ב-11 השנים האחרונות, אני רכזת חברתית באולפנת 'הגולן-קצרין' ועושה עוד כל מיני תפקידים נוספים בדרך. "בתחום שלי אני מתעסקת בכל מה שהוא כאילו לא לימודים. אני אומרת 'כאילו' כי אני מאמינה בכל לבי שהחינוך הכי עמוק קורה דווקא בזמנים האלה". האורחת שלנו לשבת היא תהילה מויאל, מקצרין
קצת על עצמך
"תהילה מויאל, בת 38, נשואה לגבריאל ואימא לשישה ילדים מקסימים עדיה (15), טליה (14), אחיה (12), נעמה (10), נריה (8) ואביה (4.5) וכלב בורדר קולי בשם 'צ'רלי'. משתדלת להיות אימא טובה ולגדל את ילדיי באהבה ובשמחה, מתוך אמונה ושליחות. פעילה מאוד, אוהבת לארח בכל זמן פנוי, אופה ומבשלת. אבא שלי קונדיטור, כנראה משם מגיעה האהבה לאפייה. אימא שלי בחרה להישאר בבית ולקבל אותנו כל יום עם אוכל חם במהלך הילדות ומשם, כנראה אני מבינה את החשיבות הגדולה שיש לי להכין אוכל חם לילדיי, בכל הזדמנות".
איפה נולדת וגדלת?
"גדלתי בחולון, למדתי ב'צביה' בת ים ובהמשך, למדתי תואר ראשון, באוניברסיטת בר אילן ותואר שני במכללת גורדון".
מגורים
"קצרין, כבר 15 שנים.
"אחרי שהתחתנו, בעלי רצה ללמוד הוראה. היינו זוג צעיר, חיפשנו מקום שמאפשר למידה לתואר ומשולב עם בית מדרש ומלגת לימודים. אחרי הרבה חיפושים ואתגרים, הרב של בעלי סיפר שחבר שלו פותח פרויקט כזה בקצרין וכך מצאנו את עצמנו בדרך למקום שהייתי מגיעה אליו רק בטיול שנתי.
"הגענו לתכנית שהייתה עדיין ב'חבלי לידה', היא בדיוק נפתחה. הכרנו פה משפחות יקרות שהפכו למשפחה ממש! ועד היום אנחנו בקשר קרוב.
"כמעט כולם הגיעו לתכנית הלימודים ונשארו לגור בקצרין. אנחנו עושים שבתות יחד, חגים ואירועים משפחתיים. אני תמיד אומרת שהילדים שלנו גדלים עם חברים שהם ממש כמו בני דודים, זכות גדולה!
"ההתחלה בקצרין הייתה מאתגרת. אני רגילה לעיר. לישון עם רעשי אוטובוסים ואנשים צועקים בדרך לבילוי. הגעתי למקום כל כך שקט, שבעיניים שלי בקושי ראיתי אנשים ברחוב. היום, אני יודעת להעריך את הנחת והשקט, את הזכות להיות במקום מתוק וקטן יחסית, להכיר אנשים ברחוב, מקום שיש בו עזרה הדדית ואכפתיות, מקום חם".
עיסוק
"ב-11 השנים האחרונות, אני רכזת חברתית באולפנת 'הגולן-קצרין' ועושה עוד כל מיני תפקידים נוספים בדרך. האולפנה בשבילי היא בית לא רק מטאפורית, אני ממש גרה כמה מטרים מחוץ לשער האחורי של האולפנה (עוד מעט נעבור לאולפנה חדשה וזה ישתנה). אנחנו צוחקים שהאולפנה היא כבר חלק מהבית שלנו. ילדתי את שלושת ילדיי האחרונים תוך כדי חינוך כיתה, במקביל לתפקיד הריכוז וזכיתי לחיבוק גדול מכולם. הילדים שלי גדלו לתוך האולפנה והיה מאוד טבעי כששתי בנותיי הגדולות הגיעו לכיתה ז' שהן גם ילמדו באולפנה. באולפנה יש צוות איכותי, אנשים טובים ולבביים שהפכו עם השנים לחברים. כיון שאני מתוך המערכת, אני מכירה וסומכת על כל אחת ואחד. אני יודעת כמה כל מורה תעשה את כל מה שהיא יכולה כדי שהתלמידות שלה יצליחו. יש באולפנה אנשים עם מסירות גדולה ותחושת שליחות. אלו האנשים שאני רוצה שיחנכו את הבנות שלי ואת בנות הגולן".
