אנחנו באים מארץ זרועת אבנים וסלעים, בזלת שחורה למכביר ואילו שם, בדרום הרחוק, רק חול וחול, לבן ומבהיק בשמש-עד. שלשה ימים של נופש, עם מחלקת וותיקים בנגב
מאיר שרמן
כשהכותרת בישרה על נופש בירוחם, התפלאתי לראות שלושה עמודים בהם מפורטים פעילויות בנופש. הרי נופש פירושו להיות בבית מלון, לנוח ולאכול היטב…
בדיעבד, השתתפתי במסע לימודי, ששילב הכרת חבל ארץ אחרת, הכרת תושבים אחרים ולימוד אורחות חיים מופלאים. וכן, גם הייתי (היינו) בבית מלון. כולל בריכה מחוממת, פעילויות תרבות במלון וכמובן, חדר אוכל עשיר. מדובר במלון בארץ הנגב. ארץ של מישורי חול, אדמת לס וישימון למלוא רוחק המבט. אין צורך, אם כן, לבנות לגובה. המלון הוא מתחם עם שדרה של ביתנים קטנים, מחוברים במסדרון מקורה מקורית (ביריעות מדבר). המון בנוי על שטח נרחב, מוגדר כ”חברתי” וכל העובדים בו הם בני ירוחם.
ומה היא ירוחם?
כיום, ירוחם היא עיר ואם בישראל. מעיירת עולים שכוחת אל, הפכה להיות מרכז עירוני של תרבות, מדע וחברה עשירה. עדיין מוגדרת כמועצה מקומית, אך לאחר שעמרם מצנע, ראש עיריית חיפה לשעבר, יו”ר תנועת העבודה לשעבר ועוד כמה תארי “לשעבר” בצבא, התנדב להנהיג את העיירה, הפכה ירוחם למרכז של בנייה ציבורית במימון המדינה, מרכז תעשייתי של יזמים פרטיים ומי שהצמיחה מתוכה מנהיגים מקומיים כמו מיכה ביטון (כיום חבר כנסת בכחול לבן) וכמו ראשת המועצה כיום, שהיא צעירה בת 35 (עדיין גרה עם ההורים…) טל אוחנה.
הקונספציה של “סודהסטרים” היא שמירת איכות הסביבה, בכך שהיא מייצרת מכשירי הגזה ביתיים רב-פעמיים, מה שמייתר את הצורך לקנות בקבוקי סודה חד-פעמיים, שהופכים בהמשך לנטל סביבתי במחזור
במקום, מפעלי תעשייה גדולים כמו “אקרשטיין”, “פיניציה” ו”סודהסטרים”. במהלך שלשת ימי שהותנו שם, ביקרנו במפעל “סודהסטרים”, לייצור מים מוגזים. מפעל גדול שמעסיק אלפי עובדים ומתפאר בכך שעובדיו הם פסיפס של המין האנושי על כל גווניו. עובדים בו גם פלשתינאים רבים, בדואים וכמובן, בני ירוחם והסביבה, מגוון של עדות וארצות מוצא. לאחרונה, התפרסם המפעל באקזיט שלו. קנתה אותו חברת משקאות אמריקנית, “פפסיקו”, תמורת 3.2 מיליארד דולר. הקונספציה של המפעל היא שמירת איכות הסביבה, בכך שהיא מייצרת מכשירי הגזה ביתיים רב-פעמיים, מה שמייתר את הצורך לקנות בקבוקי סודה חד-פעמיים, שהופכים בהמשך לנטל סביבתי במחזור. המפעל עובד ללא הפסקה, יום ולילה, שבעה ימים בשבוע. המפעל מייצא ל-46 מדינות בעולם.
ביקרנו גם במפעל חברתי אמתי. כזה שמטפל בנוער בסיכון גבוה – “בית השאנטי במדבר”. בית ומתחם מפואר, רחב ידיים, עם ביתנים משוכללים וסביבו מטעים המעובדים על ידי החניכים. שמענו שם על מפעלות בית השאנטי, שמפעיל גם בית ביפו ומתכנן להקים בית בירושלים.
