מה יותר ערבות הדדית מאשר שאני לא אדביק אותך ואת ילדיך ואתה לא תדביק אותי ואת ילדיי? מי שבוחר לא להתחסן – מעבר לפגיעה שלו בעצמו ובמשפחתו, הוא פוגע גם בזולתו
בקבוצת הפייסבוק “תושבי הגולן“, הופיעה הרשומה הזאת: “תרבות מכלל כספי הציבור הגולני למחוסנים ולמחלימים בלבד!!! אתן/ם מבינים מה קורה פה, קץ הסולידריות, פשיטת רגל למוסריות. לא נשכח ולא נסלח. צאו למאבק אנשים, לא ייתכן שמהקופה של כולנו תצא איפה ואיפה. היום זה ל‘בריאים‘ עלאק בלבד. מחר זה לחילונים או לדתיים אין כניסה!!! ראו הוזהרתם!”. (ריבוי סימני הקריאה – במקור)
בדבר אחד אני מסכים עם הכותב. יש בנושא החיסונים סוגיה של סולידריות חברתית. אני אוהב יותר להשתמש במונח היהודי, העברי – ערבות הדדית. אני רואה את סוגיית הערבות ההדדית באופן אחר לגמרי. באופן עמוק הרבה יותר. מה יותר ערבות הדדית מאשר שאני לא אדביק אותך ואת ילדיך ואתה לא תדביק אותי ואת ילדיי? ובמילים אחרות, מי שבוחר לא להתחסן – מעבר לפגיעה שלו בעצמו ובמשפחתו, הוא פוגע גם בזולתו ובוחר שלא להיות חלק מן המאמץ המשותף של מדינת ישראל ושל האנושות כולה, לנצח את הקורונה.
הקורונה הרגה כבר מיליונים בעולם וכ-6,000 ישראלים. היא השביתה כלכלות ובהן את כלכלת ישראל. היא הקפיצה את האבטלה בישראל שהייתה אפסית ל-20%. היא הביאה לקריסת אלפי עסקים. היא השביתה, למשך שנה, את הלימודים וגרמה נזק כבד לדור של ילדים ובני נוער. הקורונה אינה גזירת גורל. ניתן לנצח אותה. יותר משהניצחון עליה הוא באחריות הממשלה, משרד הבריאות, ארגון הבריאות העולמי ואפילו המועצה האזורית גולן – הוא באחריות אישית שלי, שלךָ, שלךְ, של כל אחד ואחת מאתנו. הדרך להתגבר על הקורונה היא התחסנות המונית. זו המשמעות של הסולידריות החברתית. מי שאינו מתחסן, כמוהו כאומר: “מה העבודה הזאת לכם?”. “לכם“, ולא לו. ואני מציע לפתוח את ההגדה של פסח ולבדוק איך מוגדר הבן השואל זאת.
ירוחם הייתה לאורך זמן עיר ירוקה לחלוטין. גננת אחת, שהיא בכלל תושבת דימונה, סרבנית התחסנות, לקתה בקורונה ללא תסמינים והדביקה גן שלם. הילדים הדביקו את האחים שלהם וגם את ההורים שלא התחסנו. העיר הפכה באחת לאדומה. נוח לי להרחיק עדות עד לדרום הרחוק, אך מקרים דומים קרו גם אצלנו, בגולן.
לא עונש, תמריץ
ב-1952, יצאה הודעה לציבור, בחתימת מנכ“ל משרד הבריאות, ד“ר חיים שיבא, המסתמכת על פקודת בריאות העם, ומחייבת: “לשם הקטנת הסכנה, יש צורך שכל התושבים במדינת ישראל יקבלו זריקות חיסון נגד טיפוס המעיים“. בהמשך ההודעה, הבהיר ד“ר שיבא שהוא מפעיל את סמכותו ו“מטיל חובה על כל תושב ותושב, מבן 4 ועד בן 60 שנה, לקבל זריקת חיסון, תוך שלושה חודשים“. היה גם איום על מי שיסרב: “כל המסרב לקבל זריקות חיסון כנ“ל, ייאשם בעבירה לפי סעיף 19 לפקודת בריאות העם וייענש כחוק“. העונש, אגב, היה קנס כספי עד 5 ל“י, או מאסר עד חודש.
אנחנו לא ב-1952, אלא ב-2021. היום אי אפשר, כך נראה, לכפות חיסונים. אך ההיגיון העומד מאחורי הפקודה לבריאות העם נכון היום, בדיוק כמו אז. הדרך היום אינה כפייה, אלא הסברה ופנייה למצפון ולמוסר של האנשים, בקריאה לגלות אחריות ולהתחסן. ההיגיון אומר שכאשר יש מגפה, אדם המסרב להתחסן פוגע לא רק בעצמו, אלא בבריאות הציבור. לכן, הפקודה לבריאות העם, עליה הסתמך הצו של ד“ר שיבא, אינה מדברת על מחלות, אלא על מגפות. מי שרוצה להימנע מטיפול במחלת לב, בסרטן, או בכל מחלה אחרת, מסוכנת ככל שתהיה, פוגע בעצמו – זה עניינו וזו זכותו. כאשר מדובר במגפה, הפגיעה שלו היא בזולת ולכן, מבחינה מוסרית, אין לו רשות לסכן אחרים.
