מילדות ענייה ורוויית אנטישמיות באיסטנבול, לפעילות חקלאית, ציבורית ופוליטית כאן בארץ, בחלקת אלוהים הקטנה – שדה אליעזר. סיפורו של משה בן–מובחר ז“ל, שהלך לעולמו, אך הטביע חותמו באדמת ובאנשי הגליל
דוברות אשכול גליל מזרחי
סיפור חייו של משה בן–מובחר ז“ל, שהלך לעולמו החודש, הוא סיפורה של תקופה ומקום. מי שהיה ראש הוועד הנבחר של שדה אליעזר במשך למעלה משלושה עשורים, איש עשייה שהטביע את חותמו על היישוב ופעל רבות למען תושביו, חקלאי בכל רמ“ח איבריו ואיש משפחה, הפך להיות חלק בלתי נפרד מהנוף הגלילי.
משה ז“ל היה נשוי לאידה ואב לשלושה ילדים – בני בן–מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון ויו“ר אשכול גליל מזרחי ואחיו, שמואליק וגילי. משה נולד באיסטנבול, בשנת 1933. עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, כאשר נכרתה ברית שמנעה מלחמה בין גרמניה לטורקיה, הולאמו כל הנכסים של המשפחה על ידי הטורקים. המשפחה חיה חיי עוני. בספר שנכתב על חייו, הוא מספר על ההתמודדות עם הרעב והקיצוב של האוכל. בגיל 13, הפסיק ללמוד והתחיל לעבוד, על מנת לעזור בפרנסת המשפחה. האנטישמיות פשטה ברחובות והמשפחה, שהייתה מסורתית ציונית, הבינה שמקומה לא בטורקיה.
משה ואידה עברו לשדה אליעזר ורכשו “בית” ב-300 לירות. הבית היה מבנה בן 50 מטר, בלי מרצפות, בלי טיח וחלונות והשירותים היו בחצר. השולחן אולתר מארגזים של תנובה, הכיסאות היו מג‘ריקנים והחיים היו מאושרים
ב-1947, עלה משה לארץ, הצטרף לגרעין הטורקי ביגור וחזר ללמוד בתיכון. שם למד לדבר עברית. הוא התגייס לצבא ושירת שירות סדיר בטייסת חיל האוויר, בבסיס רמת דוד. לאחר מכן, הצטרף להוריו, ממייסדי קיבוץ הגושרים. משה התגורר בקיבוץ הגושרים ועבד במדגה ובפלחה ולאחר מספר שנים, החליט לעבור לדרום ולעסוק ביישוב הנגב. בחוות איבים, הכשיר משה עולים חדשים, עבד בחקלאות וגידל חצילים, סלק סוכר לתעשייה ופלפלים. משם, עברו אידה ומשה לשדה אליעזר, מושב שמנה באותה תקופה 40 משפחות ורכשו “בית” ב-300 לירות. הבית היה מבנה בן 50 מטר, בלי מרצפות, בלי טיח וחלונות והשירותים היו בחצר. השולחן אולתר מארגזים של תנובה, הכיסאות היו מג‘ריקנים והחיים היו מאושרים.
חקלאי וחולם
משה התחיל לעבוד בייבוש החולה. ילדיהם נולדו ואז החליט לעסוק בחקלאות באופן עצמאי. משה אהב את החקלאות ופיתח את ענף הנשירים כעצמאי – גידל תפוחים, שזיפים, משמש ואגסים ופעל משלב הגידול ועד השיווק.
כשנולדו בניו התאומים, החליט משה להיכנס לפעילות ציבורית. הנושא הראשון שעמד על סדר היום היה קליטת משפחות נוספות להרחבה בשדה אליעזר. משה היה גם פעיל פוליטית ושותף בפעילות של תנועת “התחייה“, בראשות יובל נאמן וגאולה כהן ולאחר מכן, היה מספר 5 ברשימה של רפול במפלגת “צומת“, אך פרש לפני הבחירות, כדי להתמסר לנושאים של היישוב שדה אליעזר ובראשם – הגדלת האכלוס. הוא עבד בפעילות הציבורית בהתנדבות וקידם את ענייני היישוב.
“ראיתי כמטרה להגדיל את היישוב ככל שניתן, על מנת לראות חברה גדולה יותר ביישוב, מתוך הנחה שאין בשנות ה-2000 זכות קיום ליישוב קטן“, אמר משה, בריאיון בספר הביוגרפיה.
החלום של משה היה שילדיו יישארו לצדו והחלום הוגשם. כולם בנו את ביתם בשדה אליעזר וחיו לצדו, כמשפחה מלוכדת וחמה.
כך סיכם משה בן–מובחר את סיפורו שלו: “היום, למזלי, אני זוכה לראות ולחוש את מה שרציתי – יישוב שגדל לפי הציפיות שלי בעבר. יישוב שמונה מעל 1000 נפש. שדה אליעזר יכול להיות דוגמה, הן לסקטור המושבי והן לקיבוצי, בכך שגדל והתרחב, הצעיר ולא הפך להיות בית זקנים. הדורות ממשיכים. “רציתי שהילדים יהיו בסביבתי וזה התגשם. מבחינה ציבורית, רציתי ששדה אליעזר תיראה בדיוק כמו שהיא נראית היום. המחסור שחייתי בו כילד הביא לכך שבשנים שאחרי שנות המיתון של שנות השישים, כשהיה שגשוג כלכלי, הרגשתי צורך לעזור לנזקקים. היכולת לתמוך באחרים מילאה בתוכי רגש שהיה כבוי בי מתקופת הילדות שלי. אותה תחושה מילאה אותי בכוח נפשי לקראת המשך החיים שלי“.
משה בן–מובחר, הלך לעולמו בשבת, 28.12.19. דמותו חקוקה במטעים, בבתים ובאנשים שבהם נגע במהלך חייו.
