“עוד שנה… הזמן הוא כמו גלגל ענק”, כך שרו להקת “חלב ודבש” את מילותיה של שמרית אור ולעתים, זאת התחושה המורגשת בחלוף הזמן, כאילו השנים מתחלפות והמציאות נותרת בעינה. כמובן שהכול תלוי בנקודת המבט. בשנה האחרונה, התרחשו תמורות רבות בחברה הישראלית, החל מהשינוי הפוליטי, אותו אנו רואים בימים אלו, דרך שינוי השיח ותרבות הדיבור ועוד שינויים מורגשים, יותר או פחות.

תמורות פוליטיות

אין ספק שהשנה האחרונה תיזכר, וכנראה לדיראון עולם, כשנה שבה התרחשו שתי מערכות בחירות לשלטון המרכזי, שגם בסופן לא התקבלה הכרעה אמתית. כפי הנראה כרגע, אנו עומדים בפני ממשלה זמנית, שלא תמלא את ימיה, במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב, אנחנו בדרך למערכת בחירות שלישית. אך השבר הגדול הוא השסע בעם. תמיד אמרו על העם היהודי שדעותיו רבות ומגוונות, אך המצב כיום, בו דעת האחד קוראת לשלול את דעת השני, במצב בו “זה או אני או הם”, הדרך לאיבה הדדית קרובה מתמיד.

פלורליזם מול חורבן

גם בימים בהם השיח מתלהט והרוחות רעות, יש משעות אדירה ליכולת היחיד להביע דעתו אל מול השלטון. לא ניתן לנהל שיח כלל, ברגע בו כל אחד עסוק בלהשמיע דעתו ולא בשמיעת האחר. הדבר משול לניסיון של שני צדדים לפתוח אותה הדלת, כאשר מכל צד עורמים עוד ועוד חפצים וכך אין סיכוי שהדלת תיפתח אי פעם. בכדי לנהל דיון אמתי חובה על שני הצדדים להקשיב, כל אחד לדעת האחר ולעתים, אף להשתנות כלפיו, אך במצבנו, נראה כאילו אין את הגמישות והפתיחות לשמוע ולהבין את הצד השני וכך כל הדיון מאבד את משמעותו והופך להיות שיח חרשים.

מנהיגות

במהלך קורס קצינים, לימדו אותנו על משמעת, מרחק פיקודי והצורך בהטלת מורא, בכדי לייצר יכולת קבלה אצל החיילים הכפופים לך. כבר בפרקי אבות, נאמר: “הוי מתפלל בשלומה של מלכות – שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו”. בימים בהם מי שלא ציית למלכות, אחת דינו, משפט זה היה מתאים. לשמחתי, ימים אלו חלפו מהעולם וכעת, בעולם הדמוקרטי והפלורליסטי, המקדש הבעת דעה, יש לדעתי מקום לשנות גישה.

כשקיבלתי עליי תפקיד של פיקוד על טירונים, הבקשה הראשונה שהייתה לי מהמפקדים תחתיי הייתה לקבל את הטירונים בחיוך ולענות על שאלותיהם בהכלה וקבלה מלאה ולא בדיסטנס. אין לי ספק שדווקא פיקוד והובלה, מתוך הבנה והערכה כלפי המנהיג, משפיעה בהרבה ומאפשרת הגעה למרחקים אדירים. בתקופה האחרונה, ראינו הרבה ניסיונות להאדיר את המנהיגים ופחות לרדת לעם ולדבר אתו בגובה העיניים. לדעתי, בטווח הזמן הארוך, הדבר יוביל דווקא לזלזול במנהיג ולא לתמיכה אמתית.

תכלה שנה וקללותיה

עברנו שנה של כעס ועצבות, שנה שראינו אחד בחסרונו של האחר. חיפשנו מי יותר טוב ושיחקנו באש המחלוקת בלי סוף. עבדנו בכדי לגרום להחלטות שלנו להתקבל, גם אם אינן דעת הרוב. לא היינו פתוחים לשמוע את דעת חברינו, התרכזנו בעצמנו במקום בכלל והגענו למקום בו קשה לפעמים לזכור למה הגענו כולנו לכאן. בתפילת יום כיפור, אנחנו מתוודים על רבים מחטאינו, אבל כולם יודעים שיום כיפור מכפר על עבירות שבין אדם למקום, אך עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר.

תחל שנה וברכותיה

אין ספק שתפילתו של רבי אלימלך מליז’נסק היא המתאימה ביותר לסכם שנה שכזאת ולפתוח אתה את השנה הבאה: “אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בלבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה”.

בהזדמנות זו, אבקש סליחה ומחילה, אם פגעתי במישהו בדבריי.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה