כמעט שהלך לימית, אבל ראה מודעה בעיתון והצטרף לגרעין הראשון של קצרין. למרות גילו המתקדם, ממשיך לעבוד, ב“שופרסל” והוא בכלל נולד בסין. האורח שלי לשבת הוא מנחם אסיף מקצרין
קצת על עצמך
“מנחם אסיף בן 76, נשוי בשנית לאילנה, אב לשישה, שלושה שלי, שניים שלה ובן משותף“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בסין, באותו בית חולים בו אבי נולד. סבא שלי היה חייל בצבא הרוסי ונשבה בכלא הסיני, יחד עם יוסף טרומפלדור ונשאר שם גם אחרי המלחמה. גם סבתא עברה לסין. אנחנו צאצאים של הבעל שם טוב. אמי הגיעה לסין בגיל שנתיים ושם הם גם נישאו. היהודים בסין היו מאוד ציוניים ובשנת 1950, עלינו לארץ.
“לקח לנו שבעה חודשים להגיע לישראל, כי בכל פעם שנחתנו בדרך, המטוס נתקע ונזקק לתיקונים, אפילו עשינו חניית ביניים בערב הסעודית. הגענו לארץ בינואר 1951, ישר למושב עמיקם. דודיי הקימו את המושב וכבר גרו שם ואנחנו הצטרפנו אליהם.
“גרנו באוהלים. כל משפחה קיבלה מקום קטן מתחת לחומה. היה חורף מאוד קשה, ירד הרבה גשם, אח שלי ישן עם אבא על מזרן ואני ישנתי לרגליה של אימא, במיטת סוכנות. אחרי חודש, עברנו לעין המפרץ. למדנו בבית הספר בקריית מוצקין, הלכנו שישה קילומטר ברגל עד בית הספר. היו הרבה עולים חדשים, כל אחד דיבר בשפה אחרת. הייתי ילד טוב ומאוד שקט.
“בהמשך, הציעו לאבא עבודה בנתניה ועברנו לשם. גדלתי בנתניה, עיר מקסימה, שאני מאוד אוהב ומחובר אליה. תקופת הילדות והנערות היו טובות ויפות. בצבא שירתי במשך ארבע שנים בחיל האוויר ואחרי השחרור, עבדתי בתעשייה האווירית, שם גם התקדמתי. הייתי בחור צעיר עם אש בעיניים וחיפשתי הרפתקאות. יחד עם חבר, חשבנו לעבור לימית, שמענו על מקום יפה על שפת הים. נסענו דרך עזה, לראות את המקום, אבל בסוף ראיתי בעיתון מודעה על גרעין התיישבות בקצרין שבגולן.
“לקחנו חופש מהעבודה ונסענו לקצרין. עוד לא היה בה כלום. היה צוות הקמה שישב במקלט. נכנסנו לשם והם הפנו אותנו לסמי בר לב, שהיה בראש פנה. פגשנו אותו והצטרפנו לגרעין. הגענו לקצרין ב-10.7.77 והיינו בין 10 המשפחות הראשונות בקצרין. אומנם היה לנו בית, אבל עוד לא היה חשמל וכבישים ובכל זאת, התאהבנו במקום. זכינו במכרז לפתיחת המיני–מרקט הראשון, אבל לא כל כך הצלחנו, כי היו מעט מאוד קונים, אז בשנים הראשונות, נאלצנו לנסוע לעבוד רחוק מהבית וחזרנו לשבתות“.
מגורים
“קצרין, כבר 44 שנים. ברוך השם, היום קצרין התפתחה וגדלה ויש לי שני ילדים שגרים פה ונכדים. אנחנו כבר שלוש דורות וזה החזון של החלוציות וההתיישבות שחלמנו עליו, כשהגענו בהתחלה“.