מה את הכי אוהבת בעיסוק שלך?
"בתחום שלי אני מתעסקת בכל מה שהוא כאילו לא לימודים. אני אומרת 'כאילו' כי אני מאמינה בכל לבי שהחינוך הכי עמוק קורה דווקא בזמנים האלה. כחלק מהתפקיד שלי, אני מארגנת לכל כיתה מסע שמותאם לגיל שלהן. זהו אתגר להביא תכנית שונה לכל כיתה, עם גובה אחר ומענה שונה. במסעות, מבקרים במקומות ופוגשים אנשים שהמסרים שלהם נשארים לכל החיים. בעזרת צוות המדריכות, אנחנו מארגנות אירועים כללים, טקסים, ימים מיוחדים במהלך השנה, הפעלת מועצת תלמידות, טיולים, ערבי הורים, ימי שיא ועוד, ברוך השם לא נחים לרגע. המטרה שלנו היא לתת מעטפת של אווירה ורוח לכל המסרים הגדולים שאנחנו רוצים להטמיע בבנות שלנו ואתם הן יצאו לחיים הבוגרים.
"באחת ממסיבות הסיום של השמיניסטיות, ניגשה אליי אימא להודות לנו על כך שהמסע של כיתה י' שינה לבת שלה את החיים. היא הוסיפה שאפשר להסתכל על החיים של הבת שלה לפני מסע תודעה ולאחריו. לשמוע כזה דבר זה מרגש!
"היה לי מקרה עם תלמידה שהייתי מחנכת שלה. היינו בהצגה מיוחדת בתאטרון 'נא לגעת', של עיוורים, חרשים ואילמים. היא ראתה אותם וכשיצאנו היא אמרה לי שאחרי הצגה כזאת, היא כבר לא יכולה להתלונן יותר.
"יש לי עוד המון סיפורים של אמירות ומעשים שיכולתי לראות בפועל כמה החינוך החברתי הוא קודם כול חינוך! כמה הוא מייצר שינוי וזה סיפוק עצום בשבילי.
"הפעילות החברתית מייצרת חיבור לערכים ולמסורת. התפקיד שלנו זה ללמד על העבר ולתווך את ההווה ומתוך שיח ועיבוד, לצאת עם תובנות לעתיד".
מה עשית קודם?
"עבדתי בבית ספר 'ואהבת', בקשת, עם נירה אריה, שהייתה המנהלת שלי, לה אני חייבת הרבה מהדרך שעשיתי. לפני זה, עבדתי ב'אוהלו', כיועצת לתואר ראשון. נירה שמעה שהעברתי חוג לילדים והיא באה עם הצעה לבוא להיבחן לחינוך כיתה. הייתי עם תואר ראשון בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אבל עדיין בלי תעודת הוראה. כשהבנתי שאני הולכת לקבל את ההצעה, הפכתי מעובדת ב'אוהלו' לסטודנטית והשלמתי את תעודת ההוראה, הרבה בזכותה".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי שלי מתחיל ביום חמישי. אני מתחילה קודם כול לאפות ואחרי שיש לי מלאי מתוקים, הכולל עוגה חלבית שווה, עוגה פרווה, קינוחים לארוחה ועוגיות, אני יכולה להתחיל לבשל. אני מכינה הרבה סלטים ומבשלת לשבת וגם לתחילת השבוע, כי חשוב לי שיהיה אוכל חם זמין.
"בחמישי בלילה, בדרך כלל, נשארת אתי הבת השנייה שלי, טליה ועד שלוש בבוקר, אנחנו עובדות במרץ כדי להספיק כמה שיותר.
"ביום שישי, אני חוזרת למטבח בקצת יותר נחת. ברדיו, תמיד יהיה שיעור תורה על פרשת השבוע ושירים לשבת. לארוחת צוהריים של שישי, תמיד יהיו לחמניות מתוקות עם שניצל, מטבוחה וחצילים, הכי בית שיש. אם התארגנו טוב, בשבתות קיץ יהיה גם שנ"צ".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"על דגים לא מוותרים באף ארוחה. דגים מרוקאיים עם חלה, עדיף של בית, זה הכי שבת שיש. בערב שבת, הילדים שלי חייבים מרק עוף עם קניידלך, בכל העונות בשנה, עד השבת שלפני פסח, שם עושים הפסקה. גם כשמתארחים אצל חברים, הרבה פעמים אני אכין מרק ואביא אתי. חוץ מזה 13-14 סלטים ומנה בשרית משתנה. זה משעמם אותי לבשל את אותו דבר, אז אני מחפשת מתכונים מעניינים כל השבוע ושומרת לי בוואטסאפ".
