היא ראש אולפנת הגולן-קצרין. התפקיד ניהולי, אבל היא קודם כול – מחנכת. ביום שישי, כולם יחד מבשלים לשבת ו”משתדלים שבתוך ריבוי המשימות, האווירה תהיה שמחה ותהווה שער מכבד ומשמח לשבת”. האורחת שלנו לשבת היא ורדית טפרברג, מחיספין
קצת על עצמך
“ורדית טפרברג. נולדתי למשפחה דתית-לאומית, ארבעה אחים. אח גדול ממני ושתי אחיות צעירות יותר. ילדות עם הרבה חברים מהשכונה. הייתי חניכה, מדריכה וקומונרית בסניף ‘עזרא’ כפר גנים. למדתי בתיכון באולפנית בתל אביב וזכיתי להתחנך אצל הרב והרבנית מגנס.
“אוריה, אישי, ואני הכרנו כמדריכים בסניף וברוך השם זכינו להתחתן ולהקים בית. אנחנו הורים לשבעה וסבאסבתא לשלושה נכדים. שתי בנותינו הגדולות, תהלה ותמר, נישאו ברוך השם. תהלה, נשואה לנריה ואימא לרועי, היא אחות בפגיה בבית החולים ‘לניאדו’ והם גרים בחריש.
“תמר נשואה לעתניאל והם הורים לבועז ולטל. תמר היא עובדת סוציאלית והם עברו השנה לגבעת שמואל.
“הדס – סטודנטית לבימוי תאטרון בסמינר הקיבוצים, אורי – בת שירות לאומי ב”שלווה”, שלמה הוא תלמיד י”ב בישיבה התיכונית בחיספין, נעה – תלמידת כיתה ח’ בבית החינוך “ואהבת” בקשת וגלעד – תלמיד כיתה ד’ בתלמוד תורה, בחיספין”.
עיסוק
“כבר שמונה שנים, שאני משמשת כראש אולפנת הגולן-קצרין. אולפנה מיוחדת, המונה כיום 250 תלמידות יקרות. זוהי השנה הראשונה, בה בוגרות החטיבה שלנו עולות לכיתה ט’. משמח להיות עדה להתפתחות השש-שנתית באולפנה, המהווה בית חם לבנות הגולן והסביבה. בית, שכל הצוות בו משתדל לראות כל תלמידה ותלמידה כבת ולדאוג לה. בית ששואף לתת מעטפת נכונה וקרקע גידול בריאה לתלמידות, על מנת שיוכלו להתקדם למקום הגבוה ביותר האפשרי לכל אחת”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בפתח תקווה, כשעוד היו בה פרדסים”.
מגורים
“חיספין. אחרי מסע בכל מיני מקומות, קבענו את ביתנו בגולן. בתחילת דרכנו, גרנו במעלות, שם אוריה למד בישיבת ההסדר. אני למדתי לשון עברית ולימודי ארץ ישראל, באוניברסיטת בר אילן והמשכתי את לימודיי עד לסיום התואר, על אף המרחק הרב מהאוניברסיטה.
“לאחר שנתיים, המשכנו, עם עוד כמה משפחות, להקים גרעין תורני בזיכרון יעקב. בתקופה זאת, התחלתי לחנך כמחנכת צעירה מאוד באולפנית ‘אמונה-אלישבע’, בפרדס חנה. היה מרגש ומאתגר להתחיל לחנך תלמידות י”א-י”ב, כשלא הייתי מבוגרת מהן בהרבה. הגיל שלי נשמר אז בסוד… בתקופה זו, אוריה ניהל את הפנימייה בכפר הנוער ‘נווה מיכאל’. גרנו שם ונחשפנו למורכבות החיים ולקסם שבעולם החינוך. למצוא את המסילה ללבם של כל תלמיד ותלמידה, לא לראות אותם רק ב’כאן ועכשיו’, אלא לחשוב עליהם בעוד שנים קדימה – מה הם יהיו? לאילו נתיבים יתפתחו? איך יפתחו את עצמם ויקימו את משפחותיהם?
“העבודה בכפר הנוער לימדה אותנו להקשיב לנערים ולנערות ‘בגובה הלב’, להבין שעם ישראל הוא מגוון ועלינו ללמוד לחיות עם תרבויות שונות, תפיסות חינוכיות שונות ומורכבות של מצבים.
“מפרדס חנה, כשאנחנו כבר הורים לארבעה ילדים, בחרנו לצאת לשליחות חינוכית בקהילת סנט לואיס, במדינת מיזורי, בארה”ב, מטעם ‘תורה מציון’. הכרנו קהילה יהודית, ציונית, מיוחדת, שבה פעלנו בהרבה מישורים. בבית הספר שבו לימדנו, זכינו לקיים את הברית לבננו, שנולד לאחר ארבע בנות. מאחר שמשפחתנו הייתה רחוקה מאתנו מאוד, בחרנו לקיים את הברית בבית הספר, כשאורחינו היו כל תלמידי בית הספר, מכיתה א’ ועד כיתה ח’, כל צוות המורים והקהילה החמה והמחבקת.
