הבית של לילך שרייבר הוא בית פתוח לכולם עם שפע של אוכל ואירוח כיד המלך. בהזדמנות, הם ישברו כמה קירות וירחיבו את החלל הציבורי
ספרי קצת על עצמך
“אני לילך שרייבר, בת 40, נשואה לקותי, בן הגולן שנולד בנוב ועובד כרפתן. אימא לשלושה ילדים – תאומים בני שתים עשרה, שי ונוי ובר, בן חמש וחצי. הגעתי לקצרין בגיל שלוש, מצפת. תמיד חייתי בקצרין, גם בצבא, בלימודים האקדמאיים וגם כשעבדתי בחיפה. בזמנו, עבדתי כמנהלת רפואה משולבת לקידום בריאות של מחוז צפון בקופת חולים ‘לאומית’. בסך הכול, עבדתי כשמונה שנים ב’לאומית’. התחלתי בקצרין, המשכתי לטבריה ובסוף, עבדתי בחיפה.
“לאורך כל השנים, קצרין הייתה העוגן, גם אם נאלצתי לחזור הביתה בשתים עשרה בלילה. עם סיום עבודתי ב’לאומית’, עבדתי במועצה האזורית גולן, בתור מנהלת משאבי אנוש. לאחר ארבע שנות עבודה במועצה, החלטתי להגשים את החלום שלי ולפתוח עסק של ייעוץ ארגוני ואימון אישי ועסקי”.
“חשוב לי שירגישו אצלי בנוח. באופי שלי, חשוב לי לתת מכל הלב. תמיד לתת וכמה שיותר ובמקביל, לדעת לקבל אליך אנשים, זה בעצם מה שממלא לעצמך את החיים. הנתינה היא המהות שלי, של קותי ושל הבית”
איך הגעת לתחום הייעוץ והאימון?
“בעבודתי ב’לאומית’, תמיד הגעתי למקום שהיה הרוס, או לא קיים ותוך זמן קצר, הצלחתי להביא אותם לתוצאות מרחיקות לכת, שאפילו אני לא האמנתי. חיפשתי הגדרה למה שאני עושה והבנתי שקוראים לזה ייעוץ ארגוני. סימנתי לעצמי מטרה – עד גיל ארבעים, לפתוח עסק לייעוץ ארגוני. הלכתי ללמוד את התחום ולפני כמעט שלוש שנים, פתחתי את העסק.
חשוב לי לציין, שבכל מקום שבו עבדתי, היה לי מאוד חשוב לעבוד עם ומול עסקים מקומיים. לתת פרנסה קודם למי שגר באזור. היום, בעבודתי כיועצת ארגונית, משמח אותי לתת ייעוץ לארגונים ולעסקים באזור ולעזור להם למנף את עצמם.
“פתחתי את העסק שלי ממקום של שליחות. הרגשתי שיש לי את היכולת האמתית לעזור לעסקים, לארגונים ולמנהלים”.
מהו החלק האהוב עלייך בבית ?
“אני מאוד אוהבת את הגינה שלנו. יש בה תחושה של פרטיות ונוף עוצר נשימה. חרמון מימין, במרכז, הרי הגליל ומשמאל, הכנרת. כל יום אחרי העבודה, לא משנה מתי אנחנו מגיעים הביתה, אנחנו יושבים בגינה ומרגישים כאילו זה הצימר הפרטי שלנו. חלק מהגינה מקורה, יש פינת זולה כיפית, יש מטבחון שמשרת אותנו עם מנגל, מעשנת, כיריים וכיור, ממש כיף גדול. כמובן, יש גם עצי פרי ועצי נוי וצמחי תבלין להכנת התה. יש טרמפולינה גדולה לילדים, דשא רחב ידיים למשחקי הכדורגל. כיף לנו, כיף לילדים ולאורחים שמגיעים”.
האם יש פריט אהוב במיוחד?
