העיסוק שלה, מורה לאנגלית בביה”ס “גולן”, לא מסגיר את האהבה העצומה שלה לארץ ישראל, לאדמה. עוד מבי”ס שדה “קשת יהונתן”, בא לה לנשום את הטבע, עמוק-עמוק ולצרוח: “מה רבו מעשיך השם”. האורחת שלנו לשבת היא נעמי דולב, מיונתן
קצת על עצמך, משפחה ילדים
“נעמי דולב, נשואה ליוני, אישי היקר, רבש”צ ביונתן ועצמאי. הורים גאים לשמונה ילדים נהדרים, ברוך השם, שלושה בנים וחמש בנות: עקיבא – 25, גר ועובד בחו”ל, אריאל – 23, נשוי לנעמי המהממת ומגויס למילואים, טליה – 21 מפקדת בסדיר במחו”ה אלון, שני – בת 19, לומדת במדרשת לינדנבאום תכנית ברוריה, לפני גיוס, עדי – 18, שמיניסטית באולפנת הגולן-קצרין, פעילה מאוד בנוער יונתן, מוריה – 14, תלמידת כיתה ט’ באולפנית בטבריה, שירה – 12, תלמידת כיתה ז’ בבית החינוך ‘גולן’ ואיתן הקטן – בן 10, תלמיד כיתה ה’ בבית החינוך ‘גולן’.
“לכל ילד תחביבים ועיסוקים שונים: ספורט, טיולים, בילוי בחצר והכנת אוכל בשלל מקומות, פתיתים בתל, שקשוקה במעיין, פק”ל תה או קפה במצפה נחמה, פסטה בכנרת ועוד… עיצוב ב’קנבה’, ‘בני עקיבא’, נוער, קונדיטוריה, בישולים, אפיית עוגות שמרים, התעמלות וריקוד. לומדים לעמול ולהתנדב, כבר מגיל צעיר, כערך עליון, כשהשאלה העולה כמעט כל יום היא: ‘איזה מצווה או חסד עשית היום?’ וחוץ משמונה הילדים, יש לנו גם משי וקוצ’ה, הכלבות, תרנגולות מטילות ודגים בחממה”.
עיסוק
“מורה לאנגלית, בבית החינוך ‘גולן’. חברה בוועד ההנהלה של מושב יונתן”.
איפה נולדת וגדלת?
“אני ילידת ארה”ב, להורים ציוניים ומעורבים בקהילה. עלינו לארץ, לירושלים, בשנת 1982, עם שלושת אחיי. במשך השנים, התאהבתי בארץ ובבואי לבחור שירות לאומי, היה אך טבעי וברור שאהיה מדריכת טיולים במקום הכי שווה – בבית ספר שדה ‘קשת יהונתן’. כך התחיל הרומן שלי עם הגולן ועם יוני, שגם היה מדריך בקשת. רומן שלא נגמר… התחתנו ונשארנו בגולן”.
מגורים
“גרים כבר 28 שנה במושב יונתן. מושב ירוק, מקסים, רגוע, מאפשר ואחד המקומות היפים לגדל בו.
“למדתי לתואר ראשון ושני בלימודי ארץ ישראל ואנחנו ממשיכים את מסורת הקשר לארץ בכך שאנו ‘מלאכי שביל הגולן’, בשילוב המצווה האהובה עלינו – הכנסת אורחים. ה’שביליבטים’ מתארחים בחצר שלנו במבנים ייחודיים – קובייה, משולש ועיגול, יש גם מקלחת ושירותי שטח – הכול בבנייה עצמית. המטיילים מוזמנים להתארח, אחרי סיום קטע 8-9 בשביל”.
איך נראה יום שישי שלך?
