למען שמירה על שליטה ואוטונומיה, לה זקוק כל אדם ובמיוחד ילדים צעירים, חשוב שנמנע מערעור אמונות, התנהגויות ומניעים לא תפקודיים
בפגישה ב”גוגל מיט”, נשאלה שאלה: “למה אם יש מלחמה בדרום, אנחנו בגולן במקלטים?”. שאלה שמבקשת לנרמל את המצב. נורמלי, באמת? איך מנרמלים מצב של מלחמה לילדים קטנים? שאלתי את הילד: “היכן אימא?”, אמר: “במטבח”. אמרתי: “למה אני לא שומעת אותה?”, אמר: “כי אני עכשיו מדבר אתך”. אמרתי: “זה כל כך ברור שאימא נמצאת במטבח ושומרת על השקט כשאתה בחדר מדבר אתי. זה הבית שלכם הקטן ויש לנו גם בית גדול והוא מדינת ישראל. כמו שאימא ואבא קבעו חוקים בבית הקטן ואתם האחים מצייתים, יש לנו גם אבא ואימא בישראל, הבית הגדול ובו אנחנו העם מקשיבים לכל ההוראות של אבא ואימא שלנו. זה הצבא, המשטרה והממשלה”.
כל אחד זקוק לבעל סמכות שיתמוך בו ויגן עליו (Beek ,Freeman & Daivis, 2004). למען שמירה על שליטה ואוטונומיה, לה זקוק כל אדם ובמיוחד ילדים צעירים, חשוב שנמנע מערעור אמונות, התנהגויות ומניעים לא תפקודיים, כדי שלא נמשוך להתנהגות אוטומטית ותוקפנית.
בימים טרופים של מלחמה, אנו לא עוסקים בלתקן את הילדים שלנו, או למחות כנגד התנהגויות עבר. זה הזמן להעביר מסר עקבי של סקרנות ורצון להבין את החקר העצמי של כל אחד ואחד מהם. למידת אסרטיביות הולמת, עם תקשורת מכבדת ויעילה, תעזור לילדים לשמור על האוטונומיה שלהם עם פחות איום של דחייה מצד דמות הסמכות ופחות נזק היקפי לשני הצדדים, בעקבות התלונות, התרעומת והווכחנות.
ביחד, חושבים כיצד מכינים תיק למקלט/לחדר הממ”ד. חשוב להכין את המקלט ביחד. ללכת עם הילדים להכיר את המקלט. לנקות ביחד את המקלט ואף להחליט מי ישן איפה. למזער אי-ודאות. לשים בו משחקים שהילדים אוהבים, אולי גם חטיפים/ממתקים. לפתוח שיחה במקלט, אם יש שאלות, על כללי התנהגות במקלט, מי אמור להגיע למקלט?
המצב העכשווי גורם להתעוררות רגשות שהילדים לא חוו בעבר. יש לעזור לילדים להבין שכל השינויים בעוררות שהם חווים הם בעצם מצבים רגשיים ושהמצבים הללו נורמליים בהחלט למצב בו אנו נמצאים היום. חשוב להימנע ככל האפשר מהמילים “חרדה” ו”פחד”, מהצד המסביר. ל”פרק” את הרגשות להתנהגות. “כיצד אתה נוהג, כשאתה מרגיש את מה שאתה כרגע מתאר?” זיהוי התחושות הממשיות של כעס, אכזבה ומצבים רגשיים אחרים פותח צוהר רב ערך למחשבות אוטומטיות רלוונטיות ולאמונות הליבה הבסיסיות של כל הנפשות בסביבה.
תפקיד המבוגרים האחראים הוא להקרין אמונה וביטחון, שיש לנו כל מה שצריך לזמן כזה (הגנה פיזית) להעצים את הצבא והמשטרה שלנו באוזני הילדים, שאנחנו ההורים לא עוזבים אתכם הילדים, אנחנו ביחד (שייכות וקשר אישי). ממשיכים בשגרה של ארוחות, משחקים, ציות לכללים ועוד. לא פורשים רק לטלוויזיה ומבקשים מהילדים להעסיק את עצמם. אנחנו אתם. משחקים, צוחקים, רואים סרט במשותף ומשוחחים. באופן עקבי ונחוש, לתת לילדים תחושה של שליטה במצב.
*למען הסר ספק, דר’ מרום אינה עוסקת ברפואה
