הדבר היחיד שלא יכולים לקחת ממך הוא מה שנתת – זו תובנה נהדרת ששמעתי ממח"א לשעבר, אליעזר שקדי
אחת התכניות שאני אוהבת לצפות בהן, ככה בערב, אחרי יום עמוס, היא "משחקי השף". אני אוהבת אוכל מעניין ואנשים מגניבים עם סיפורים ויש בתכנית הזאת משהו מיוחד במשתתפים שמביאים אתם סיפורי חיים וגם הרבה יצירתיות ותשוקה ואהבה למה שהם עושים.
השבוע, אהבתי במיוחד את הפרק שבו הם התבקשו להכין מנה בהשראת שיר שהם מחוברים אליו. היה מקסים לראות את החיבור בין השירים למנות. הכי אהבתי את הסלט בהשראת השיר "מודה אני לפניך", של מאיר אריאל. אין על השיר הזה… המתמודד רצה להוקיר תודה לאדמה על שפע הירקות והפירות וגם לאשתו שמאפשרת לו להתמקד בעבודה שהוא אוהב וגם על כך שהיא מזכירה לו להודות על הדברים הקטנים שבחיים. כמה פשוט – ככה מרגש.
זה קטסטרופה, תכניות האוכל האלה, כשאין לי מולי איזו ארוחה שווה ולמרות זאת, אני אוהבת לצפות בתכנית הזאת ולראות את המתמודדים עפים על החלום שלהם להיות שפים מצוינים. זה מעורר השראה, בעיניי
בכל פרק מחדש, אני יושבת מול הטלוויזיה, צופה בהם וממש בא לי גם לטעום ממה שהם מבשלים. זה קטסטרופה, תכניות האוכל האלה, כשאין לי מולי איזו ארוחה שווה ולמרות זאת, אני אוהבת לצפות בתכנית הזאת ולראות את המתמודדים עפים על החלום שלהם להיות שפים מצוינים. זה מעורר השראה, בעיניי ואני אוהבת אנשים שמעוררים בי השראה.
"למה, מי זה מייקל?"
לפני חודש בערך, הייתי בהרצאה של מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף שקדי, איש מלא השראה שכתב את הספר "למה, מי זה מייקל?". זהו ספר עם סיפורים קצרים שכתובים בשפה קולחת וקלילה וכל סיפור מסתיים במסר. באחד הסיפורים, מספר שקדי על הבן שלו, שלמד בבית ספר בארה"ב ומייקל, מנהל בית הספר, אמר להם שהילד לא יצליח לקרוא. שקדי לא היה מוכן לקבל את זה ואמר לאשתו "למה, מי זה מייקל? שיגיד ככה על הבן שלי. הבן שלי יקרא מעולה". באמת, הוא לימד אותו בדרך שלו והילד למד לקרוא ולכתוב והוא מוכשר והכול סבבה. "אז שאף אחד לא יגיד לכם שאתם לא יכולים…", הזכיר לנו האלוף. אהבתי את האישיות של האלוף שקדי וגם את הספר ואת ההרצאה שהתחילה באמירה שהדבר היחיד שלא יכולים לקחת ממך הוא מה שנתת. חקקתי את הרעיון הזה בלבי והעברתי את הספר לחייל שלי, שעף עליו וקרא בהתלהבות ואף סיפר לי שלקח לעצמו כמה תובנות מעשיות.
"מבצע ג'וחא"
השבוע, כשהחייל העלה פוסט בפייסבוק, בו הוא מספר בהתלהבות על פרויקט התנדבותי שהוא והחברים שלו יזמו, כשהיה נער ושהוא שמח על הזכות והוא גם שיתף שעכשיו האח הצעיר שלו פעיל נמרץ באותו פרויקט – "מבצע ג'וחא". תחפשו בפייסבוק. זה קורה ממש בקרוב. הלב שלי התמלא בנחת מהילדים. זה התחבר לי לעניין הנתינה שאי אפשר לקחת לנו והקטע המעניין היה שבעצם החייל שלי אף פעם לא כותב בפייסבוק. פתאום, התחשק לו לשתף את הפעילות הזאת ולשתף שגם האח הצעיר שלו ממשיך בדרכו ועסוק מרבית שעות היממה, בתקופה האחרונה, במחשבות מה הוא יכול לעשות כדי לקדם את המבצע ואיפה הוא יכול לעזור ולתרום. אני גם מאוד גאה בילדים שלי שעסוקים גם בעשייה חברתית ובהתנדבות ובפעילויות משמעותיות וזה מחמם לי את הלב. כי זה בעצם מה שיישאר חקוק בלבם – הדברים שעשו ותרמו והפכו אותם לאנשים טובים יותר.
איכשהו, תוך כדי הצפייה ב"משחקי השף", חשבתי גם על אוכל שאנחנו מכינים לאהובינו, או שמכינים לנו והטעם נשאר אצלנו בזיכרון ועושה לנו טוב. אוכל זה קצת כמו מילים. כשמוסיפים לזה נשמה, נשאר זיכרון עמוק וטוב וכשמוסיפים לאוכל מילים, וכשמוסיפים לסדר יומנו מעשים טובים, זה הופך את החיים למשמעותיים.