“ביום שישי, אני לא עובדת בבית החינוך. אני בעיקר עומלת במטבח. אני נהנית לבשל לשבת בקצב מהיר, בליווי מוזיקה: מתחילים עם מוזיקה עכשווית, עוברים לשירים עבריים וטובים ולבסוף לנשמה, כדי להכניס את השבת באווירה מרוממת יותר – שירי שבת וניגונים חסידיים אהובים וקלסיים. ממליצה מאוד להקשיב לאיתן כץ”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“אוכל ממש טעים, שכולל מגוון סלטים מושקעים וטעימים, שעל הכנתם הבנות מנצחות. כולל חסה טרייה מהחממה ההידרופונית שלנו, בעונה הנכונה. בליל שבת, לרוב, מרק עוף עשיר עם קוסקוס וכמובן קניידלעך (כל השנה!), או עיקרית ותוספות. בבוקר, התפריט מגוון הרבה יותר.
“שותים מים או מקסימום סודה עם תרכיז, זה ה’גזוז’ שלנו. הבנות הן האופות המוכשרות ומשקיעות בעוגות, עוגיות, שמרים, פאי, רולדות ועוד עוגות מושקעות, אז מקנחים בעוגה או עוגיות תוצרת בית וקפה שחור וחליטת תה צמחים. הילדים שואלים כמעט כל שבת: ‘מי בא אלינו השבת?’. לרוב יש לנו אורחים: משפחה, בנות שירות, הקומונרית, בת מאומצת מכפר הנוער ‘איילת השחר’, שכנים, חיילים, שביליסטים…
“הארוחות מתחילות בשיחות ערות, ויכוחים, דברי תורה, זמירות שבת, חידונים על פרשת שבוע וטריוויה. עושים סבב של: ‘מה היה לך השבוע?’ וכולם, כולל האורחים, משתפים. מנסים לתת במה לכל אחד, תוך הקשבה הדדית. נהנים מ’הביחד’, האווירה הרגועה, חבר’ה שדופקים על הדלת כל ליל שבת ויושבים בסלון.
“בבוקר, אנחנו עושים קידוש עם השכנים – ‘הקומונה’, אחרי תפילת שחרית, מנשנשים, משוחחים ומתעדכנים. הניתוק מהחדשות וכמובן השנת צהריים זה must”.
זיכרון ילדות משבת?
“זמירות של שבת בכמה קולות, עם שלושת אחיי ואורחים, סביב שולחן ערוך בהוד והדר, כראוי למלך ותמיד-תמיד, חידוש או רעיון מעניין מפרשת השבוע”.
איך השפיע עלייך המלחמה?
“מלחמת ‘משיב הרוח’ עוררה בי רצון עז לפעול ולעשות בתחומים שונים. בייחוד כאשת קשר של המושב לרווחת חיילי המילואים המסורים, סיוע בכל מיני פרויקטים יישוביים וחיבוק לתושבי המושב היקרים. ‘היום תורנו – הננו!'”.
מיהם השותפים שלך?
“כל אנשי מושב יונתן! אני מרגישה כמו שדכנית. מקשרת בין הצרכים העולים מהשטח לספקים שהם למעשה אנשי היישוב, הזורמים עם הבקשות השונות המגוונות: שעון יד, תיק גב, קפה שחור עם הל, נעלי ספורט לחיילת ולחייל, קוצצי ציפורניים, שירותי ספרות, פלטה, מיחם, שירותי כביסה ללא הפסקה, מקלחות וכמובן, הכנת מגוון של ארוחות חמות, טריות, ביתיות וטעימות”.
מה מייחד את אנשי הגולן?
“הרוח הטובה, החוסן, הקבלה, הפשטות, הנתינה האין-סופית, האחדות, ההדדיות והחיבור לאדמה”.
סיפור מיוחד מהחודש האחרון?
“בעקבות הקשר שלי עם אנשי צבא שונים, בנייד שלי, יש מספרי טלפונים רבים של רס”פים. גיא, רס”פ מגניב מתותחנים, ביקש ממני בקשה חריגה: להשיג לו בובה, כדי לתת לילדה קטנה, בשם איימי, שמצטרפת לאביה מדי שבוע, בפריסת אוכל. בלי להתבלבל, הוצעו מספר לא קטן של בובות – ומשימה נוספת בוצעה בהצלחה”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הייתי רוצה לשבת עם דונה גרציה, הנדבנית הציונית, אשת העסקים והמדינאית, שחרטה על דגלה עשייה למען העם והארץ והעצמה נשית”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“יש כמובן כמה וכמה וקשה לי מאוד לבחור: כל מה שעושים – לעשות מצוין! להסתכל ימינה ושמאלה ולשים לב, לראות ולהקשיב לכל אחד ואחד, עבודת צוות זה אחד המפתחות להצלחה, לא לשכוח לקפל את השמיכה כל בוקר, חורים בגרביים זה סבבה, לא לפחד לעשות טעויות, כי הן רק מזמנות למידה (בעיקר בכיתה!), את יפה גם עם הרפס, חד-פעמי לא מדבר אליי, אין על הטחינה של הר ברכה, מותר לחמם קפה במיקרוגל, קושי וכאב מחשלים, לא לשכוח לברך ו-Be a good jew!”.