“אני אוהבת את השעון שתלוי לי בפינת האוכל. אני אוהבת את התוספת העיצובית שהוא נותן לקיר ולפינת האוכל. לצערי, השבוע הוא נפל, אז כרגע הוא לא עובד. במקביל, גם שעון היד נפל. כנראה מישהו למעלה מסמן לי שאני צריכה לקחת את הזמן ולהרגיע.
פריט נוסף, עיקרי ואהוב בבית, הוא למעשה המקרר. מקרר שתמיד מלא בכל טוב, סמל לשפע, למשפחה ולאורחים, זו מהות הבית הזה”.
כמו מתנ”ס
מהי הקנייה האחרונה שלך לבית?
לילך: “לאחר חמש עשרה שנה עם אותו סלון, שמאוד מאוד אהבנו, החלטתי שאני רוצה קצת לרענן את הבית והחלפנו את הסלון כולו. הקודם היה נוח מאוד, אבל היה כהה ונתן תחושה של כובד. עכשיו יש סלון חדש, רענן ובהיר, שמשרה אווירה אחרת בבית ועדיין משרה אווירה נעימה של בית, כי זו המהות”.
מהו החלק בבית שמייצג אותך?
“החלק בבית שמייצג אותי בצורה הטובה ביותר הוא המטבח. אנחנו אוהבים ומרבים לארח. אנחנו מארחים את כל המשפחה בימי שישי וכמעט את כל החגים חוגגים אצלנו, מלבד ליל הסדר וחג ראשון של סוכות.
“המטבח הוא החלק הכי פעיל בבית והוא עובד כמו מפעל הזנה. אנחנו אוהבים לארח, אוהבים לבשל, אוהבים לאפות. דבר ראשון בבוקר שישי, עם הקפה, אני כבר מחפשת איזו עוגה להכין, כמובן אם לא הספקתי לעשות את זה כבר בחמישי. גם אני וגם קותי לוקחים את נושא הבישול והאירוח בכיף ובקלות, בין אם מארחים שנים עשר איש לארוחת שישי ובין אם ארבעים איש לארוחת חג.
“לסופ”ש האחרון, למשל, הכנו מרק כתום, צלי בשר בתנור, פילה דג מרלוזה ברוטב אדום, אורז, שעועית מוקפצת, פרגיות בתנור, כרובית בתנור, מספר סוגי סלטים ולקינוח – פרוסות קשיו ומייפל, עוגת שוקולד עם קצפת, ספינג’ ומגש של פירות חתוכים יפה, בליווי קנקן תה. כל זה, יחסית, בקטנה”.
האם היית משנה משהו בבית?
“לאור עובדה שאנחנו מאוד אוהבים לארח, אז יש לנו צורך בחלל ציבורי גדול יותר ממה שיש לנו היום. בזמן תכנון ובניית הבית, תכננו שטח ציבורי גדול וחדרים יותר קטנים. חשבתי שהאזור הציבורי מספיק גדול, אבל טעיתי. עם השנים, המשפחה גדלה והחלל הצטמצם באופן יחסי. יחד עם זאת, אני בגישה שכאשר שהלב רחב, הקירות מתרחבים. בהזדמנות, נשבור קירות ונרחיב את אזור הסלון ופינת האוכל”.
האם יש משהו שחשוב לך להביע?
“אני אדם של אנשים, הבית שלנו הוא כמו מתנ”ס קהילתי. תמיד מלא אצלנו. נכנסים בלי לדפוק בדלת וכולם מתקבלים בחיוך גדול ומרגישים פה בבית. חשוב לי שירגישו אצלי בנוח. באופי שלי, חשוב לי לתת מכל הלב. תמיד לתת וכמה שיותר ובמקביל, לדעת לקבל אליך אנשים, זה בעצם מה שממלא לעצמך את החיים. הנתינה היא המהות שלי, של קותי ושל הבית”.