“לאחר ארבע שנים, שבנו לארץ והתמקמנו בטבריה, שם הכרנו אנשים מופלאים שלימדו אותנו פרק באמונה תמימה בה’, מסורתיות שלא צריך הרבה לדבר עליה, היא פשוט נוכחת. אני זוכרת ששכנתי בטבריה הגיעה אליי יום אחד ואמרה לי: ‘ורדית, את יכולה לעשות לי טובה?” מובן שעניתי בחיוב והיא ביקשה ממני לאפות לי חלות בכל יום שישי. כששאלתי מדוע זאת נחשבת טובה, ענתה לי: “אני כל כך רוצה לקיים כל שבוע מצוות הפרשת חלה, אך משפחתי קטנה, הילדים יצאו מהבית ואין לי צורך בכמות גדולה של חלות. בבקשה, תסכימי שאכין לך כל שבת חלות ובכך תזכי אותי במצווה”.
נפעמתי והוקסמתי מהרצון העז להידבק במסורת ולחיות חיים של אמונה באופן שאותו לא הכרתי. גדלתי בקהילה דתית שבה הייתה תפיסה דיכוטומית לגבי מי דתי ומי לא. במידה רבה, קבעו צורת החיים והלבוש ופה, בטבריה, השתנו לי המוסכמות שעליהן גדלתי. חייבת לומר שהחיים בטבריה היו מרתקים ומילאו את לבנו באהבת ישראל.
“בטבריה, זכיתי לחנך ב’אולפנית טבריה’ ארבע שנים מופלאות, שבהן עברתי עם תלמידותיי מסע מכיתה ט’ ועד לסיומן את כיתה י”ב. הכרתי שם אנשי חינוך משכמם ומעלה והתחזקה בי שם תחושת השליחות בחינוך למען בנות ישראל. התחנה הבאה הייתה חיספין, מאז ועד היום”.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי הוא יום מיוחד, יום שכולו האטה בקצב החיים והכנת הלב לשבת. את יום שישי אני נוהגת לפתוח בשיעור פילאטיס ומיד לאחריו, אוריה ואני יוצאים לפגישה השבועית שלנו – בבית קפה, בטיול, או בפעילות זוגית אחרת.
“לאחריה, אנחנו מבשלים יחד לכבוד שבת, בעזרתם של הילדים. משתדלים שבתוך ריבוי המשימות, האווירה תהיה שמחה ותהווה שער מכבד ומשמח לשבת”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“בראש ובראשונה, סעודות השבת מתמקדות במפגש משפחתי. אנחנו אוהבים מאוד לשיר יחד, לדבר, כל אחד משתף מאירועי השבוע שלו, דנים לפעמים בסוגיות מחשבתיות, בענייני פרשת השבוע. האמת היא שארגון שולחן השבת תמיד העסיק אותנו, גם כשהילדים היו קטנים. נהגנו לערוך סבב ‘עין טובה’ על השולחן, כדי ליצור חיבור בין הילדים ולהרגיל אותם לראות טוב. כשהילדים היו קטנים יותר, את פרשות השבוע לימדו בובות תאטרון שהתחפשו לדמויות מהפרשה וכדומה. תמיד חיפשנו חידות ואתגרים כדי להאהיב את הישיבה סביב השולחן.
“סעודות השבת אצלנו תמיד היו ארוכות מאוד וכל החברים של הילדים, שהגיעו אחרי הסעודה שלהם לקחת את הילדים למפגשי הנוער, הופתעו שאנחנו רק במנה הראשונה…
בקיץ, בחורף, בסתיו ובאביב, גם אם מרכיבי הארוחה ישתנו, תמיד יהיה בסעודת ליל שבת מרק עוף, עם המון ירקות והמון תבלינים. אף אחד אצלנו לא מוותר על המרק הזה, כולם מגדירים אותו ‘עונג שבת’. בערב שבת, אנחנו אוהבים גם דגים מרוקאיים חריפים, ובסעודת הבוקר – תמיד תמיד יהיה גם חמין. מזג האוויר לא לגמרי משנה”.
זיכרון ילדות משבת?
“אני זוכרת בבית הוריי, בפתח תקווה, שתמיד הגיעו לשבות אתנו סביב שולחן השבת עולים חדשים, קשישים ואנשים שחיפשו מקום להיות בו. זכורה לי העולה החדשה הקשישה מרוסיה, שדיברה אתנו רק יידיש והעולה מארה”ב, שהגיע אלינו כי לא היו לו קרובים בארץ ועוד.