מהו החלום שלך?
“לטייל בשביל ישראל ו… להסתכל אחורה על מה שיש ולהרגיש שהיה שווה. להיות מסוגלת להמשיך לעבוד, להמשיך ללמוד במלוא הקיטור – בשמחה, בבריאות ובאהבה. שילדיי יגדלו ויצמחו, בעזרת השם ויהיו אנשים אוהבי אדם, הארץ והתורה. שכל אחד ימצא את דרכו המיוחדת, את עוצמתו, את נקודות החוזק שלו. שימשיכו לשאול שאלות, יחקרו, יתפתחו ויבררו, ואולי, אולי, יחליטו גם לקבוע את ביתם בגולן וירחיבו את ‘מעצמת דולב’. הייתי רוצה להציץ קדימה, לעתיד, כדי לראות שהכול ‘כמו שצריך’ ותמיד בעזרת השם”.
מסלול, מעיין, או פינת חמד שאת אוהבת בגולן?
“חירבת צורימן, מוצב 111, כל קטע ב’שביל הגולן’ וכל חלקה טובה בארץ ישראל. פשוט להיות, לנשום את הטבע ולצעוק: ‘מה רבו מעשיך ה'”.
איך תחגגו השנה את חנוכה?
“בעזרת השם, נחגוג חנוכה בחיק המשפחה וסביר להניח שגם עם השכנים. זהו חג שאנחנו אוהבים מאוד, המוסיף אור ואווירה חמה, מגבשת ומשפחתית לבית. אנחנו מקשטים את הבית ב’יצירות’ של הילדים מהזמן שהיו בגיל הגן. אנחנו מקפידים להדליק יחד את הנרות ולשיר את כל המילים של ‘הנרות הללו’ ו’מעוז צור’. לפעמים, אנחנו יוצאים החוצה להסתכל על חנוכיות דולקות ונהנים מזיו הנרות ופרסום הנס. כמובן שנהנים ומשמינים ממאכלים טריים רוויי שמן: סופגניות אשל של עדי, דונטס של שירה ומוריה וכמובן לביבות תפוחי אדמה, בסיועו של איתן. ב’זאת חנוכה’ – ערב היום השמיני, כותבים ומניחים מתחת לחנוכייה פתקים עם חלום, תקווה, או תפילה וקוראים את מה שכתבנו בשנה הקודמת. זהו מנהג חדש יחסית”.
מה את מאחלת לעצמך?
“מאחלת לעם ישראל בשורות טובות, ישועות ונחמות. מתפללת להשבת כל שבויינו, הצלחה וניצחון מכריע לחיילנו האמיצים והחלמה מלאה ושלמה לכל הפצועים ולחיילי צה”ל. מרגישה זכות מיוחדת וגאווה גדולה להיות חלק ולהשתייך לאומה המיוחדת שלנו, לארץ ולקהילת הגולן. בשם השם נעשה ונצליח. ו… לא לשכוח תפילת הדרך.
“בחג האורים שרים על הנסים והנפלאות. מאחלת לכולנו שנזכה להמשיך להיות עדים לנסים גלויים ונאמין ונדבק בקיומם של הנסתרים שיורעפו על לוחמינו וכל אזרחנו – כפי שקרה עד עכשיו. יהי רצון שנזכה להודות עליהם באמירת – ‘הודו לה’ כי טוב’, באמונה תמימה ובלב שלם. עם ישראל חי וחזק”.
