בשולי החדשות: חסן עכאשה, האחראי על שיגור רקטות משטח סוריה לעבר ישראל, חוסל לאחרונה בפעילות של חיל האוויר. לעומתו, תל עכאשה יציב וקיים בשולי רכס בשנית

מאת: ערן מאיר, ארכיון הגולן, “מכון שמיר למחקר”

בתמונה: נבי עכאשה במפה ששרטט גוטליב שומאכר: המקום המוקדש לנבי מסומן מצפון לפסגה. בצד שמאל – הכפר הצ’רקסי ג’וויזה, כיום מדרום לאלוני הבשן, בצד ימין – הכפר ברייקה, הנמצא מזרחית לגדר הגבול של ימינו

אחד השמות “שכיכבו” לאחרונה בכותרות החדשות הוא חסן עכאשה, האחראי על שיגור רקטות משטח סוריה לעבר ישראל. הנ”ל חוסל לאחרונה בפעילות של חיל האוויר. גם אנחנו בגולן חווינו את תוצר פעולותיו ומה טוב, שגם הוא חווה את תגובתנו ההולמת והמידתית. אם היינו רוצים להנציח את זכרו הלא-מבורך, ואיננו רוצים, אולי היינו בוחרים לקרוא על שמו את אחד מתלי הגעש בגולן. 

בעצם, אין צורך, יש כבר אחד כזה, לא רחוק מאלוני הבשן – תל עכאשה, שבשולי רכס חזיקה (ובעברית: הר עיקש שבשולי רכס בשנית). התל נמצא מזרחית לגדר הגבול, אולם בשטחה הריבוני של מדינת ישראל. כמו כל תלי הגעש האחרים, גם תל זה “הצמיח” מתישהו מוצב צה”לי שבעבר היה מאויש, אך מזה שנים רבות זוכה רק לביקורים, מדי פעם. כשגוטליב שומכר, החוקר הגרמני, ביקר בגולן, במאה הי”ט, הוא עוד ראה על פסגתו את קברו של נבי עכאשה. אז מיהו אותו עכאשה שכן זכה להנצחת עולם כאן בגולן? 

שייח עכאשה הנ”ל היה מבני חבורתו של הנביא מוחמד (וכמו שאר הדמויות הנזכרות בקוראן, זכה אף הוא לתואר נבי). איך בדיוק התגלגל זכרו דווקא לאחת מפסגות הגולן? “זו חידה ותשובה לי אין”. אולי זה קשור במסורת מוסלמית קדומה המספרת על מפגש היסטורי שהתרחש לא רחוק משם, במקום בשם  ג’ביה (Jabye). בהזדמנות זו, נפגש הח’ליף עומר, יורשו של מוחמד ומייסדה של החליפות האיסלמית (לא דעאש, אלא זו המקורית), עם תושבי האזור, מן הסתם הע’סנים, שבט ערבי שחי כאן באותה תקופה ואף זכרו מונצח באחת מפסגות מזרח הגולן, תל ע’סניה (בשמו העברי – הר בני-רסן. תל שהיה ידוע בחוות טורבינות הרוח שעליו, עד שאת הבכורה נטלו הטורבינות החדשות). 

אפשר להשלים קצת מדמיוננו ולהציע שאחד מבני החבורה, עכאשה הנ”ל, בדיוק הלך לבית עולמו ואת מקום מנוחתו קבעו חבריו בפסגת הר קטן עם נוף נהדר, במזרח הגולן. האמת היא שאם מדקדקים במסורת, מגלים כי על מורדות ההר היה וולי, דהיינו מקום מקודש, לא דווקא קבר. זה אולי מסביר את העובדה שגם ברחוב שטראוס בירושלים ישנו מסגד המכונה נבי עכאשה וגם שם מזהה המסורת המוסלמית את קברו של הנ”ל. בשנים האחרונות, היה מי שהפך את המקום לקברו של בנימין בן יעקב. אבל כל זה שייך כבר לעניין אחר.

המובלעת

אם כבר בכפל שמות עסקינן, עכאשה מיודענו, מצא את מותו בשעה טובה (טובה בשבילנו, קצת פחות בשבילו), בכפר בית-ג’ן, לא ההוא שבמרומי הר מירון, אלא זה שלמרגלות החרמון וגם שם כבר היינו. במלחמת יום הכיפורים, כבש צה”ל את הכפר, כחלק מהשטח שכונה “המובלעת הסורית”. קצה המובלעת, שם גם התחולל קרב קשה, היה בכפר מזרעת בית-ג’ן, אם תרצו, שכונת ההרחבה של כפר-האֵם. כפר זה ידוע במעיינותיו השופעים (כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת). בשנות ה-60′, סיפקו מימיו את מי השתייה לכפרי הגולן באמצעות רשת מגדלי המים המוכרת לנו (וגם זה עניין להזדמנות אחרת).
יותר מחצי שנה ישבו כוחות צה”ל במובלעת ההיא. נאחל ונייחל כי המלחמה הנוכחית תהפוך גם היא לזיכרון רחוק והימים שעוד נכונו לנו נכונים ורחומים יהיו על כולנו.