מי היה מאמין שהבחור שנשר מבית הספר ובילה את חייו בדיג בחופי ברצלונה, יחליט לעזוב את משפחתו ולעלות ארצה על מנת לשרת בחטיבת כפיר הקרבית. תפסנו אותו לראיון קצר, דקות אחדות לפני שנשבע אמונים לצבא ולמדינה בכותל המערבי
עבור רובנו, ‘ברצלונה’ הוא עוד שם של עיר נופש בה נבלה את אחת מחופשות החגים, אך עבור דן מלאכי מדובר בעיר מולדתו, בה גדל והתחנך כל חייו. “גדלתי בברצלונה במשפחה יהודית” מספר מלאכי, או ליתר דיוק טוראי דן מלאכי, שסיים ביום חמישי האחרון את השלב הראשון של הטירונות הקרבית ונשבע אמונים לצה”ל ולמדינה בכותל המערבי בטקס מרגש. “זה היה החלום שלי, למדתי כל חיי בבתי ספר רגילים ולא בסביבה יהודית בכלל. בשלב מסוים הבנתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה לחזור לארץ ישראל. היה לי חסר שם משהו,” מספר החייל. “המשפחה שלי בברצלונה גאה בי ובהחלטה שלי לעלות ארצה. אך אין ספק שזה קשה להם,” הוא מוסיף. כשהגיע דן לגיל בגרות, החליט שבעיר הנמל בקטלוניה כבר לא נשאר מה להציע עבורו. “המצב הכלכלי בברצלונה בפרט ובספרד בכלל לא בשיאו, גם בלימודים לא הייתי מצטיין,” מספר דן בחיוך כשנזכר בתלמיד השובב שהיה. “החלטתי לסיים את לימודיי בכיתה י’ והלכתי לעבוד בדיג, ובחברה של אבי שעוסק במכירת סחורות שונות,” מספר דן דקות ספורות לפני שהוא עתיד לעמוד בטקס ההשבעה החטיבתי.
דן חלם תמיד להגשים את חלומו ולהמשיך את מורשת אביו אשר היה לוחם בשירותו הצבאי בארץ. בזמנו שירת האב בסיירת של חטיבת הצנחנים, והבן שהתייאש מאורח החיים שניהל בברצלונה, החליט להגשים את חלום ילדותו, והלך בעקבות אביו. דן החליט שהוא עוזב את חייו ומשפחתו ועולה ארצה כדי להגשים את חלומו. הוא הגיע במסגרת תוכנית ‘צבר’ אל קיבוץ שער הגולן שם אימצה אותו משפחה מאמצת. “ידעתי מגיל צעיר שאני רוצה להיות חייל קרבי, לשמור ולהגן על המדינה שלי – על ישראל” מספר בגאווה דן. “התעניינתי בחטיבת כפיר במיוחד כי גם בן-דודי שירת בחטיבה הזו. זו החטיבה הצעירה והגדולה ביותר בצה”ל והפעילות שלה מאוד ניכרת,” מספר דן על בחירתו להתגייס לחטיבה בעלת הכומתה המנומרת.
דן הגיע לארץ בחודש מאי האחרון ונקלט על ידי חברי גרעין צבר בקיבוץ הצפוני. עם הגיעו ארצה, עבר פרויקט קליטה, היה באולפן על מנת לשפר את העברית שלו ולמד על התרבות הישראלית. “מתאים לי פה,” מדגיש מלאכי בעברית צחה. “בבית בברצלונה, נהגנו לדבר עברית על מנת לשמר את השפה והתרבות הישראלית בבית. אימא שלי היא במקור אנגלייה, אך היא בחרה לעבור גיור ולהפוך ליהודייה. זה נושא מאוד חשוב אצלנו בבית. אנחנו אוהבים את ישראל בבית, ובעקבות זאת, הבחירה שלי להתגייס התקבלה בחיבוק. כמובן שבכל זאת אימא דואגת בלי תקנה,” מספר מלאכי.
חווית הטירונות אינה קלה גם עבור אלה ששולטים בשפה העברית ובתרבות הישראלית. עכשיו תארו לכם את הקשיים שנתקל בהם דן כשהגיע אל קור ההיתוך הצה”לי: “בהתחלה בטירונות היה מאוד מוזר, לא הייתי רגיל לתרבות הישראלית ולאופן בו דברים מתנהלים כאן. אבל המפקדים היו מאוד טובים ושמחו לעזור לי. הרגשתי שהאנשים דואגים לי ולא רוצים שאוותר. אין ספק שהיה קשה, אבל לומדים להתגבר על הקושי,” הוא מספר. “ממש לפני טקס ההשבעה קיבלנו את הכלים איתם נעשה את המשך ההכשרה שלנו, אני קיבלתי את מקלע ה’נגב’. כל פעם שמתחילים ללמוד משהו חדש, או מקבלים משהו חדש, זה רק מעלה לי את המוטיבציה להמשיך ולהיות טוב יותר. כאן אני יכול לתרום מעצמי ואני מרגיש משמעותי בפעילות שאני עושה. כשאסיים את ההכשרה אוכל להגיד בגאווה שאני מגן על המדינה שלי”.
“מי שרוצה להצליח, צריך ללמוד ולהשקיע,” מסכם טוראי דן מלאכי. “אני בחרתי בדרך הצבאית, כנגד כל הסיכויים. חבריי מברצלונה הסתכלו עליי בעיניים תוהות, אבל פה בארץ, אני מרגיש שייך ושאני עושה את העבודה החשובה ביותר. אני גאה לשרת את המדינה ומקווה להמשיך לעשות זאת גם בעתיד,” הוא מסכם.