מן הראוי שהמדינה תעודד את אזרחיה להתחסן, באמצעות תמריצים. התו הירוק הוא תמריץ כזה. על כך, טוענים מתנגדי התו שזהו עונש למי שבחר לא להתחסן. ובכן, העונש למי שבחר לא להתחסן, הוא הסכנה שלו להידבק, לחלות בקורונה, אולי למות
אני מניח שלא יהיה מנוס מחקיקה, שתחייב אנשים הנותנים שירות ובעיקר צוותים חינוכיים, שעובדים עם ילדים ונוער, שעדיין אינם מתחסנים וכנראה יחלפו עוד חודשים אחדים עד שיחוסנו, להתחסן, או לחלופין להיבדק בכל 48 שעות. אך מעבר לכך, אם אי אפשר לחייב אנשים להתחסן, מן הראוי שהמדינה תעודד את אזרחיה להתחסן, באמצעות תמריצים. התו הירוק הוא תמריץ כזה. על כך, טוענים מתנגדי התו שזהו עונש למי שבחר לא להתחסן. ובכן, העונש למי שבחר לא להתחסן, הוא הסכנה שלו להידבק, לחלות בקורונה, אולי למות. העונש שלו הוא שהוא ימשיך להיכנס לבידוד, אם ייחשף לחולה מאומת, מה שלא נדרש ממי שהתחסן. התו הירוק לא נועד להעניש את מי שלא התחסנו, אלא למנוע עונש קולקטיבי לכל הציבור, בגין המיעוט חסר האחריות שלא התחסן.
מי שבחרו שלא להתחסן, מוטב שייקחו אחריות על החלטתם ויהיו מוכנים לשלם את מחירה. כן, תרבות מכלל כספי הציבור הגולני לכל הציבור הגולני ומי שבחר שלא להתחסן, מוזמן להתחסן ואם אינו רוצה, אל יסכן את הרוב הגדול המגלה אחריות
אין אפשרות לפתוח את אירועי התרבות, הספורט, חדרי הכושר, בתי המלון וכו‘ באופן שיסכן את הציבור וילבה את המגפה. אך אין סיבה להמשיך ולסגור את הענפים האלה, ולכרות את מטה לחמם של עובדיהם ובעליהם, בגלל המיעוט שאינו מתחסן. אחרי שנה קשה כל כך, של סגרים ובידוד, ניתן סוף סוף לפתוח את הענפים האלה ולתת לציבור ליהנות מהם. האם יש סיבה למנוע זאת מהציבור הרחב, מתוך סולידריות עם מי שמפרים את הסולידריות ובוחרים להשתמט מן המערכה למיגור הקורונה?
מי שבחרו שלא להתחסן, מוטב שייקחו אחריות על החלטתם ויהיו מוכנים לשלם את מחירה ולא להתבכיין ברוח הרשומה שציטטתי בראשית המאמר. כן, תרבות מכלל כספי הציבור הגולני לכל הציבור הגולני ומי שבחר שלא להתחסן, מוזמן להתחסן ואם אינו רוצה, אל יסכן את הרוב הגדול המגלה אחריות.
לא מוסרי
הצו הקטגורי של הפילוסוף הפרוסי עמנואל קאנט (1724-1804) קובע: “עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי“. כלומר, כאשר אתה עושה מעשה, התייחס אליו כאילו כולם היו נוהגים באותה דרך ובחן מה המשמעות של המעשה הזה על הכלל.
בשיחה שקיימתי עם סרבנית התחסנות, היא אמרה שאינה רוצה להזיק לעצמה וכו‘ והיא מעדיפה להמתין 20 שנה ולראות התוצאות לטווח רחוק של החיסון. אם כולם ינהגו כמוה? אם כולם ימתינו עשרים שנה? המגפה תמשיך לעשות שמות באנושות, עשרות מיליונים ימותו, הכלכלות ייהרסו.
אדם מוסרי צריך לראות עצמו כאילו עתיד העולם תלוי בו ובמעשה שיעשה עכשיו. מי שמסרב להתחסן בונה על כך שאחרים יתחסנו בעבורו ויהיה בסדר. אנו כבר יודעים היום, על סמך קרוב לחמישה מיליון מתחסנים בישראל, וכמאתיים וחמישים מיליון מתחסנים בעולם, שזו הצלחה החורגת מכל דמיון. מעולם לא היה חיסון שהוכיח את עצמו כמו החיסון הזה. זהו חיסון שבאופיו אין סכנה לתופעות לוואי ארוכות טווח, וכפי שנוכחנו – תופעות הלוואי של השעות והימים הראשונים חולפות במהרה. אין שום סיבה שלא להתחסן. מי שמתחסן מגן על עצמו, על משפחתו, על קהילתו, על מקום עבודתו, על חבריו ותורם תרומה להתגברות של האנושות כולה על המגפה. מי שמשתמט מכך פועל באופן בלתי מוסרי.
