לא להשכיב תינוקות לישון. מאוד פשוט. אין צורך להקפיץ-לנדנד-לטייל בכל הבית. זה רק מעלה את האדרנלין. מזהים עייפות, להתאים את הבית לשינה ולשלוח אותו לישון

הורים רבים מרדימים את ילדיהם. הורים רבים לוקחים את התינוק שלהם לישון ועושים הכול בכדי שזה יקרה. עכשיו וכמה שיותר מהר. בדרך ובקצב שלהם. לרוב, זה לא ממש מה שקורה. יש התנגדויות ומאבקי כוח וזה לוקח המון זמן, מתיש וקשה. בצורה הזאת, גם ההורים וגם הילדים לא אוהבים את זמן ההרדמה, השלב שבו הולכים לישון, כי הוא לא נעים.

הרבה תינוקות מתנגדים להירדם ואז אימא מקפיצה על הכדור פיזיו ואבא מקפיץ עם המנשא. אימא מנדנדת חזק את העגלה ואבא שר בקול להתגבר על הבכי. אימא מנסה להרדים על הידיים וההרדמה מתארכת. אבא טופח על הגב ועובר מחדר לחדר. כך, הרבה דרכים להרדים את הילד נגמרות בהורה מותש וילד מבולבל.

אני קוראת לתופעה הזו – פלסטר.

התינוק נראה לי עייף, אז ארדים אותו מהר ובהפעלת כוח, כדי שישן. מה שקורה בסוף זה שהפעולות הללו רק מפרישות אדרנלין אצל התינוק ומונעות ממנו להתכנס לשינה. האדרנלין מתגבר והמלטונין, ההורמון שעוזר בהתכנסות לשינה, מתקשה להיכנס לפעולה. המון בלבול ותסכול סביב ההירדמות.

לאחר שזיהינו סימנים מוקדמים לעייפות, בהדרגה, נתנו מענה לכל הצרכים והתארגנו לשינה והענקנו אווירה מותאמת לשינה. עכשיו העבודה היא של התינוק. בתנאים אלו, אם אין צורך אחר, הוא יצליח להירדם לבד. בכוחות עצמו

מה שאני מציעה לעשות זה לאפשר תנאים לשינה וללמד את התינוק שלכם ללכת לישון, כי הוא עייף, כי הוא זקוק לשינה הזאת. אז יהיה לו נעים וטוב. השינה תחזק אותו ותתרום להתפתחותו וגדילתו. כך, על ידי תקשורת וארגון הבית, לתנאים התואמים לשינה, הילד יירדם וילך לישון בצורה המהירה והנעימה ביותר עבורו.

אם הוא לא מצליח להתכנס לשינה, נעצור ונתבונן בשפת הגוף שלו. מה הוא בעצם מסמן? מה הוא צריך? נתרכז במתן מענה מדויק לאותו הצורך ואז הוא יצליח להתכנס לשינה בקלות ויהיה נעים לכולם.

מענה לצורך האמתי

ואם הוא בוכה וצורח? ולא מסכים לישון? אז כנראה קשה לו להירדם!

בואו ונבחן מדוע. האם זה בגלל עייפות-יתר? רעב? גרעפס? פיפי? קקי? ניתן מענה מדויק לצורך. צאו מהסיטואציה. בחנו.

אם זיהינו עייפות-יתר, לא יעזרו קפיצות ונדנודים. להפך, הם רק יעירו יותר את התינוק. ניכנס לחדר חשוך ונשב עם התינוק בנחת, בלי ציפיות ובלי כעס ונשיר שיר, או נעשה קול מונוטוני כמו אה-אה-אה, או ש-ש-ש. ננסה כל העת להוריד את רמות האדרנלין ולתת למלטונין להיכנס לעבודה.

מבינים? שינוי בגישה. בקו המחשבה שמנחה אותנו. לא ינחה אותנו יותר: “תישן כבר, נו, תירדם”, אלא ינחה אותנו: “אני רואה שאתה עייף מדי ושקשה לך להתכנס לשינה. לאט לאט, נוריד את רמות האדרנלין ותצליח להירדם בקלות”. חשוב מה אנחנו נשדר ומה תהיה שפת הגוף שלנו.

אם שפת הגוף של התינוק תכלול תזוזות בעיקר סביב פלג הגוף התחתון, נבחן אם יש לתינוק שלנו פיפי, או קקי, שמתהווים בגוף. אם נזהה שכן, ניתן לתינוק שלנו זמן לעשות את מה שצריך, הרי לא יעזור שנקפוץ וננדנד חזק, כי אם יש צורך להתרוקן, אז הורמונלית, אין אפשרות להתכנס לשינה. אם נזהה סימנים של רעב, לא יעזור שנטייל בכל הבית, או נשים אותו במנשא, כי ברעב, אין אפשרות להתכנס לשינה. אם נזהה כאב, עדיף לעזור ולטפל בכאב ולא ב”לך לישון” וכך הלאה.

לאחר שזיהינו סימנים מוקדמים לעייפות, בהדרגה, נתנו מענה לכל הצרכים והתארגנו לשינה והענקנו אווירה מותאמת לשינה. עכשיו העבודה היא של התינוק. בתנאים אלו, אם אין צורך אחר, הוא יצליח להירדם לבד. בכוחות עצמו.

אפשרו את כל התנאים ותנו מענה לכל הצרכים וברגע האמת שבו התינוק צריך ללכת לישון, תנו לו. הוא מסוגל והוא יכול. שדרו לו שהוא מסוגל וזה פשוט יקרה. אז די להרדמות ארוכות ומתישות, שאחריהן גם אם יירדם, הוא יתעורר מאוד מהר בחזרה. אל תשימו פלסטר, אלא תנו מענה לצורך האמתי.