תיעוד חדש של שינויי אקלים דרמטיים, בסופה של תקופת הקרח האחרונה, שופך אור על המעבר מחברות ציידים לקטים נוודים ליושבי קבע וחקלאים
מחקר חדש, בהובלת אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית תל חי, חושף לראשונה, ברמת פירוט גבוהה, את האקלים שהתקיים בארץ ישראל, בסופה של תקופת הקרח האחרונה (20-10 אלפי שנה לפני זמננו). המחקר מסתמך על זיהוי של שרידי צמחים. לטענת החוקרים, שינויי האקלים המשמעותיים שאפיינו את התקופה, ואשר באו לידי ביטוי בהבדלים חדים בטמפרטורות ובפיזורם של המשקעים לאורך השנה, היוו נדבך משמעותי שהשפיע על המעבר מחברת לקטים ציידים נוודים להתיישבות קבע ולאורח החיים החקלאי. בנוסף, המחקר מספק לראשונה, מידע בנוגע להיסטוריה של צמחיית האזור ותגובתה לשינויי האקלים בעבר. על רקע הדיונים בוועידת גלזגו, החוקרים סבורים כי הבנת התגובה של צמחיית האזור לשינויי אקלים דרמטיים, שאירעו בעבר, עשויה לסייע בשימור מגוון מיני הצומח באזורנו ובהערכות לאתגרי האקלים הנוכחיים והעתידיים.
המחקר התבצע באתר הארכיאולוגי “מדרגות הירדן“, השוכן לחופו של אגם החולה הקדום. ייחודו של האתר הוא בכך שבשכבות האתר נוצרו תנאי שימור יוצאי דופן, מהם ניתן ללמוד גם על הפעילות של תושבי המקום הקדומים, שעסקו בעיקר בדיג, וכן ניתן לזהות את הצמחים שצמחו באותו עידן, בעמק החולה וסביבתו.
ד“ר לנגוט, ארכאו–בוטנאית המתמחה בזיהוי שרידי צמחים: “אומנם בשיאה של תקופת הקרח האחרונה, ארץ ישראל לא הייתה מכוסה במעטה קרחוני, כפי שהתרחש באזורים אחרים בעולם, אולם התקיימו בה תנאי אקלים שונים מהתנאים היום, שמאפייניהם המדויקים לא היו נהירים עד למחקר זה. המודל האקלימי שבנינו, על סמך שיחזור בתנודות השתרעות מיני הצמחים, מצביע כי עיקר השינוי האקלימי באזורינו התבטא בירידת טמפרטורה, בעוד שכמויות המשקעים היו דומות להיום“.
עם זאת, ד“ר לנגוט מסבירה שבהמשך התקופה האפיפליאוליתית, כעבור 5,000 שנים, ניכרת במודל השתפרות משמעותית בתנאי האקלים. עלייה בשכיחותם של מיני עצים חובבי חום (כמו הזית, האלון המצוי והאלה) מורים על עלייה בטמפרטורה ובכמות המשקעים. בתקופה זו, מופיעים באזורנו ראשוני האתרים השייכים לתרבות הנטופית וייתכן מאוד כי האקלים הנוח סייע להתפתחותה ושגשוגה של תרבות זו, בה מופיעים לראשונה בזירה הגלובלית יישובי קבע, מבני אבן, מתקנים לאחסון מזון ועוד.
ד“ר לנגוט: “מחקר זה תורם לא רק בהבנת הרקע הסביבתי לתהליכים הרי–גורל בהיסטוריה האנושית, כגון ראשית התיישבות הקבע והמעבר לחקלאות, אלא גם מספק מידע בנוגע להיסטוריה של צמחיית האזור ותגובתה לשינויי האקלים בעבר. אין ספק כי מידע זה עשוי לסייע בשימור מגוון המינים ובהיערכות לאתגרי האקלים הנוכחיים והעתידיים“.
