לא, זה חזק: היא ובעלה גדלו בקצרין, אבל נפגשו רק לפני 12 שנה. ארוחת השבת שלה לוקחת את עצמה בקלילות והיא מכורה לכנרת. האורחת שלי לשבת היא ענבל לויטס
קצת על עצמך
“ענבל לויטס, בת 39 וחצי, נשואה לאיתי ואמא לשתי בנות נפלאות – אלה בת שמונה וחצי וגוני – שש וחצי”.
עיסוק
“אני הבעלים הגאה של ‘בטי בארץ הוינטג”. אני מייבאת בגדי וינטג’ מהולנד ויש לי שלוש חנויות בגדים – אחת בכפר האמנים באניעם, אחת בתל אביב ואחת אונליין, באתר של בטי. בטי היא הרבה מעבר לחנות בגדים, היא מוסד שמאפשר לנשים לעוף על עצמן, גם כשזה קשור לבגדים וגם כשלא”.
מגורים
“אנחנו גרים באניעם, בשכונה הוותיקה”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בקצרין וכך גם איתי ואיכשהו המפגש הראשון שלנו היה לפני 12 שנים! לא ראיתי אותו מעולם בקצרין לפני כן. מוזר, לא? כל דבר מתרחש בזמן שלו”.
איך נראה יום שישי שלך?
“מאז שפתחתי את החנות בתל אביב, לרוב, בימי שישי אני שם. אני נפגשת עם הרבה נשים, גם כאלו שמגיעות במיוחד לפגוש אותי וגם עוברות ושוות ובדרך כלל, אני מסיימת את היום ויוצאת מאוד מסופקת מהמפגשים, אל הגולן.
“אבל לפעמים, בימי שישי, אפשר למצוא אותי דווקא בחנות באניעם, כאשר אני מרגישה רצון להישאר קרובה הביתה.
“לפחות אחת לחודש, אני לוקחת שישי חופשי ונשארת בבית להתחרדן על הדק, או לחלופין, לנקות ולבשל”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“ארוחת השבת שלנו היא כזו שלוקחת את עצמה בקלילות. התפריט יכול להיות בישולים וסירים ויכול להיות גם חביתה וסלט, העיקר הביחד. יושבים, מדברים, צוחקים, מתרגשים שמחר שבת, כזה. לפעמים, אנחנו מתפנקים בשולחן מפוצץ כל טוב, אצל ההורים האהובים שלי בקצרין”.
מאכל אהוב במיוחד
“הכי אוהבת פסטה. שריטה של שנים. השותף שלי, בתקופת תל אביב העליזה, אף המציא שם לספציאליטה שלי – ספגטי פאתטי”.
זיכרון ילדות משבת
“השבתות בקצרין תמיד היו כיפיות. גדלתי בשכונת ‘גמלא’ שהיא השכונה הכי מגובשת בעולם. בשבתות, יכולנו לשחק מחניים ודגלים ולעשות הצגות, כבר מהבוקר! היינו חבורה ענקית של ילדים וכל היום שיחקנו בחוץ. איזה כיף היה לגדול בשכונה הזו”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“בשבת, אני מנסה להתנתק מהנייד. לא מצליחה הרמטית, אבל בהחלט מורידה פעילות ברשתות ותמיד יהיה באמתחתי ספר טוב לאמבטיית שמש על המרפסת שלי. זה התענוג הכי גדול בעולם.
“בשבת, הכול בעצלתיים, לשעון אין משמעות. על פניו, כעצמאית, אני יכולה להחליט שאני נחה דווקא בראשון, אבל יש משהו אנרגטי בזה שכולם נחים בשבת, שמאפשר שקט נפשי”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הייתי רוצה שולחן שבת עם סבתא שלי מסעודה, זכרה לברכה, אימא של אימא. אני זוכרת את הארוחות אצלה כדבר הכי חם בעולם. שפע מטורף של אוכל וכל ביס עטוף בכל כך הרבה אהבה מנחמת. היא דיברה רק מרוקאית, והתקשורת אתה הייתה שיחה של הלב רוב הזמן, והיה שם לב בכמויות. בטונות. אני מתגעגעת אליה יותר, ככל שעובר הזמן”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“אני מכורה לכנרת ובכל רגע פנאי שיש לי, תוכלו למצוא אותי שם, בלי קשר לעונת השנה. לא מאלו שנכנסים לשחות לעומק, יותר מאלו שמהרהרים על החוף”.
מה לא יודעים עלייך?
“אני די כותבת על מה שעובר עליי, בעיקר בפייסבוק, אז יודעים עליי יחסית הרבה יותר מעל אחרים. הרבה אנשים חושבים ש’בטי’ כבר ממש ותיקה, כי היא בהחלט עשתה הרבה רעש בשנתיים, אבל עד לפני שנתיים ניהלתי רכש במפעלים. הכי אפור ולא קשור לחיים שלי כעת”.
מהו החלום שלך?
החלום שלי הוא שהמבט שלנו, כמשפחה, ימשיך להיות אופטימי, שנוכל לחיים האלו ממקום של ביחד ושל עוצמה בריאות וביטחון.
“מאחלת לבנות שלי להמשיך ליהנות מהטוב שלגולן יש להציע להן. אני מאחלת לעצמי ש’בטי’ תמשיך לשגשג, ושהקהילה סביבה תגדל ותתעצם”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“אני מאוד אוהבת בגולן את הווייב של האנשים. אין פה פוזה ואין מסכות וכולם, בדיפולט שלהם, נחמדים אחד לשני. אני מרגישה שאני חיה בבועה של אהבה כאן בגולן. מאמינה שהווייב הגולני שלי תרם רבות להתפתחות ואפילו להצלחה של ‘בטי'”.
מה את מאחלת לעצמך?
“מאחלת לעצמי שאמשיך לפרוץ את הגבולות של עצמי ואוכיח לעצמי שאם אני רוצה משהו, השמים הם הגבול. מאחלת לעצמי להיות בעשייה ברוכה עוד שנים ארוכות. מאחלת לעצמי להמשיך לגדל את בנותיי, יחד עם איתי, בחופש ושקט ונעימות”.
