תערוכת צילומי הטבע של אוהד עומסי מעטרת את הקירות של מרכז המבקרים בעין קשתות. לכל תמונה – סיפור. ריאיון מבעד לעדשה
לכבוד התערוכה הראשונה של צילומי הטבע של הצלם אוהד עומסי, באתר עין קשתות, נפגשתי אתו לשמוע איך התחיל לצלם ומה הוא אוהב לראות מבעד לעדשה.
אוהד, בן 27, נשוי לתמר אבא ליותם ויערה, נולד וגדל בקצרין וגר בה גם היום. מאז שקנה את המצלמה המקצועית הראשונה שלו, עברו ארבע שנים בהן הוא מסתובב אתה ברחבי הגולן ומתעד את נופי ילדותו. התערוכה היא פרי יוזמתו.
אני עוקבת אחריו, והוא כל הזמן יוזם ומתחדש. אוהד פנה לאבישג מירוני, מנהלת אתר עין קשתות והיא הרימה את הכפפה בשמחה וצירפה לפרויקט את אוצרת התערוכה גלית מזרחי, מהמרכז הקהילתי גולן.
הכניסה לעין קשתות מרחיבה את הדעת. חלון זכוכית ענק ומבהיק בניקיונו מול הכנרת היפה ושרידי העיר העתיקה ובית הכנסת של אום אלקאנטיר. התמונות של עומסי תלויות על קירות מרכז המבקרים. לכל תמונה יש סיפור וגם הדרך שלו בעולם הצילום מעניינת.
איך התחיל הסיפור שלך עם צילום?
אוהד: “התחלתי לצלם עם הפלאפון ‘נוקיה c2′, כשלמדתי בישיבה התיכונית בחיספין. טיילנו הרבה בגולן ורציתי לתעד את המקומות היפים שהיינו בהם. כשהשתחררתי מהצבא, קניתי את המצלמה הראשונה שלי. מצלמה מקצועית, אבל יחסית פשוטה והתחלתי לצלם כל מה שאני רואה. הייתי סטונדט, למדתי הנדסת בניין בלימודי ערב, הבקרים היו פנויים וטיילתי וצילמתי, לגמרי בשביל הכיף.
“אז, ראיתי תמונה של חלמוניות שצילם מני צוברי, מנהל ההדרכה במדרשת הגולן. שאלתי אותו איפה זה והלכתי לצלם ומאז, כל פעם ביקשתי ממנו לגלות לי על תופעות טבע עונתיות מעניינות שאוכל לצלם. כמובן, שכשיש זרימות ונחלים ושלג ופריחה, הייתי מצלם ומעלה לרשתות החברתיות ואז התחלתי לקבל תגובות נלהבות מאנשים וגם הערות מאנשי מקצוע, שהתחילו להכווין אותי – איך להפוך את הצילומים ליותר מקצועיים. התחלתי ללמוד ולקרוא חומרים ומצאתי את עצמי מתאהב בזה ומשתפר ונהנה. יש לנו קבוצת ווטסאפ של צלמים מהגולן, שאנחנו מעבירים ידע, שואלים, מתייעצים וזה נהדר“.
התחלתי לקבל תגובות נלהבות מאנשים וגם הערות מאנשי מקצוע, שהתחילו להכווין אותי – איך להפוך את הצילומים ליותר מקצועיים. התחלתי ללמוד ולקרוא חומרים ומצאתי את עצמי מתאהב בזה ומשתפר ונהנה
אז איך זה הפך גם לעבודה?
“כשהעליתי תמונות לפייסבוק, אנשים התחילו לבקש ממני לבוא לצלם. צילמתי את יום קצרין, הזמינו אותי ממדרשת הגולן, פתאום אנשים פנו אליי לקנות תמונות שצילמתי וככה זה זרם לאירועים פרטיים ופרויקטים נוספים. בכסף שהרווחתי, קניתי מצלמה יותר משוכללת וחצובה ועדשות ואני כל הזמן משתדרג ולומד עוד“.
מגלה את הגולן מחדש
מה אתה בעיקר אוהב לצלם?
אוהד: “אני אוהב לצלם הכול, אבל מחובר מאוד לצילומי טבע. כשהתחלתי לצלם, לקחתי לעצמי משימות, במה להתמקד. בשנה הראשונה, צילמתי בעיקר פרחים. שנה אחר כך – מפלים ומאגרים. בשנה השלישית, קניתי עדשה ארוכה, כדי לצלם בעלי חיים וציפורים“.
כשאני מצלם, יש לי את החופש והשקט, הרדיפה אחרי אושר מסוים. שם, אני גם מגלה את העושר שבטבע. כשאתה רודף אחרי תופעות עונתיות, אתה מגלה את הגולן מחדש, אתה רואה איך הטבע משתנה כל הזמן וזז וזה מדהים
מה מושך אותך בצילום?
“כשאני מצלם, יש לי את החופש והשקט, הרדיפה אחרי אושר מסוים. שם, אני גם מגלה את העושר שבטבע. כשאתה רודף אחרי תופעות עונתיות, אתה מגלה את הגולן מחדש, אתה רואה איך הטבע משתנה כל הזמן וזז וזה מדהים. בנוסף לזה, הרעיון שאתה מייצר משהו משלך ממלא ומספק את הנשמה“.
שנת הקורונה הייתה שנה טובה לצלמים, היה הרבה זמן פנוי?
“נכון, באמת צילמתי הרבה בתקופה הזאת. דבר נוסף שקרה, הרבה ילדים, שהיו בבית וחיפשו תעסוקה, פנו אליי להתייעץ והתחילו לצלם. יצא שהעברתי להם סדנאות קצרות בצילום וכמי שעוסק גם הרבה עם נוער, זה בשבילי ערך מוסף שהיה טוב בתקופה הזאת“.
איך הגיע היוזמה לתערוכה?
“הרעיון לתערוכה הגיע תוך כדי יוזמה אחרת, שהייתה אמורה להיות מוצגת ב‘צנובר‘ ולא יצאה לפועל. אני אוהב לבוא לצלם בעין קשתות, מקום מקסים, עם נוף מטריף, וחשבתי שזה יכול להיות מקום מושלם להציג את התמונות שלי. פניתי לאבישג ולשמחתי, היא מיד הסכימה ושיתפה פעולה.
“אני תמיד שמח ומתרגש לקבל פידבקים על הצילומים שלי. אני שולח תמונות שלי בקבוצות ווטסאפ שלי לאנשים שמבקשים לקבל ולא מחוברים לרשתות. הצילומים שלי גם מפורסמים לא פעם בחדשות בערוצים 12 ו-11 ויש בזה הרבה סיפוק וכיף“.
לאן אתה שואף להגיע, מהו החלום?
“סיימתי לאחרונה לימודי הנדסת בניין. אני שואף שזאת תהיה הפרנסה שלי והצילום יהיה בנוסף. השנה, הפקתי לוח שנה עם הצילומים שלי, שהגיע גם לחו“ל. אני מתכנן לייצר פאזל, אני מוכר תמונות שלי ומצלם אירועים קטנים ואוהב את זה. אני שמח להתפתח ולהתקדם ולהמשיך ליהנות מזה. אשמח שתושבי הגולן יגיעו לעין קשתות וייהנו גם מהצילומים שלי שם ובהזדמנות זאת, תודה לאבישג על הבמה“.
