לפינת החי בקצרין חלק מרכזי בבחירתו של אפי שריקר לעובד מצטיין של המועצה לשנת 2013. שריקר מעיד על אהבתו הגדולה לבעלי החיים, ומספר כיצד הפכה זו את פינת החי בקצרין למרכז חינוכי וטיפולי שעולים אליו ילדים ומשפחות מכל הארץ
המועצה המקומית קצרין בחרה ביעל אזרן ואפי שריקר, כעובדים מצטיינים לשנת 2013. מהבחירה עולה, כי המועצה מייחסת חשיבות רבה למי שמחברים את ילדי היישוב ותושביו לסביבה ולטבע המתרגש סביב לנו.
פעולתה החינוכית המקורית של אזרן בתחום קירוב הטבע והילדים זה אל אלו, כבר זכתה כאן לסיקור, לכן הבמה תינתן הפעם לשריקר, וזו גם ההזדמנות לבקר את פינת החי בקצרין תוך קריאת דפים אלה.
אפי שריקר, 41, מטפל בפינת החי בקצרין, המנוהלת בידי מחלקת השירותים המוניציפליים בקצרין בראשות חיים אלמליח, מזה שמונה שנים. הוא נשוי לשרית בר, בת קצרין ואב לשלושה, הוכשר לטיפול בבעלי חיים בגן החיות התנכי, עוסק בתחום למעלה מ-20 שנים והגיע לכאן לאחר עבודה ממושך בגן החיות בפתח תקווה.
“הציון הפתיע אותי”, אומר שריקר ומביא עימו ריחות שנשכחו, של חצרות צאן ובריכות ברווזים, “כי כך אני. “העבודה שווה לי יותר מכל, ברגע שאתה עושה עבודה שנותנת לך סיפוק, מהמקום שאני יכול לעזור לבני נוער, לדבר איתם בגובה העיניים, זה לא חוזר על עצמו. פשוט צריך לדעת איך לבוא אליהם, איך לקחת אותם. ובנוסף: דברים שעושים אותם בשקט הם הכי יפים”.
שריקר מעיד על עצמו: “אני קצת אוהב את בעלי החיים יותר מאשר בני אדם, כי כבר מגיל שלוש אני עם בעלי חיים. זה התחיל מבית סבתא, אשר בחצרה בפתח תקוה סבבו כל חיות הבית שאפשר להחזיק, סוסים, כבשים, תרנגולות, ברווזים. היא זו שהטמיעה בי את האהבה והדרך בה אפשר לתת ולעזור לאנשים ולילדים, באמצעות בעלי החיים. ומכאן המחלה כבר בורידים”.
כיצד הגעת לפינת החי בקצרין?
“אשתי רצתה לחזור למקום בו נולדה. חודש לפני שהגענו רכשתי כאן דירה, למרות שהגענו ללא עבודה, האמנתי בעצמי ואמרתי לעצמי שאגיע אל פינת החי כאן. לקח לי שנה של טלטולים, אך אני אמרתי שאני מחכה לטלפון ואעזוב כל מקום עבודה לכשיגיע.
לאחר שנה הגיע הטלפון, התחלתי בשעתיים ביום אבל עבדתי 12, כלום כסף, רק להיות עם בעלי חיים. פינת החי היתה סגורה אז, ניתן רק מזון לחיות. אצלי זה כבר לא קורה. בעלי חיים זקוקים לך לא לפי שעות. במשך חודשיים עבדתי בלי הפסקה להכין את המקום כדי שאוכל להכניס אנשים פנימה.
“אמרתי לסמי, שהיה ראש המועצה: אני שלא שואל אף אחד, מכניס את הילדים ובני הנוער לפינת החי, כי זה המקום שלהם. אני לא עושה הבדלים בין ילדים כאלה וכאלה, מקבל את כולם, אבל יודע גם לטפל בחריגים. אני עובד בשיתוף פעולה עם יוסי דורון ממחלקת החינוך, כאשר בני נוער לא חוזרים למוסדות החינוך, אני מחזיר אותם איתו ביחד, אני רואה את כולם כמו את ילדיי.
איך אתה עובד איתם?
“ילדים מגיעים אחר הצהרים, בחופשים, אני מעצים אותם בדברים שחסרים להם, כמו אחריות, אני מסביר להם את העבודה, נותן מפתחות, אומר לילד שהוא שותף בניהול המקום. יש ילדים שחסרה להם העצמה, יש כאלה שחסרים להם חום ואהבה, יש עם בעיות בבית, הם מספרים לי הכל ואני מורה להם את הדרך לאן לפנות ופונה לכל מיני גורמים שיעזרו, זה הייעוד שלי בחיים.
