איקי רהט המייסד המיתולוגי של תחום הספורט בגולן, פורש לגמלאות. הוא יצר יש מאין, יצר בגולן את הספורט העממי והתחרותי, אך תמיד עם דגש על העממי, החינוכי, הקהילתי
המרכז הקהילתי ערך פרידה מאיקי רהט, מנהל מחלקת הספורט המיתולוגי, עם צאתו לגמלאות. לשמחתי, הוזמנתי ליטול חלק באירוע ולשאת דברים לכבודו. להלן דבריי:
אני מכיר את איקי 18 שנים, מאז נכנסתי לתפקידי כמנהל מתנ”ס הגולן. אפשר לומר שאיקי קלט אותי בעבודה. הוא היה הוותיק ביותר בצוות. רק בן 49, אבל יותר מעשרים שנה במתנ”ס, מיום הקמתו.
אחד הדברים הראשונים שעשינו אז היה ניסוח חזון המתנ”ס. החזון נפתח במילים שהיו שנויות במחלוקת בצוות ובהנהלה, אך אני עמדתי עליהם ואיקי – ביתר שאת. “המתנ”ס יעצב את קהילת הגולן…”. על ההמשך, לא הייתה מחלוקת, אבל היו שראו בכך יומרה. מי אנחנו, שנעצב את הקהילה. תפקידנו לתת שירות. אכן, קודם כול, שירתנו, אך האמנו שהשירות שלנו נועד לעצב את רוח הקהילה.
איקי הוא דוגמה לעיצוב הקהילה. החותם שהטבעת בגולן, בארבעה עשורים של עשייה, במתנ”ס ולאחר מכן, במחלקת התיירות, עמוק ביותר. אתה ייסדת את תחום הספורט בגולן ויצרת יש מאין. יצרת את הספורט העממי והתחרותי, אך תמיד עם דגש על העממי, החינוכי, הקהילתי. יצרת את ליגות היישובים בכדורסל, כדורגל וכדורעף. פתחת ופיתחת תחומים כמו הג’ודו והימייה וכן תחומים אחרים, יחד עם שותפים שמצאת ביישובי הגולן.
אפשר להרים גבה, ולתמוה כיצד אדם יכול להישאר כל כך הרבה שנים באותו תפקיד, שיש בו גם לא מעט תסכולים, כמו התמודדות מתמדת עם בעיית ההסעות, עם תשלומי חוגים, עם ביקורת של הורים, עם ביורוקרטיה וטופסולוגיה מעצבנת של אגודות הספורט וכד’. התשובה אינה רק האמונה בחשיבות החינוכית של העשייה; האמונה שהספורט הוא כלי נפלא לחינוך ילדים ונוער לערכים. התשובה היא גם שמעולם לא נחת על שמריך. מה שאפיין אותך היה היוזמה – עוד ועוד יוזמות חדשות.
“בכל אופָן גולן” היה למפעל מופת ששמו נישא בכל רחבי הארץ, ובזכותו – גם שם המתנ”ס ושם הגולן. קנית לך מעריצים רבים בכל רחבי הארץ והרבה פעילים, בהתנדבות ובשכר, שנטלו חלק בלוגיסטיקה המורכבת של המפעל. אתה ישבת על תכנון מסלולים, המצאת נתיבים
כך היה עם יוזמה נפלאה, שכביכול לא התרוממה – נט”ף, נופש טיפולי פעיל. היה זה ניסיון לפתח דרך הספורט שני תחומים: ספורט תיירותי, וספורט לבעלי צרכים מיוחדים. נט”ף לא האריכה ימים, אך מתוכה צמחה המחלקה לבעלי צרכים מיוחדים, שעד היום היא פנינה גולנית ופיתוח תיירות הספורט, תחום שבו המשכת גם בשנים האחרונות, במסגרת מחלקת התיירות.
בכל אופָן גולן
כך היה עם תחום ההליכה – קבוצות ההליכה, אירועי ההליכה שרבים מתושבות ותושבי הגולן נטלו בהם חלק.
אך אין ספק שגולת הכותרת של פועלך היה בתחום אופני ההרים. בנושא זה, הפכת לשם דבר בקרב כל חובבי אופני ההרים בארץ ומפעל חייך זה למעלה מעשרים שנה – “בכל אופָן גולן”. מפעל שבו השקעת את מרצך והפגנת כושר ארגון, כישרון שיווק, יצירתיות והתמדה. “בכל אופָן גולן” היה למפעל מופת ששמו נישא בכל רחבי הארץ, ובזכותו – גם שם המתנ”ס ושם הגולן. קנית לך מעריצים רבים בכל רחבי הארץ והרבה פעילים, בהתנדבות ובשכר, שנטלו חלק בלוגיסטיקה המורכבת של המפעל. אתה ישבת על תכנון מסלולים, המצאת נתיבים, הצלחת להפתיע שוב ושוב, כדי שמאות הרוכבים לא ישתעממו מחזרה על מסלולים שרכבו בהם בשנים קודמות. את מסעות האופניים עצמם, אתה הובלת, כמובן, על האופניים, בכושר של בן 18, רוכב רצוא ושוב, לראות שהכול בסדר, ואולי בכל מסע רוכב מספר ק”מ כפול מן המסלול עצמו.
מופת מנהיגותי
ראיתי אותך גם בשעות משבר, אישי ומשפחתי ולאחר פציעה קשה, כשהתרסקת עם האופניים, וכעבור שבועות אחדים – אתה שוב על האופניים, רוכב עשרות קילומטרים, גם בעשור השישי לחייך (בעשור השביעי כבר לא עבדנו יחד). ראיתי אותך כשצריך היה לקבל החלטות קשות, בשל קיצוצים בתקציב. בחרת לסגור את קבוצת הכדורסל הייצוגית, אף שידעת איזו ביקורת תהיה על צעד זה, כי ראית במתנ”ס בראש ובראשונה כלי קהילתי וחינוכי, ואם צריך לחתוך – עדיף לחתוך בספורט המקצועני. החלטה זו הייתה מופת מנהיגותי וחינוכי.
אני חייב להודות, שלנהל את איקי זה לא פשוט. איקי יודע מה הוא רוצה, הוא נחוש ועקשן. אבל למדנו למצוא מסילות זה ללבו של זה ולהיטיב לעבוד יחד למען הקהילה. ואני, כמנהל, אימצתי את דבריו של הרמטכ”ל משה דיין, ביומן מערכת סיני: “מוטב להיאבק בסוסים אבירים, כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ שוורים המסרבים לזוז”. העקשנות שלך אינה של שור המסרב לזוז, אלא של סוס אביר הדוהר על אופניים.
לאורך שנים רבות, בהתמדה מעוררת השתאות, תרמת תרומה גדולה לגולן. קשה לי לראות אותך נח על שמריך כפנסיונר ולבטח עוד נהנה מפועלך. תודה לך על עשייתך ותרומתך, בשם כל תושבי הגולן לדורותיהם.