עיסוק
“עובד ב‘שופרסל‘ בקצרין. עד גיל 70, עבדתי במשך 16 שנים ב‘יקבי רמת הגולן‘, בתחום הלוגיסטיקה והמשלוחים. השאירו אותי שם לפנים משורת הדין, אחרי הפנסיה. כשעזבתי את היקב, עבדתי בישיבה באלוני הבשן. הכנתי ארוחות בוקר, סלט וחביתות לתלמידים ומאוד אהבתי את החיבור עם הנערים. אהבתי להכין להם אוכל, לדבר אתם ולפעמים, אפילו לעזור להם ללמוד למבחנים בתנ“ך ובהיסטוריה, תחומים שאני מאוד אוהב. “כשהתחילה הקורונה ולא היו לימודים, עברתי קצת למדרשת הגולן ואז, יום אחד, כשבאתי לקניות בסופר, שמעתי שמחפשים עובד והצעתי את עצמי. אמרתי שיש לי כוח ולב רחב. עוד באותו יום, התחלתי ואני מאוד שמח על העבודה וחושב שגם הם שמחים שלקחו אותי. אני אוהב לפגוש את האנשים, לעזור להם בקניות, לחייך אליהם, לסדר את הסחורות ולהיות שותף. כל עוד יש לי יכולת, אני שמח לקום כל בוקר לעבודה“.
איך נראה יום שישי שלך?
“אם אני עובד, אני מגיע בצהריים הביתה ומתארגנים לקראת שבת. לפעמים, מארחים ולפעמים, הולכים לאכול אצל הילדים. במטבח, אני פחות עוזר, כי אילנה היא השפית ואני משתדל לא להפריע“.
מה אוכלים בשבת?
“אילנה היא חצי מרוקאית וחצי פולנייה, אבל מבשלת אוכל מצוין של כל העדות וגם אוכל ישראלי. עוף, דגים, תפוחי אדמה, אורז, מנות צמחוניות, קוסקוס שכולם מאוד אוהבים. בחורף, מרק וחמין. אני אחראי על הסלטים. מאוד אוהב להכין סלט חסה עם חמוציות ופקאנים מסוכרים“.
מאכל אהוב
“עוגה סינית, בצק עם אטריות סיניות, טונה, בצל מטוגן, סייה וביצים קשות“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“עם אבא שלי, שנפטר כשהייתי בן 29. הוא היה אדם מקסים וחסר לי מאוד. תמיד אחרי שאני רואה משחק טוב, מתחשק לי להתקשר אליו ולדבר אתו ולהעביר חוויות. הייתי שמח גם לשבת עם שני הסבים שלי, שלא זכיתי להכירם. אני נושא שם של אחד מהם וגם עם הרמב“ם“.
בילדותי, הייתה תקופת הצנע ואימא שלי עשתה קציצות מלחם וקצת רוטב שהזכיר בשר. כשנגמר התקופה, אימא שלי בשמחה הכינה לנו קציצות מבשר, אבל לא רצינו לאכול, כי לא היה לנו טעים. העדפנו את קציצות הלחם
זיכרון ילדות
“בילדותי, הייתה תקופת הצנע ואימא שלי עשתה קציצות מלחם וקצת רוטב שהזכיר בשר. כשנגמר התקופה, אימא שלי בשמחה הכינה לנו קציצות מבשר, אבל לא רצינו לאכול, כי לא היה לנו טעים. העדפנו את קציצות הלחם“.
ספר מומלץ
“התנ“ך. אוהב מאוד את התנ“ך, זו יצירה אלמותית. תמיד מוצא בה אוצרות, בפן הרפואי, ההיסטורי והרוחני. לילדים שלי, תמיד ספרתי את סיפורי התנ“ך. בגיל צעיר, כשהייתי קצת מפריע, המורות היו נותנות לי עונש להעתיק מהתנ“ך, כך למדתי הרבה מאוד. הייתי ילד סקרן וכששאלתי שאלות, שלחו אותי ללכת לקרוא“.
מה עושה בשעות הפנאי?
“קורא, פותר תשבצים וסודוקו, עושה הליכות וספורט והעיסוק הכי טוב ויפה – אלה הנכדים. יש לנו פה ארבעה נכדים, אני אוהב לשחק אתם, להחליק במגלשה. הם גורמים לי להרגיש צעיר. זכיתי שאני יכול להיות ברוח צעירה, לשחק עם הקטנים ולשתות בירה עם הגדולים“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“אני בן אדם אופטימי, מעודד את כולם, רואה בכולם את החלק הטוב שלהם, אוהב אנשים, נהנה לפגוש, לדבר ולצחוק, לעזור לאחרים וליהנות מהחיים“.
מה אתה הכי אוהב בגולן?
“את האנשים, האווירה המשפחתית, הטבע, כל מה שאני רואה פה, אני אוהב. איפה שכף רגלי דורכת, זה שלי ואני אוהב את זה“.
מה אתה מאחל לעצמך?
“שיהיה לי מספיק כוח לשאת את האלונקה שלי ביום מותי… בריאות ושמחה“.
