פתגם נושן אומר “ביתו של אדם- מבצרו” ועל הבית כמו על מבצר צריך להגן. אם לא על ידי חפיר עמוק או נהר שורץ תנינים אז לפחות על ידי מפתח. מפתח- של הבית, של המשרד, של האוטו. פריט קטן וכ כך מובן מאליו בחיינו אך האם כך היו פני הדברים מאז ומעולם? הרי אבותינו לא התניעו את החמור כשיצאו בבוקר אל השדה….

מפתחות של בתים אכן נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ. המפתחות עשויים ברזל, הם גדולים (שלא לומר מגושמים) ונראים לגמרי אחרת מאלו המודרניים. בבתים העתיקים המנעול היה מתקן בפני עצמו שחובר אל הדלת מצידה הפנימי. כדי לפתוח את הבית היו משחילים את היד האוחזת במפתח דרך חור שבדלת, מחדירים את המפתח למנעול ומסובבים.

דרך חור שכזה שולח את ידו האהוב בשיר השירים לאחר שהרעיה אינה נענית לדפיקותיו “דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו”. אפוליאוס, סופר רומי, מספר על גנב שבא בחשכת הליל לשדוד בית. הגנב הכניס את ידו לחור המנעול כדי לפתוח את הדלת אך בעל הבית שהיה ער והבחין במתרחש תפס את ידו של הגנב מבפנים ותקע בה מסמר גדול- סוף גנב לצליבה!.

לעיתים חפץ סתמי הנמצא בחפירות מקפל בתוכו דרמה אנושית עתיקת יומין. כך היה בתגליות ממערת האיגרות שבמדבר יהודה אליהן ברחו לוחמיו של בר כוכבא לפני כ-1800 שנה. הלוחמים הסתתרו

במערה מאימת הרומאים ושם לבסוף מתו ברעב ובצמא. בין החפצים שלקחו עימם במנוסתם התגלו מפתחות של בית. הם הרי האמינו שבמהרה ישובו לבתיהם אך המפתחות נשארו מיותמים וחיכו כמעט 2000 שנה לספר את סיפורם.