זיכרון ילדות
"הסבים והסבתות שלי גרו ברמלה ובלוד ובכל מוצ"ש, היינו נוסעים לבקר את הצד של אבא שלי, מלוד.
"בסיום הביקור, היינו רצים לקיוסק מתחת לבית וקונים ארטיקים או גלידות לבחירתנו. מהצד של אימא, אני זוכרת את חגיגות המימונה שהיו מלאות באנשים ומשפחה, הייתה שם שמחה כיפית".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"ההתנתקות מהעולם ומהטלפונים. החיבור למשפחה, לביחד, אנחנו מארחים הרבה והבית ברוך השם תמיד מלא בדברים טעימים ובשפע. אני אוהבת שיש זמן לכול, גם להיות עם חברים וגם לשבת על הספה ולקרוא 'פנימה', או ללמוד תנ"ך ולנוח".
המלצה על ספר
"'מה את מבקשת ספר על אהבה וגוף', של אוריה מבורך. הספר מדבר על סוגי שיח שונים בחברה בנושא של דימוי גוף ומיניות. היא מנתחת כל שיח עם דוגמאות וציטוטים שמאוד קל להפנים ולהזדהות. בספר, היא מראה בסוף את ההסתכלות היהודית הבריאה בנושא המיניות והצניעות והיחס לכל מיני נקודות נפיצות בתרבות ובהלכה.
"אני חושבת שזה עזר לי כאימא למתבגרות וכאשת חינוך, שעובדת עם נערות בגיל הזה, לדייק את השיח שלי והאמונה שלי לגבי מיניות בריאה וצניעות בכלל".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"הייתי שמחה לשבת לכוס שוקו בכל הזדמנות עם בעלי.
"הייתי שמחה – גם עם מרים הנביאה. אישה מיוחדת שמאמינה בדרך שלה וגם כשזה לוקח הרבה זמן, היא מצליחה לראות למרחוק. אישה-מנהיגה שמצליחה להיות משמעותית לעם שלם ובזכותה להביא להם מים, מקור חיים של קיום בסיסי, כדי להתפנות מדאגה קיומית להתקדמות רוחנית. הייתי רוצה לשאוב ממנה כוחות, להגיד דברים נכונים במקום הנכון, גם כשזה לא פשוט, להתבשם מאישה גדולה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"במהלך השנה, אין לי הרבה זמן פנוי, אבל במעט שיש לי, אני משתדלת לאפות ולהכין את הפחזניות שהילדים והחברות אוהבים, לצאת להליכה עם בעלי ובכלל, כל רגע לנצל את הזמן שלנו יחד, לבילוי ושיחה".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"אני חושבת שלמדתי להעריך את החיים פה ולהגיד הרבה מאוד פעמים 'מזמור לתודה'. להבין שהקיום שלנו הוא לא מובן מאליו ולראות את הקדוש ברוך הוא בכל דבר שקורה בארץ ובעולם.
"במהלך המלחמה, היו הרבה אתגרים. ברוך השם זכיתי שבעלי עשה מילואים בקצרין קרוב לבית וזה הקל עלינו מאוד.
"במהלך רוב האזעקות, בעלי היה בכיתת כוננות. בבית שלנו, אין ממ"ד ואני רצתי יחד עם הילדים ועם כל השכונה למקלט השכונתי. אין ספק שזה גרם לגיבוש עם השכנים ולהרבה חוויות מצחיקות שעזרו להרגיע את החוויות המלחיצות. כל אחד מביא אתו שמיכה, קפה, משחקים וקצת שנינות ומקליל את האווירה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"להאמין שיהיה טוב ויחד עם זאת, להתאמץ לעשות טוב".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"האנשים. השקט. הנופים. אני חושבת שבעיקר את האנשים האיכותיים. להגיע לגולן, אחרי ביקור במרכז, זה כמו עולם מקביל. יש פה בועה של נחת. קצב חיים אחר".
מה את מאחלת לעצמך?
"להצליח להוציא את הכוחות והיכולות שבי למען הילדים שלי והבית ולמען עם ישראל. להיות משמעותית ולשמוח בכל יום שאני קמה בבוקר".
