הספרייה האזורית בשלוחת “אביטל” נקרא מעתה “ספריית ורדינה”, על שם ורדינה שנורמן ז”ל, מוותיקי מרום גולן, עיתונאית ואשת ספר, שהייתה המנהלת הראשונה של הספרייה
הספרייה האזורית בשלוחת “אביטל” של מתנ”ס גולן נקראת מעתה “ספריית ורדינה”, על שמה של ורדינה שנורמן ז”ל, מי שהית המנהלת הראשונה של ספרייה זו.
בערב מיוחד, שנערך בשבוע שעבר, צוינה קריאת הספרייה על שמה של ורדינה, מוותיקי מרום גולן, שהייתה גם אחד מעמודי התווך וממקימי חבורת הזמר “קול ברמה”.
מנהל מתנ”ס גולן, אורי הייטנר: “המתנ”ס החליט להנציח את זכרה בקריאת הספרייה האזורית הצפונית על שמה. בכניסה לספרייה הוצב כיתוב ‘ספריית ורדינה’ ובתוך הספרייה הוקמה פינת הנצחה, בה מוצבים אורח קבע צילום וכיתוב, עם קטע משירו של שלמה ארצי ‘אחרי הכול את שיר’.
“החלטנו שלא לקיים טקס רשמי כמקובל, אלא לשלב את ציון קריאת הספרייה על שמה באירוע זמר, שמתקיים זו השנה השלישית לזכרה, בהובלת אירית ישראלי, מנהלת ומנצחת על חבורת הזמר של המתנ”ס.
“האירוע השנתי לזכרה ימשיך להיות למסורת של ערב שירה מדי שנה וללא אירועים פורמליים”.
בערב השירה, שהתקיים בשבוע שעבר, נשאו דברים יערה דוידי ממרום גולן, אורי הייטנר, מנהל המתנ”ס וחברים שמלאו את הספרייה מפה לפה. הערב התאפיין בשמחה רבה ובשירים שאהבה.
מתוך דברים שאמר אורי הייטנר לזכרה של ורדינה שנורמן ז”ל:
“ורדינה הייתה התגלמות הציפייה שלנו מעובד מתנ”ס. עובד המתנ”ס הוא בראש ובראשונה עובד קהילתי, ואחר כך הוא איש ספורט, תרבות, חינוך בלתי פורמלי, או ספרן.
“ורדינה הייתה עובדת קהילתית למופת. היא חיה את הקהילה, היא נשמה את הקהילה, היא הכירה את הקהילה ואהבה את הקהילה, והקהילה החזירה לה אהבה. התושבים, ובעיקר הילדים, שבאו לספרייה חשו בראש ובראשונה שהם באים לבית חם.
“ורדינה הייתה אשת ספר ואשת המילה הכתובה. היא הכירה ספרים, חיה ספרים, נשמה ספרים.
בשנתיים האחרונות לחייה, ורדינה התמסרה כל כולה לניהול הספרייה. הספרייה הייתה בעבורה הרבה יותר ממקום עבודה; הספרייה הייתה בעבורה שליחות. היו לה תכניות וחלומות רבים אודות הספרייה והיא האמינה שתעצב ותנהל אותה לאורך שנים רבות.
“למרבה הצער, הדבר לא הסתייע בידה. היא חלתה ועם זאת, היא התעקשה להמשיך לעבוד ולתרום, והגיעה כמעט מדי יום לספרייה, כל עוד נשמה באפה. מי שלא ראה את ורדינה עובדת כשבלון חמצן צמוד אליה, לא ראה מסירות נפש מימיו. העבודה בספרייה נתנה משמעות לחייה והיא לא ויתרה עליה עד הסוף. וגם אנחנו, חרף מצבה, לא ויתרנו עליה. ידענו עד כמה העבודה חשובה לה, ונהנינו מתרומתה, ככל שיכלה לתרום.
“איך מנציחים זכרו של אדם? בדרך כלל, איני חסיד של הנצחה בקריאת מבנה על שמו של נפטר. אולם במקרה זה, הנצחת שמה של ורדינה בשם הספרייה שהקימה, היא טבעית ומובנת מאליה. צירוף המילים ‘ספריית ורדינה’ כל כך אמיתי, שהרי זו הספרייה של ורדינה.
“לצד הספרים והכתיבה, הייתה ורדינה אשת השירים והזמר. לאורך שנים רבות, היא שרה בחבורת הזמר ‘קול ברמה’, וגם לשם באה מאהבה והביאה עמה את שמחת החיים והמסירות שכה אפיינו אותה. יהי זכרה ברוך”.