“זה מסוג הדברים שההורים שלנו לא חינכו במילים ובדיבורים, הם פשוט עשו. לי, כילדה, כל נושא הכנסת האורחים היה נוכח ומשמעותי”.
ספרים/עיתונים בשבת?
“בשבת, אני נוהגת ללמוד בעצמי ועם הילדים שלי. הלימוד הוא סביב פרשת השבוע, בדרך כלל ספריו של הרב זקס, ‘נתיבות שלום’ ואת ספריו של הרב אייל ורד. בכלל, הספרים שליד המיטה שלי הם רבים ואני קוראת מכולם יחד.
“אחד הספרים שאני קוראת עכשיו הוא ‘רמזי אלול’, של הרב אייל ורד, ו’גשר בנות יעקב’, של הרב חיים נבון”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“ככל שזה יישמע קלישאתי, המפגש המשפחתי הוא הדבר המהנה ביותר שלו אני מחכה כל השבוע. מכיוון שתפקידי באולפנה דורש ממני את מרב הזמן שלי ביום-יום, השבת מוקדשת כולה למשפחה”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“אני זוכרת שבת מיוחדת מאוד, בזמן שהיינו בשליחות בסט. לואיס וזכינו לארח בביתנו לשבת את הרב חיים דרוקמן זצ”ל. התרוממות הרוח בשולחן מעצם הישיבה שלו אתנו הייתה מיוחדת וזכורה במיוחד. עם זאת, גם לאחר חוויות כאלה, עדיין מה שממלא אותי יותר מכול הוא בעלי, ילדיי ונכדיי”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“כל השנים, אני משתדלת לקבוע לי שיעורים ללימוד תורתה של ימימה אביטל. אני אוהבת לנגן ולשיר, לעשות הליכות ביישוב, לבד או עם אחד מהילדים, לעשות פילאטיס ולשחק עם הילדים והנכדים”.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“בתקופת הקורונה, אחד האתגרים הגדולים ביותר שלי היה לנהל את האולפנה מרחוק. צוות המורות והמורים היו עם ילדיהם בבית, המערכת המשיכה לתפקד והשתדלנו לתת לכל תלמידה את המעטפת הנכונה לה – לימודית וחברתית. הקורונה חיזקה בי את התחושה עד כמה חשוב לבנות חוסן בנו ובתלמידותינו. תלמידות ואנשי צוות, עם חוסן פנימי משמעותי יותר, התמודדו טוב יותר עם אתגרי התקופה.
“אתגר נוסף הייתה המחשבה איך אנחנו מצליחים להמשיך להנכיח את הרוח בחיי הבנות גם ממרחק. להמשיך אתן את מסען בעבודת ה’ ולא להשאיר חלל, רק בגלל החוסר שיצרה המציאות הבריאותית. התברר לי עד כמה נחוצות זריזות וגמישות בתפעול הסיטואציות המשתנות. כל יום נראה אחר מקודמו, מצאנו עצמנו בסיטואציות מורכבות מאוד, שחייבו אותנו כל העת להמציא את עצמנו מחדש”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“הולכת כל השנים עם עצה חכמה של שלמה המלך במשלי: ‘כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם’ – ברור לי שכל המוצא אותנו בחיים הוא שיקוף של מה שאנחנו משדרים. אדם המקרין טוב ורואה טוב – אוהב את ימיו, אוהב את הסובבים אותו, את ילדיו ותלמידיו, לעומת אדם המשדר נוקשות, עצבות וביקורתיות סביבו – כך הוא בעצמו רואה את העולם ולעולם אינו מרוצה ושמח.
“משתדלת תמיד לעבוד על עין טובה כלפי כל אדם, משתדלת לנקות שיפוטיות ולהאיר פנים. אני רואה את זה בחוש. כשאני מאירה פנים לאנשים, הלבבות נפתחים והלב הפתוח יוצר שיח נכון וחיובי”.
מהו החלום שלך?
“החלום שלי הוא שלכל ילד בעולם הזה יהיה מבוגר משמעותי שיאמין בו. שנפתח הקשבה אמתית זה לזה ושנדע להרחיב את הלב לדעות ולמחשבות שונות משלנו. שנגדל את עצמנו ואת ילדינו עם חוסן ועם אמונה בטוב שיש בעולם”.
מסלול, מעיין, או פינת חמד שאת אוהבת בגולן?
“אני אוהבת את הנוף המקסים הנשקף מהכביש לחמת גדר, או ממצפה אופיר ומאוד מאוד אוהבת את השביל והמעיין של המצפה לשלום. אין דברים כאלה!”.
מה את מאחלת לעצמך?
“אני מאחלת עוד הרבה שנים של בריאות לכל בני משפחתי, מאחלת לעצמי המשך עשייה מתוך שלווה פנימית ואמת, מאחלת שאהיה כלי נקי ומדויק לשליחות שלי בעולם”.
