ותיקי הגולן שוב עשו את זה: טיול יוצא מן הכלל במשעולי ארצנו, בין אנשים מעניינים. מעורר קנאה? אתם יכולים גם
מאת: דבורה בר
תחת כותרת מזמינה שכזו, יצאנו לנופשון בהרי יהודה. מחלקת הוותיקים, בניצוחה של ירדנה שוקרון האלופה, הציעה ומיד הרשימה התמלאה. כך יצאנו לשלושה ימים מלאי הפתעות ומפגשים מיוחדים, עולמות מיוחדים תרבויות מגוונות.
התחלנו בכפר הנוער עיינות, ע”ש של המייסדת המיוחדת עדה מימון פישמן. בכפר, שהוקם ב-1930, בין יבנה לנס ציונה, שוכן מוזאון המנציח את ההיסטוריה המקומית. עדה הייתה אישה יזמית מהמייסדות של מפלגת “הפועל הצעיר” ותנועת הפועלות. חברת כנסת בשתי הקדנציות הראשונה של המדינה מטעם מפא”י. הייתה מיוזמות חוק שוויון זכויות לאישה. כל חייה פעלה לשיפור מעמד האישה. נפגשנו עם דמות מרתקת ששילבה באישיותה כוחות רבים למען רווחת הנשים והנוער. המוזאון מתעד את פועלה ותולדותיו השזורים בתקומת עם ישראל. גם כיום, הכפר ממשיך דרכו תחת הכותרת “לחלום להעז להצליח”. זהו מקום עם מהות ערכית שמשלב בתוכו גם את המכינה הקדם-צבאית “אדרת”.
היעד הבא שלנו כלל מפגש מעניין עם פסלי הקרמיקה של רותי, בחצר הבית בקיבוץ נען. שמענו את סיפורו המרתק של בעלה, אפרים כוכבא, שעד גיל 14 כלל לא ידע שהוא בן מאומץ ושהוריו הביולוגיים נרצחו בשואה, עד שגילה יומן סודי,, ששפך אור חדש על חייו. את היומן כתב אביו המאמץ. נגלה שהוא נולד בהולנד ועם לידתו בשואה, נמסר לאימוץ לזוג הולנדים נוצרים. כמו כל סיפורי השואה, גם זה סיפור מצמרר וגדוש בפיתולי חיים. ישבנו מרותקים וקשובים ויצאנו מועצמים ואופטימיים.
שיא האירועים היה מפגש בבית הניגונים, ע”ש דוד זהבי, האחראי על מנגינת “שתלתם ניגונים” של פניה ברגשטיין. הוליכה אותנו בחן רב, בין השירים והמנגינות, כלתו של דוד – דפנה בנו רפי ניגן. דפנה, בעלת קול סופרן, מדהימה ביכולת להסביר איך המנגינה בונה את קומת התחושה המשלבת טבע ורגש בתווים. כל כך רצינו להישאר ולהמשיך לשיר לזמזם ולהתענג על החוויה המוזיקלית הזו, אבל הזמן מאיץ דרכו אל “סי הוטל” שבלב הרי יהודה. בערב, המשכנו את המנגינה ורקדנו במרץ רב.
מהשדה עד לכוס
היום השני הפגיש אותנו עם איליה מגנס, בבית הקונטיינרים שלו, במושב לוזית. רסיטל מוזיקלי שכלל כלי נגינה מיוחדים ביותר, עם שילוב סיפור חיים מרתק, הדביקו אותנו אל המקום שגם צופה אל נוף מרהיב.
עוד אנו מעכלים את האיש וסיפורו, הגענו אל איש הפלדה, משה כץ, אמן תנועה ואור, אש ופלדה, שהדגים לנו את מלאכת האמן באש – הנפחות. משה הוא נפח המפסל בפלדה, מעצב את יצירותיו בצורה ייחודית, תוך שמירה על צבעה הטבעי של הפלדה. טכניקת עיבוד הפסלים משלבת גם ליבון בתנור פחמים. הדמויות עצומות ומעניינות, ביניהם גם סתור בן מיכאל (עכשיו חפשו מי הוא היה) וכולם נטועים במושב גבעת ישעיהו, בחבל עדולם, שקרוי ע”ש ישעיהו פרס, חוקר ארץ ישראל.
אחרי בוקר גדוש שכזה, הגענו אל בית קליית הקפה, במושב שריגים. קיבלנו הרצאה על דרכו של הקפה, מהשדה עד לכוס. הטעימה הייתה מרה וכך גם השיחה. איך אמרה נורית פונדק? “הייתה נפילה”.
בסופו של יום, הגענו אל אנדרטת מגילת האש המדהימה. האנדרטה עוצבה על יד נתן רפפורט, ניצול שואה ומתארת את תולדות עם ישראל.
בערב, השתעשענו מסיפורי הפרלמנט הירושלמי, של שוקי בן עמי.
הנזיר אוליביה משעשע ביותר, עם סיפור חיים שנע על ציר האתאיסט שזכה להארה ונדבק בדת, שהובילה אותו לארץ הקודש, ערש הנביאים והתנ”ך והוא דבֵק בה ומאמין בדו- קיום בין כל הדתות
יום שלישי – היחדיו הקבוצתי משתבח. יצאנו לפגוש את הנזיר אוליביה, בחצר המנזר הבנדקטי, שנבנה ב-1145. המנזר עומד במרכז הכפר אבו גוש המוסלמי. הנזיר אוליביה משעשע ביותר, עם סיפור חיים שנע על ציר האתאיסט שזכה להארה ונדבק בדת, שהובילה אותו לארץ הקודש, ערש הנביאים והתנ”ך והוא דבֵק בה ומאמין בדו- קיום בין כל הדתות.
מכאן, צעדנו במסלול תלול אל ביתה של סאמר, צעירה מקומית מוסלמית, שפרצה גבולות והתגרשה. אם לשניים, שמובילה את מעמד האישה בכפר. כן נפגשנו עם מרכז תנועת “הינם”, ע”ש הפסוק “ראשון לציון הנה הינם ולירושלים מבשר אתן”, שהוזמן על ידי המועצה המקומית, לחיבור ולכבוד הדדי בין הדתות. הרעיון המרכזי: לדעת להקשיב ולא לריב.
שלושה ימים של אחדות ותיקי הגולן עשתה לכולם טוב על הנשמה. טיול יוצא מן הכלל במשעולי ארצנו, בין אנשים מעניינים. כל יום היה מרגש מקודמו, בחירת האתרים נפלאה וההנאה בשמים הייתה. כרגיל, נשאר טעם לעוד…
ותודה לירדנה ולמדריך יריב.
