון שלו מתערער.
אם ניכנס לנעליו, נבין למה קשה לו להיפרד מאתנו לפני השינה, או קשה לו בשינוי דמות מטפלת ובכל שינוי אחר. כי הוא לא יודע לקראת מה הוא הולך. יש לו חוסר ודאות בעניין. אנחנו יודעים, למשל, שאחרי הלילה יבוא הבוקר, שאחרי שנקום, אימא ואבא יחזרו וניפגש. התינוק שלנו לא תמיד יודע ומבין זאת.
גם אם הפרידה היא פתאומית, חשוב לדבר ולהתייחס לשינוי. לתת לזה שם. לדבר על הרגשות שעולים מהפרידה. “קשה לך בלי המוצץ”, “עצוב לך שהגננת עזבה”, “גם לי קשה”. נשתף בקושי, גם לנו היה קשה ונספר איך התמודדנו
לפני שינויים ופרידות – חשוב להעניק ביטחון. הדבר שהכי נותן ביטחון הוא מערכת ההיקשרות. דמות יציבה וקבועה, המעניקה חום ואהבה, עונה על הצרכים ונותנת תחושת ביטחון.
לתקשר עם התינוק את השינוי, להכין לקראת השינוי, לתמלל את השינוי, את התחושות שלו, או שלנו לקראת השינוי, להגיד מה הולך להיות עכשיו ומה אחר כך. כך אלה נותנים מענה לסטרס, מורידים את מפלס החרדה ויוצרים מעגליות. זה מאפשר לתינוק לדעת שלכל דבר יש התחלה, אמצע וסוף.
לא להתעלם מהשינוי
“אתה עכשיו תלך לישון וכשתקום, ניפגש שוב”, “עכשיו נאסוף את הצעצועים ומחר, נשחק בהם שוב”, “בעוד כמה ימים, הגננת תגיד לך שלום ולא תהיה פה אתך בגן יותר”, “את המוצץ הכחול לא תצטרך יותר, אתה יכול לזרוק אותו לפח”.
חשוב תמיד להתייחס לשינוי. לא להתעלם ממנו. להכין לקראתו כמה שניתן ולהציע מה ניתן לעשות עם הקושי והגעגוע. לשדר אופטימיות ושהשינוי לטובה, במידה שזה אכן כך. איך שאנחנו נתפוס את השינוי ומה שנאמר לילד בעניין – זה מה שהוא יקלוט ויהפוך להיות הקול הפנימי שלו. גם אם הפרידה היא פתאומית, חשוב לדבר ולהתייחס לשינוי. לתת לזה שם. לדבר על הרגשות שעולים מהפרידה. “קשה לך בלי המוצץ”, “עצוב לך שהגננת עזבה”, “גם לי קשה”. נשתף בקושי, גם לנו היה קשה ונספר איך התמודדנו. ננסה לתת ערך לשינוי ונאפשר להביע רגשות.
אם מדובר בגננת שעוזבת, חשוב להיפגש למפגש פרידה ולסגור מעגל. את המוצץ לא להעלים, אלא לתת לילד לבחור ולזרוק אותו מבחירתו. אם זו פרידה מ”שמיכי”, או מחפץ מעבר, לוודא שהיה תהליך לפני הפרידה ולא להאיץ אותה. כמו בכל פרידה – זהו תהליך שלוקח זמן. לחוות את הקושי ולתת לו לגיטימציה.
חשוב לשדר אמון וביטחון בפרידה, במסוגלות של הילד להיפרד ולשנות. אני סומכת על הגננת, שבחרה לשנות ולהיפרד ואני סומכת על הילד שלי, שהוא מסוגל להיפרד ולהתעצם מזה.
לא להסיח את הדעת מהקושי. להיות שם עבורו, לאהוב ולהכיל.