“בפינת החי כמובן שעות הפתיחה בחורף הן בין תשע לארבע וחצי, מגיעות משפחות, ילדים, אני מראה ומסביר, משתף את הילדים בהאכלה, ובחופשים הגדולים אני מנהל מעין קייטנה אבל ללא תשלום.”
למען מי שלא מכירים, מה מאכלסת היום פינת החי?
“פינת החי ממשיכה להשתדרג, כרגע יש בה עופות כמו טווסים, ברווזים, סוס, יעלים, יעלים נקודים, פסיונים, ארנבות, שרקנים, עיזים וחדר זוחלים.
“עומדים להגיע אלינו חוטמנים וסוריקטות; אנחנו בתהליך של החזרת השועלים, נבנה עבורם כלוב חדש. ככלל, איננו אוספים אלינו חיות בר, אלה מעוגנות באישורים והיתרים של רשות הטבע והגנים. כמו כן לא אכניס בעל חיים שאין עבורו תנאים מתאימים. כדאי להזכיר כי האוניברסיטה העברית שולחת אליי, כמדריך לטיפול בבעלי חיים, סטודנטים ותלמידים שעוברים קורס של 60 שעות מעשיות בלימוד טיפול בבעלי חיים.”
היו כאן פעם גם זאבים, לאן הם נעלמו?
“יש לי בעיה. אם יש משהו שלא מתאים לבעל החיים, לא אקח אותם. ירשתי שלושה זאבים כשנכנסתי והייתי האדם הראשון שהוציא זאב עם רצועה אל המרפאה של הווטרינר ד”ר טיומקין. היו שם שלושה זאבים זכרים במצב רע, הם נכנסו לדיכאון וזה גרם לגידול סרטני. הם סבלו מזקנה וגידולים והורדמו באישור רשות הטבע והגנים. כרגע לא יהיו זאבים. אמנם כבר היו שלושה גורים בדרך אליי, אך לא הסכמתי. אני משתדל שחיות בר יהיו בטבע. אני עובד גם בשיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים שמביאים חיות פצועות, אני מטפל בהם ומשחרר אותם לחופש. בסרטון של קצרין צלמו אותי משחרר בז לחופש.”
פעם בית הספר אימץ את פינת החי, יש תכנית להחזיר זאת?
“אנחנו עובדים חזק מאוד על החזרת התלמידים לפינת החי ועומדים להיכנס לתכנית של לימודי סביבה, שתקיף את כל מערכת החינוך מכיתות א’-י”ב, שיכנסו לפינת החי ללמוד על בעלי החיים, הצומח ומכלול פינת החי.
“צריך להוסיף, כי לפינת החי שלנו מגיעים מכל הארץ. אנשים חוזרים אלינו כל שנה, ממקומות רחוקים, מהיישובים ומכפרי הדרוזים. גני ילדים ובתי ספר מגיעים הנה לאירועי סוף השנה.”
חיות מסוגלות לתקשר עם אנשים?
“אני מדבר עם כל בעלי החיים שלי והם מבינים. יש ברווז בשם דורי, שמגיע אליי כאשר אני קורא לו. כאשר ברח יעל וסבב בחוצות קצרין, כולם נזעקו, המועצה, המשטרה… ביקשתי שיחכו לי, הגעתי, פתחתי את השער, קראתי לו: בוא, הוא בא ונכנס. אני קורא להם והם מגיעים. פעם אחת כל היעלים יצאו, החזרתי אותם כי יש לי שפה איתם. מי שמתחבר ויודע לאהוב את בעל החיים, הוא יאהב אותך בחזרה, זה לא כמו בני האדם.
“כשנכנסתי לעבודה, נולדו שלושה גדיים, לעז היה קשה לטפל בהם, לכן לקחתי אותם הביתה; הילדה ישנה עם אחד, הבן עם אחד ואני עם אחד. אשתי ידעה עם מי היא מתחתנת, אני יכול להכניס כל חיה לתוך הבית. הילדים שלי ברוך השם יצאו בדיוק בדעות שלי. אני יכול להגיד לך שבעלי החיים מרפאים אנשים, עוזרים לאנשים, עוזרים לילדים, הם פלא פלאים. כך אני רואה אותם.”
מה החלום שלך לגבי עתיד פינת החי?
“אנחנו עכשיו בשדרוג של פינת החי. לגבי סמי, זה ממש כמו הבית שלו, הוא היה מגיע הרבה, עם נכדים ואנשים מבחוץ, הוא חי את המקום. אני מאוד רוצה שדימי, ראש המועצה שנבחר, יהיה שותף ונקדם את המקום כמה שיותר. המטרה שלי היא לעשות את המקום מספר אחד בצפון עם בעלי החיים המגוונים שלו.
“כי… דברים שעושים אותם בשקט הם הכי יפים”.