אנחנו, בני הגולן, התרשמנו גם מהעובדה שאנחנו באים מארץ זרועת אבנים וסלעים, בזלת שחורה למכביר ואילו שם, בדרום הרחוק, רק חול וחול, לבן ומבהיק בשמש-עד. אין שם אבנים. אבל יש שם חוות אנרגיה עצומת-ממדים של עשרות אלפי מראות, שקולטות את חום השמש ומעבירות אותו למגדל בנוי בגובה 250 מטר. בראשו של זה יש דוד של קיטור, שניזון מהאנרגיה שמועברות אליו והוא עצמו מעביר אותה הלאה, לטורבינות שמייצרות חשמל.
בדואים-יהודים
ביקרנו גם בחוות בודדים. אחת מעשרים ושמונה חוות, שמפוזרות בנגב והם מתחמים של בודדים, “משוגעים” לחיי טבע פשוטים, שמיישבים את הישימון של הנגב בנקודות התיישבות. יש להם עדרי עזים וכבשים, חדרי אירוח מקוריים וגידולים מגידולי מדבר שונים ומשונים. מקומות ששואבים אליהם מתנדבים, אורחים ותיירים. אנחנו ביקרנו בחוות “נאות”, שקיבלו אותנו בהכנסת אורחים, שכללה סיפור חיים של בני המקום, הרפתקנים ציוניים מרתקים בהחלט. אנשים אלה הם בעצם “בדואים” יהודים.
סלימה, פעילה חברתית בדואית, סיפרה לנו על הקודים הנהוגים בחברה הבדואית. אורח מקבל בואו כוסית ובה לגימת קפה. אם יסרב, יעליב בכך את המארחים. אלה, מצדם, ימלאו אז את כוסו, סימן לכך שאינו רצוי באוהל
אבל גם ביקרנו בדואים מקוריים… סלימה, פעילה חברתית בדואית, קיבלה את פנינו באוהל רחב ידיים, על מזרנים, או כריות (גם כסאות פלסטיק היו שם( וסיפרה לנו על עצמה, על תרבות השבט ועל קודים הנהוגים בחברה הבדואית. אורח מקבל עם בואו כוסית ובה לגימת קפה. אם יסרב, יעליב בכך את המארחים. אלה, מצדם, ימלאו אז את כוסו, סימן לכך שאינו רצוי באוהל.
בין כל המקומות, האנשים והמעשים המופלאים של התיישבות, הפרחת השממה וחלוציות, מצאנו סיפור יוצא דופן. סיפור התיישבותם של מפוני עצמונה לקיבוץ הנטוש למחצה – שומריה. קיבוץ של השומר הצעיר, שהיה חצי נטוש וצבר חובות של מיליונים. קהילת מפוני עצמונה לקחה על עצמה לקומם את המקום ולשלם את חובותיו. הם נשארו תחת מטריית מוסדות השומר הצעיר והם לבושים סנדלים, חולצה מעל למכנסיים שציציות ארוכות משתלשלות מהן. על ראשם הסב כיפה גדולה והם ממשיכים את מסורת הפרחת השממה, קיום המצוות, חיי תורה ומלאכה.
חגיגה למעיים
ביום האחרון, כדי לא לחזור הביתה רעבים, התיישבנו בבית הדרה, מבשלת מקבוצת “נשים מבשלות בירוחם” וסעדנו את לבנו בארוחת צהריים ביתית ועשירה. שולחן ועליו קעריות סלטים מכל הסוגים ובהמשך, הגיע הקוסקוס עם קערת המרק העשיר בירקות, קציצות בשר בקר, כמו גם עופות עשויים בתנור. חגיגה למעיים.
הביקוש לנופש היה מעל למצופה. ריבוי הנרשמים גרם למארגנים להזדקק לאוטובוס ארוך ומי שנהג בו, שאפיק, מטמרה, היה לנו כמאמר השיר “הנהג שלנו חברמן”. גם מדריך צמוד היה לנו. זכריה, מערד, שדיבר אתנו בלשון פיוטית, עגנונית משהו, תיבל את הסבריו בסיפורים והוסיף לנו על הנאתנו מהמסע אל ארץ המדבר.
מחזור שני של אותו נופש יתקיים בחודש הבא. (21-23.01.2020). ההרשמה – במחלקת הוותיקים במועצה האזורית גולן.
ממליץ בהתלהבות.
